לדאוג לתזונת התינוק

כמובן שהאנרגיה דרושה לתינוק לשם גדילה, מטבוליזם ופעילות פיזית והיא מתקבלת מפחמימות, שומנים וחלבונים. בתהליך הגדילה, המוח של התינוק, המהווה כ-10% ממשקל גופו, משתמש בכ-50% מהאנרגיה.

שומן:

מומלץ ש-50% מסך הקלוריות הנחוצות לתינוק יבואו משומנים. בנוסף להספקת אנרגיה, הוא נחוץ כדי לבנות את מעטפת התאים, לסייע בספיגת ויטמינים מסיסים בשומן, לייצר חומרים ביולוגיים חשובים. לא צריך לתת לתינוק מוצרי מזון דלי שומן - השומן חשוב מאוד לגדילתו בשלבי חייו הראשונים. על-פי המלצות משרד הבריאות, החל מגיל 9 חודשים יכול התינוק לאכול מוצרי חלב ומגיל לשתות חלב ניגר. מוצרי חלב של 9% שומן מתאימים לילדים קטנים. גם כולסטרול חשוב מאוד לגדילה והתפתחות של התינוק, לבניית העצמות (כולסטרול מהווה אבן בניין של ויטמין D). חשוב לציין, כי חלב האם עשיר בכולסטרול, יותר מאשר פורמולות.

פחמימות:

מומלץ ש-40% מסך הקלוריות הנחוצות לתינוק יבואו מפחמימות. לקטוזה, הנמצאת בחלב אם ובתחליפי חלב, הינה הפחמימה העיקרית שהתינוק מקבל עד גיל 4 חודשים.

חלבונים:

כמות החלבונים המומלצת לתינוק הינה 2 גרם לכל קילוגרם משקל. חלבונים מהווים אבני בניין של הגוף. החלבון העיקרי בחלב האם הוא "חלבון מי גבינה" (whey), המהווה כ-70% מסך-הכל החלבונים, וקזאין כ-30%. חלבון מי גבינה נספג ביתר קלות, אך ברוב הפורמולות, החלבון העיקרי הוא קזאין. בהנקה, כמות החלב שהתינוק צורך אינה ידועה, לעומת פורמולה, שם האם יכולה לדעת בדיוק כמה הוא אכל. למרות שאין ספק כי חלב אם הוא האוכל הטוב ביותר עבור תינוק, אך ההנחיות החדשות של משרד הבריאות גורסות, כי מעבר לגיל 4 חודשים, ההנקה איננה מספקת את כל הדרישות התזונתיות של התינוק. לכן כבר בגיל 4 חודשים כדאי להתחיל להוסיף בהדרגה מזונות מוצקים, כגון: מרק ירקות טחון, פירות טחונים, בשר, עוף, ביצים, דגים ודגנים. סיבות נוספות להוספת מזון מוצק ומגוון כבר בגיל 4 חודשים כוללות פיתוח חוש הטעם, קביעת סדר יום בארוחות והתפתחות תקינה של קומוניקציה, כגון אכילה בכפית או בידיים. כמו-כן, קיימת סברה שתוספת של מגוון המזונות כבר בגיל צעיר מקטינה התפתחות אלרגיות למזון. חשוב גם להקפיד על תוספי תזונה הכרחיים, כגון ויטמין D מהלידה ועד גיל שנה, וברזל החל מגיל 4 חודשים ועד גיל שנה.

אימהות רבות חוששות שמא התינוק אינו אוכל מספיק. אין ספק שהזנת התינוק חשובה מאוד לגדילה והתפתחות מרביים, אך עם זאת, לתינוקות יש בדרך-כלל אינסטינקט טבעי שקובע את כמות המזון הדרושה לו. הוא "יודע" בדיוק מתי הוא רעב ומתי הוא שבע, מתי לדרוש את האוכל בחוזקה ומתי להפסיק לאכול. הבעיה היא שאנו כהורים, מנסים להכניס אוכל בכל הזדמנות, מתאימה או לא מתאימה, מה שעלול להביא חלק מהילדים לאכול כבר בגילאים 4-3 מעבר לדרישה הטבעית. מתוך האהבה והרצון שהילד יקבל הכי טוב שאפשר, שיקולי ההורים לגבי כמות האוכל לתינוקם לאו דווקא נכונים וכדאי להשאיר לתינוק להחליט מתי להפסיק לאכול, בתנאי כמובן שהוא בריא. תינוק לא חייב לאכול כל הזמן. תינוק שוכב לו בעגלה, רגוע, שבע ומאושר, ואימו דוחפת לו לפה כל פעם שרק מתאפשר לה בקבוק עם אוכל. תשאלו אותי למה - אין לי תשובה, כנראה האינסטינקט האימהי דוחף אותה להלעיט אותו בעוד ועוד אוכל. זה מראה די מזעזע, ולצערי מאוד שכיח. אם הילד לא מראה סימני רעב, לא בוכה, אז אל תתנו לו אוכל. ואם הוא בוכה, יתכן שהוא צמא, או חש אי נוחות בבטן, ולכן אין צורך ישר להאכיל אותו, כדאי להרגיע אותו בדרכים אחרות, להרים אותו, לשים אותו עליכם, לשעשע אותו, צריך לבדוק מה מניע אותו לבכות ולא לפתור את הבעיה באוכל. לעיתים עצם התעסקות סביב האוכל של ההורים ושכנוע בלתי פוסק שלהם את הילד לאכול יותר, גורמים להפרעות אכילה כבר בגיל צעיר מאוד. ישנן מרפאות להפרעות אכילה אצל תינוקות רכים, ובמקרים רבים הוצאת ההורים מחדר הטיפולים מביאה את התינוקות לאכול באופן רגיל לחלוטין.

