בשולי הכותרות

מארגני הסדר הציבורי בפסח, למען שחרור גלעד שליט, הביעו תמיהה על היעדרותם של חברי כנסת בטקס. ואני תמהה על האכזבה של העמותה. כדי לאפשר את השתתפותם של הח"כים, ראוי היה לבנות למענם לשכה מפוארת - ולו ללילה אחד (על חשבון הקופה הציבורית, כמובן) - עם כורסאות יוקרתיות בריפוד עור הצבי. אך לדרוש את נוכחותם בסדר מאולתר, שנערך בגינה בקור הירושלמי, זוהי גזירה שאין חַ"כֵּינוּ הנכבדים, מובחרי העם, מסוגלים לעמוד בה. דרישה כזאת גובלת איפוא בחוצפה שאין הדעת סובלתה.

הטענה כי מכירת חמץ בבתי קפה ובמסעדות בפסח אינה בפרהסיה היא חסרת שחר. עובדה היא כי בימי זיכרון לאומיים לשואה ולחללי צה"ל הם נחשבים, ועוד איך, למקומות ציבוריים ועל-פי החוק חייבים להיסגר. יתרה מזו, כמדינה יהודית, ישראל שומרת על צביונה היהודי כחוק ברשות הרבים בכל הנוגע למצוות בסיסיות דוגמת שבת, כשרות ופסח. כשם שחוק שעות עבודה ומנוחה בשבת חל על כל החנויות ובתי העסקים, הנחשבים לקטגוריה ציבורית, כך גם לגבי החמץ בחג הפסח. ולגבי הטענה כי מלשינון החמץ, כפי שפורסם, גובל בהתערבות ברשות הפרט, ברצוני לשאול: מדוע הלשנה על עבירות תנועה ומס הכנסה נחשבת לגיטימית, ומשקפת אחריות אזרחית? במה שונה איפוא הלשנה על המכירה האסורה על-פי חוק של מוצרי חמץ בפסח, שהיא מופלית לרעה - האם רק בגלל צביונה הדתי? די לצביעות!

אין ספק שריח רע נודף מפסק הדין שזיכה את שני הנאשמים של שקד שלחוב. הרושם הוא שבית המשפט לא עשה די מאמצים כדי להגיע לחקר האמת. גם אם לא היו די ראיות, ראוי היה שהשופטים יתמקדו בנסיבות ראייתיות. הצדק, כידוע, צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. כאן ספק גדול גם אם הצדק נעשה. אולם דומני, כי מעבר לרצח הספציפי, פסק הדין הוא בעל השלכות שליליות. לא רק שהוא נטול אלמנט הרתעה, אלא שהוא עלול לעודד את המשך הרצח בידי כנופיות פשע, גם של מטרות שגויות, כפי שהכרוניקה העיתונאית יודעת לספר. מתברר שרצח חפים מפשע לא רק שאין לו מחיר, אלא שהוא משתלם. ואכן, החשודים ברצח שיצאו זכאים, אשר ישבו שנתיים במאסר, יצחקו כל הדרך אל הבנק עם כ-730 אלף שקל פיצויים כל אחד ביד, על חשבון הקופה הציבורית כמובן. האומנם הרצחת וגם ירשת?! אולם נראה שאת עו"ד יפתח, פרקליטם של הנאשמים, מעבר למילוי תפקידו הפרובלמטי, זה לא מספק עדיין. ברוב חוצפתו התלונן הסניגור על ה'עוול' שנעשה למרשיו, שהיו אסורים שנתיים לשווא בחשד לרצח. על כך הוא ראוי לפחות לציון לגנאי.

המשדר בעל האוריינטציה הימנית-דתית בערוץ הממלכתי בערב יום הזיכרון אינו מפתיע. שם המשחק, כמו תמיד, הוא רייטינג. מבצע 'עופרת יצוקה' הוא עדיין מבצע טרי, שהונצח לראשונה השנה ביום הזיכרון. יתר על כן, אי-אפשר להתעלם מבולטות החללים הדתיים במבצע. כוכבי הערב היו החיילים יוני נתנאל הי"ד ואהרן קרוב, שעלו לכותרות בנסיבות דרמטיות. יוני כזכור, נהרג מאש כוחותינו, ואביו פנה במכתב גלוי בעיתונות לחיילים שפגעו בבנו, שלא להצטער על התקרית, ואף עודד את רוחם. אהרן קרוב גוייס לקרב כחתן טרי, היישר מליל חופתו ונפצע אנושות. התקשורת ליוותה את תהליך החלמתו הניסי בכל שלביו בנשימה עצורה ובשידור חי. בכלל טקסים אלטרנטיביים, כמו גם מוזיקה דתית, הפכו לאחרונה למצרך מבוקש בקהל הרחב. ואכן אך טבעי היה לשדר את הטקס 'זוכרים' לנפגעי פעולות האיבה. העובדה שהטקס, המקיף את כל שכבות הציבור, ללא הבדל דת וגזע, זכה לתפוסה מלאה בבנייני האומה, מצביעה על המידרוג הגבוה שלו. לא פלא שנשקלת ההצעה להפוך את הטקס לממלכתי, כפי שראוי לעשות.