את אופן התנהלות הממשל הישראלי בנושאים הפנימיים, לרבות בענף הרכב והתחבורה, ניתן לאפיין כשילוב של שתי אימרות מקומיות נפוצות - "יהיה בסדר" ו-"סמוך". התנהלות זו כוחה יפה אולי למערכוני ערב יום העצמאות, אך לא לניהול מדינה (בפרט עתירת בעיות כשלנו) המחייב יסודות איתנים של תכנון ארוך טווח.
אומנם אנו רק אזרחים אך עיניים בראשנו, ולא יכולנו להמנע מלהבחין, כי כל החלטה הקשורה ביסודות ביתנו הלאומי, מאז ומעולם נדחקה ונדחתה על-ידי ראשי הממשלות על-מנת שלא לעורר מחלוקות (ושמא רק על-מנת לשרוד קדנציה נוספת) עד שאבדה הקוהרנטיות בין החיים הבסיסיים של האזרח לבין החקיקה, המיסוי הנהלים וכד'. הממשל שלנו, העדיף להפריט את ההסמכה החוקית והמוסרית שלו לניהול ולשליטה עד שהגענו לימים אלה, בהם ברור לכל כי כמעט כל ענף עסקי וכל ענף חברתי בישראל, נשלט הלכה למעשה על-ידי ההון ולא על-ידי השלטון. לאחר שערפל החורבן של "החגיגות והמתנות" מתחיל להתפוגג, אנו רואים את שידענו מראש שיקרה - להון אין באמת הון ולשלטון לא נותר מנגנון.
דרוש קונסטרוקטור יסודי וסבלני ולא שיפוצניק נמהר ורהבתני
שר האוצר וראש הממשלה הטריים, נוקטים בצעדים פזיזים ובלתי ענייניים אך מתוקשרים היטב, שאינם אלא עוד ניסיון נואש להדביק טלאי מזן חדש על שלל טלאי הבית הזה. התנהלותם מזכירה לי לצערי הומור חריף ואף שחור מפיו של אחד מגדולי התרבות בת זמננו, מרק טווין: "לא הגעתי להלוויה, אבל שלחתי מכתב שאני מאשר אותה". גם אצלנו, המכתב הוא כנראה העיקר ולא ההגעה עצמה, מה עוד שבכלל ניתן היה למנוע את ההלוויה.
סבור הייתי, כי מי שעוסק בפוליטיקה ומנהל ציבורי שנים כה רבות ידע כבר עד היום אמיתה אחת בסיסית: אין פתרונות קסם. מערכות עסקים ומערכות יחסים בין בני אדם בכלל, מושתתות על אמון ואת המענה לבעיה הקרדינאלית הנוכחית, עדיין לא ראינו משלל ההצעות שהוצגו בפני הציבור, שאין בהן ולא באופן הצגתן כדי להשיב את אמון הציבור במערכת השלטונית שלו.
אציע לנבחרינו לנוח לרגע ולבחון בכל זאת אפשרות של שימוש ברכיבים הבסיסיים שכבר נשכחו: דרך ישרה, אמירה ומטרה ברורים, חזון ואומץ, ו... סבלנות.
נאומים בכינוס קיסריה - לא יועילו. מצגות מתוקשרות והפגנת בקיאות ברזי הכלכלה האקדמית - לא יועילו. פגישות מתוקשרות עם "ראשי המשק" (על-תקן "זקני הכפר"?) - לא יועילו.
מנהיגות, תכנון, מנהיגי-משנה להם הציבור רוחש אמון, "ניקוי אורוות" בכל משרד ממשלתי, בכל רשות ממשלתית ובכל רשות מקומית, והתייעלות - יועילו. ריכוז הפעילות והצגת חזון למיגור השחיתות ומיגור הפשע בישראל על כל שלוחותיו ומאורותיו - יועילו. אומץ של מנהיג לבצע שינוי לא פופוליסטי בקרב "ראשי המשק" - יועיל.
בהקשר זה, ראוי לבחון את שעשה הנשיא רוזוולט בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת על-מנת לתקן את כשלי החברה והכלכלה בארה"ב דאז. פעילותו לתיקון הכלכלה האמריקנית, ליצירת בסיס חדש לצמיחה כלכלית ולבניית החברה מחדש - ארכה מעל ל-10 שנים, במהלכן הממשל האמריקני עשה שלל פעולות מתקנות, פיקח, התערב, תיקן תוך כדי תנועה והכי חשוב - היה עצמאי בעמדותיו וכן היה חזק ואסרטיבי כלפי גורמי פנים.
