לדעתי במקרה זה, קיימות מספר דרכים על-מנת לסייע לאישה, אשר נותרה חסרת כל בגיל 50.
לאחרונה תוקן
תיקון 4 לחוק יחסי ממון ועמו שונה אף סעיף 8 לחוק זה.
בית המשפט יכול ליישם את האמור
בסעיף 8 (4) לחוק יחסי ממון כדלקמן :
8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:
(4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע.
כלומר, בית המשפט יכול לקבוע, כי על הבעל להחזיר לאישה, לכל הפחות את החלק בבית שנגזל ממנה ואת כל הזכויות הסוציאליות והפנסיה שצברה והעבירה את כולן לבעל.
כאמור במאמר קודם שכתבתי בנושא זה, בעל ואישה שחל עליהם חוק יחסי ממון, לא מחויבים בחובות זה של זה, לפני הגירושין וגם אז, הם מחויבים בחוב שהוא לא חוב אישי. כמו-כן, במידה ולא מדובר בחוב אישי, אלא לדוגמה בחוב מעסק שפרנס את הצדדים בעבר אך החל לצבור חובות, החיוב יהיה עד גובה מחצית ההפרש בין הרכוש של שניהם בלבד.
בתיק אחר, בו ייצגתי גבר, אשר בת זוגו גזלה ממנו כספים שלא כדין, השופט קבע כי יש החזיר לגבר את הכספים תוך זמן קצר, לאחר שהוכחנו את טענותינו מיד בראשית ההליכים. במקרה זה, הבעל, שהאישה סמכה עליו והאמינה בו, גזל, עשק ולקח במרמה כספים שלא שייכים לו כדין מהאישה. כידוע עפ"י סעיף 4 לחוק יחסי ממון : "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני."
משמע, עד שלא התגרשתם או עד מועד איזון המשאבים, החלק שלכם ברכוש, שייך לכם והחובות שייכים למי שעשה אותם. כשמבוצע איזון המשאבים, מתחלקים הצדדים ברכוש ואז כל אחד מקבל את חלקו ומשלם את החובות המשותפים. עד אז, חצי מהווילה הייתה שייכת לאישה והיא לא הייתה חייבת לכסות באמצעותה את החובות שהבעל יצר בניגוד לדעתה. כאשר הבעל הכריח את אשתו לחתום על הסכם השעבוד, לאחר שכפה עליה לעשות כן באמצעות איומים חיצוניים ואף הבטחות שווא, כי יסיר את השעבוד בתוך חודש ימים, ניתן לדעתי, להפעיל את עילות בטלות החוזה כאמור
בדיני החוזים על דיני המשפחה (הטעיה, טעות, עושק, כפייה) ולטעון גם למצג שווא.
כמו-כן, לא משנה לאן זרם הכסף, אף אדם סביר לא היה נותן לבן זוגו, להוריד לטמיון מיליון דולר בשנתיים ולכן, לאישה מגיעה השבה של כספים שהיא לא רצתה לתת ולחילופין, קביעה של ביהמ"ש לפי סעיף 8 (4) הנזכר לעיל, שתקבע במפורש, מי שגזל ועשק יחזיר. כל קביעה אחרת, מנוגדת לצדק, ליושר, להגינות, לתום הלב ולדעתי גם לדין.
אם הדברים היו קורים במהלך הרגיל של עסקי הבעל, כאשר שנים הצדדים התפרנסו מהעסק וקרה המקרה והעסק נקלע לחובות, זה סביר כמובן, שמי שנהנה מהפירות, יישא גם בחובות. אך מן היום הראשון בו נפתח העסק ועוד לפני כן, יצאו כספים בלבד מחשבונותיהם של בני הזוג והעסק מעולם לא פרנס את בני הזוג, אלא צבר חובות כבדים מהיום הראשון, על כן, לא יעלה על הדעת שהאישה תישא בחובות שלא היא יצרה, תוך התנגדות גלויה מצידה לפתיחת עסקו של הבעל.