מנהיגה הקודם של סוריה, חפאז אל-אסד, היה שותף פעיל בקואליציה נגד עירק במלחמת המפרץ הראשונה. היריבות שהייתה קיימת בין סוריה ועירק הייתה כנראה בין הגורמים להחלטה זו, אך כנראה שלא הגורם המכריע. ייתכן שהבין שבעימות המתהווה בין עירק לארה"ב, ידה של השנייה תהיה על העליונה. יתרה מכך, העובדה שבריה"מ, המעצמה השנייה בעולם הדו-קוטבי של אותם הימים, לא הצליחה למנוע את הקמת הקואליציה נגד בת בריתה עירק הייתה עבור אסד האב תמרור אזהרה.
אם נשווה את המצב להיום נגלה מציאות מורכבת יותר; העולם הפך לחד-קוטבי בהנהגת ארה"ב. הסכסוך הבין-גושי במזרח התיכון אינו בין ארה"ב לבריה"מ אלא בין ארה"ב לאירן. מדינות ערב המתונות, סוניות ברובן, נמצאות לצד ארה"ב וחוששות מאוד מכוונות ההתפשטות של אירן השיעית. סוריה היא החריגה - קשריה עם אירן תחת שלטון אסד הבן התהדקו עד מאוד והפכו לברית אסטרטגית (זאת למרות שאוכלוסייתה של סוריה היא סונית ברובה אך השלטון הוא בידי המיעוט העלאווי).
השוואה בין המצב ערב מלחמת המפרץ הראשונה לבין המשבר בין אירן למערב כיום מתבקשת. איומיהם של מנהיגי אירן על ישראל והצהרותיהם כי בחריין הינה מחוז של אירן מזכירים את התבטאויותיו של סדאם חוסיין ערב הפלישה לכווית. לאירן יש כוונות התפשטות מוצהרות אם בצורת השתלטות צבאית ואם בארגון הפיכות. חוליות החיזבאללה שהתגלו בסיני הן רק דוגמא אחת לכך. לכך מצטרפים התמיכה בטרור השיעי בעירק, בחיזבאללה הלבנוני ובארגוני טרור שיעים במדינות המפרץ.
גם הצהרות פייסניות של נשיא ארה"ב הנוכחי לא ישנו את העובדה הבסיסית: אירן רוצה הגמוניה אזורית. תוכניתה הגרעינית, התבטאויותיה כלפי ישראל ותמיכתה בארגוני טרור הן רק כלים להשגת מטרה זו. מטרה שהיא בניגוד לאינטרס של ארה"ב ובנות בריתה באזור. לכן, התנגשות בין ארה"ב לאירן היא בלתי נמנעת בסופו של דבר.
סוריה בהנהגת אסד הבן, הינה בת-ברית בכירה בציר האירני. לפיכך, גם היא נמצאת במסלול התנגשות עם המערב. ככל שמועד ההתנגשות האמריקנית-אירנית קרב, כך גם הולך ואוזל הזמן עבור אסד לעבור אל המחנה המערבי. שכן בדומה למלחמת המפרץ הראשונה, קשה להעלות על הדעת תסריט שבו ידה של אירן תהיה על העליונה. במקרה כזה תמצא עצמה סוריה מבודדת מתמיד ובסבירות גבוהה תצטרך לסבול אף מסנקציות כלכליות שיוטלו על אירן ובנות בריתה. עימות אמריקני-אירני יכלול כנראה גם עימות בין אירן למדינות ערב אחרות כמו סעודיה, דבר שיגביר את בידודה של סוריה אף מהעולם הערבי. ישנו מנהיג ערבי נוסף שכבר קיבל החלטה ברוח זו בעבר - יאסר ערפאת תמך במלחמת המפרץ בסדאם חוסיין. תמיכה זו עלתה לו בגירוש מאות אלפי פלשתינים מכווית בתום המלחמה ואובדן העורף הכלכלי הפלשתיני. זאת מלבד ירידת קרנו בעיני מדינות המפרץ.
הברית הסורית-אירנית הינה ברית מאיימת לכל הדעות. השאלה עבור מי היא מפחידה יותר עבור ישראל או עבור סוריה. המחיר שסוריה שילמה עבור ברית זו עד היום היה גבוה למדי; בידוד בינלאומי, סנקציות אמריקניות ודשדוש כלכלי שנמשך שנים. ניתן לשער מה יהיו התוצאות עבור סוריה אם תימצא בצד הלא נכון של המתרס במקרה של עימות אמריקני-אירני. סביר ששאלות מכריעות כמו עתיד הגולן או עתיד הכלכלה הסורית ידחקו הצידה ושרידות משטרו יעסיקו את אסד במקרה כזה.
האם ניתוק הברית בין סוריה לאירן הוא "יעד אסטרטגי ישראלי", כפי שמרבים לומר? ניתוק הברית וצירופה של סוריה למעגל ההשפעה האמריקני בוודאי יועיל לארה"ב אך הוא יציב את ישראל בעמדה פחות נוחה. העימות בין משטרו של בוש לסוריה בשנים האחרונות רק הועיל לישראל במתן מעין "צ'ק פתוח" לפעולות נגד סוריה (הכור שלא היה קיים, עימאד מורנייה ועוד). מדיניות זו תשתנה במקרה של התקרבות סורית לארה"ב. יתרה מכך, עימות בינה לאירן צפוי בבוא הזמן בלי קשר לעמדת סוריה, שמבחינת אירן היא לא יותר מאשר כלי להשגת מטרותיה המדיניות. היצמדות סוריה למדיניותה רבת השנים של היותה כמעט גרורה אירנית רק הזיקה לה עד כה. הישארותה בסטטוס זה ערב עימות אמריקני-אירני רק תועיל לישראל.
