בעבודתי הנוכחית אין לי את הפריבילגיה להכריז לי על חגים פרטיים כאוות נפשי, ועל כן ממילא לא עמדתי להשתתף השנה בחגיגות המימונה. ואולם השמועה על ביטולן של חגיגות בשל הגשם גרמה לי לחשוב בפעם האלף בתמיהה ובזעם עד כמה המדינה הזאת היא, משום מה, רק "מדינה של קיץ".
איזה מין סידור "חכם" הוא זה שבאף גן ציבורי, וכולל הוד מעלתם "הפארקים", אין, למיטב ידיעתי, שום מקום שאפשר להמשיך לשבת בו, עם או בלי הילדים, גם כאשר לפתע מתחילים השמיים לטפטף? איזה מן סידור הוא זה שכל ספסלי הרחוב, וכל ספסלי הגנים, וכל ה"פרלמנטים", כולם כשרים לשימוש הציבור אך ורק בתנאי שמזג האוויר נאה?
קירוי ה"פרלמנטים" של הוד השרון בלוחות דקים של פלסטיק שקוף מעל הפרגולות יעלה פרוטות. והחלפה של יריעות ההצללה שבגני השעשועים, כולל ב"פארק", לשמשונית צבעונית ואטומת מים, אף היא הוצאה של "פרוטות". ואם עד היום זה לא נעשה מפני שאף אחד, כולל משתמשי הפארקים, פשוט לא חשב שבעצם ייתכן אחרת, יבוא נא הגשם האחרון שקילקל לנו השנה את חגיגות המימונה, ויגרום למחליטים להרהר ולהחליט, ויהפוך את הגנים ואת הספסלים ואת ה"פרלמנטים" ואת הפארקים שלנו, למקומות שיכולים להמשיך ולתפקד לתועלת הציבור, גם כשיורד קצת גשם.