מחיר הוא מה שאתה משלם. ערך הוא מה שאתה מקבל (וורן באפט)
במשך עשרות שנים, הממשל הישראלי ביצע חקיקה (חוק החוזים האחידים, חוק הפיקוח על שירותים פיננסים ועוד) ששירתה הלכה למעשה חלק וזניח מהעם באצטלא של ערכי החופש וההגנה על הצרכנים. חוקים ותקנות לרוב שהוצאו בשנים האחרונות כאמור שביטאו כמיהה לחופש כלכלי ולליברליזציה במסחר נוצלו על-ידי "הטייקונים" ויועציהם (בין אם היו קשורים לשלטון על כל רשויותיו - המחוקקת, המבצע והשופטת ובין אם לאו), ליצירת מנגנוני פיקוח ושליטה על כלל העוסקים הקטנים במשק (חקלאים, קבלנים, מכונאים, פחחי רכב, שרברבים, רופאים, חוקרים פרטיים, שמאים ועוד...).
האמת הכלכלית הבסיסית העצובה שלנו, היא כי הציבור משלם מחיר עצום, אך אינו מקבל כל ערך. אמת זו, יצרה בישראל מנגנון בעל סתירה פנימית בלתי ניתנת ליישוב, לפיה הקובלנות מגיעות לשולחנו של השלטון אבל השליט האמיתי הינו אזרח מן השורה (מזן טייקוני שהוגדר כבר במדריך מיוחד) לו יש כבר "סמכויות" לשלוט ולפקח וכוחו כה רב ועצום עד כי לרוב הוא יכופף את השולט או לא ישמע להוראותיו ללא חשש וללא מורא. אנו רואים זאת גם היום בתוכניות המוצגות על-ידי נציגי הרגולטורים אשר יוצאים דרך קבע לעיתונות ביום א' ומתמוססים כאבק דק בדרך-כלל עד למחרת היום. המשבר הכלכלי הנוכחי - שהינו גם שבר חברתי עמוק - טרם הביא לשינוי המתבקש באופן החשיבה ובמהות השלטונית.
המאבק על הערך ועל עתיד ענף הרכב והתחבורה בישראל
ראשי השלטון התחלפו, איתם גם חלק ניכר מחברי הכנסת אבל אם דפוס הפעולה וההתנהגות הדורשים אומץ ציבורי ומאמץ ארוך טווח, לא ישתנה - לא יועילו היח"צנים ולא יועילו הדיבורים היפים והממורקים (שלא נאמר - ריקים).
ההיסטוריה מוכיחה, כי הציבור - אומנם לאחר מאבק מייגע ומתיש, תמיד מנצח בסופו של דבר את השולט הרופס. אלא, שניצחון מעין זה, הינו במידה רבה נצחון פירוס שכן הינו מלווה במשברים חברתיים עמוקים וקשים, וגובה מחיר יקר (לכלל החברה והציבור) יחסית למחיר הנדרש מהתנהלות שלטונית המושתתת על אדנים של שכל ישר, הגינות, קיום הבטחות ושוויון חברתי סביר.
אין זה סוד, כי כל המעורבים בעולם הרכב הישראלי, עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות העולמיות בימים אלה בתעשיית הרכב העולמית. בימים של מיתון כלכלי חובק עולם, בשעה שמותגים ידועים עומדים בפני סכנת סגירה, עומדת תעשיית הרכב העולמית בפני אחת מצמתי הדרכים החשובות בתולדותיה. לנו, לעוסקים בעולם הרכב הישראלי לא נותר אלא לתהות כיצד ישפיעו התהפוכות העולמיות עלינו, כאן בבית.
ניתן לשנות ולתקן עוולות ואין לומר נואש לנוכח טעויות שלטוניות, אטימות, תיזות כלכליות מופרכות ועוד מריעין בישין אותם אנו חווים בימי השגרה הרגילים. במסגרת ועידת שירותי הרכב והתחבורה השלישית, שתתכנס בקרוב, תוצג הצעת חוק חדשנית הנלחמת בשוק הרכב השחור בישראל, אשר על-פי ההערכות המקובלות גורם נזק של שלושה מיליארד שקלים בשנה (!) לכלכלה הישראלית (זאת טרם הוערכו השפעותיו הטריות של המשבר הכלכלי העולמי).
עוד במסגרת הוועידה, יידונו הכשלים בענף הרכב והדרך המומלצת להבראתם והוצאתו של משק הרכב בישראל מהמצב הכלכלי והמוסרי הרעוע בו הוא נמצא וכן כיצד להבטיח לו עתיד ירוק יותר. הוועידה תהווה את יריית הפתיחה, כך אנו מקווים ומאמינים, לפעילות משולבת ידיים של כלל הגורמים בעולם הרכב והתחבורה הישראלי להבראתו.
- ועידת שירותי הרכב והתחבורה בישראל, תיערך ביום ג' ה-12.5.09, שעה 17:00 במסגרת תערוכת 'טכנוקאר 5".