על-פי ההנחיות חדשות, תינוק יונק אינו זקוק לתוספת של שתיית מים, אך עם זאת, אפשר לתת כמה טיפות של מים שהורתחו, בין הנקה להנקה, כל עוד התינוק עולה במשקל בהתאם לציפיות. אחרי גיל 4 חודשים, כשמתחילים להוסיף לתינוק מזון מוצק, אפשר בהחלט לתת לתינוק לשתות מעט מים בין ארוחה לארוחה. לא כדאי לתת שתייה ממותקת, אלא מים בלבד. סביר שילד שטעם שתייה ממותקת לא ירצה לשתות רק מים.

איזה מים ומאיזה גיל?

גוף התינוק בנוי מ-75%-70% מים. את כמות הנוזלים היומית, כלומר את כמות הפורמולה ביום, בתזונת התינוק עד גיל חצי שנה צריך לחשב לפי 150-100 מ"ל נוזלים לכל ק"ג ממשקל הגוף. החל מגיל 6 חודשים החישוב צריך להיות 100 מ"ל ל-10 ק"ג הראשונים + 50 מ"ל לכל 10 ק"ג נוספים. ההנחיה הברורה היא שעד גיל שנה יש להרתיח את כל סוגי המים עבור התינוק.

אז איך בוחרים את המים הנכונים?

בניגוד לעבר, בו האופציה היחידה לשתיית מים הייתה הברז במטבח, אנו מוקפים היום בסוגים רבים של מים, בבקבוקים, ממכשירים לסינון ולטיהור ועוד. במים מהברז ישנו אחוז גבוה של סידן ומגנזיום וכן פלואור, אך עם זאת הם עלולים להיות בעייתיים עקב צינורות חלודים או אחוז גבוה של חנקות. לכן, אם מחליטים לשתות מי ברז, יש להקפיד על מסנן איכותי והחלפתו בזמן. אם ההחלטה היא על מים מבקבוקים, אחד הכללים החשובים ביותר שיש להקפיד הוא בחינת הרכיבים המופיעים על תווית הבקבוק: נתרן (סודיום) צריכה גבוהה של נתרן עלולה להביא לעלייה בלחץ הדם, ולכן הקפידו לבחור מים עם אחוז נמוך של נתרן. ישנם הבדלים של עשרות מיליגרמים מבקבוק לבקבוק. סידן (קלציום) מינרל החיוני לתהליכי חילוף החומרים בתאים, לבניית העצם והשיניים, לפעילות תקינה של השרירים ועוד. הקצובה היומית המומלצת של הסידן לתינוקות עד גיל 6 חודשים - 210 מ"ג, מגיל 7 חודשים עד גיל שנה - 270 מ"ג. מי שתייה הם מקור זמין להשלמתה. כך לדוגמא, במי אקווה נובה אחוז הסידן עומד על 80 מ"ג לעומת 26 מ"ג במי עדן. מגנזיום המגנזיום חיוני לפעילות של מערכת העצבים, לבניית עצם ושריר, לתהליכי הפקת אנרגיה, וכן לספיגה תקינה של סידן ועוד. מי שתייה הם אחד המקורות הזמינים למגנזיום. חנקות חנקות הן תרכובות חנקן שהימצאותן במים מעידה בדרך-כלל על זיהום אורגני. חנקות בריכוז גבוה עשויות לגרום בעיות בריאותיות. בדומה לאירופה ולארה"ב, גם בארץ מומלץ כי ריכוז חנקות עבור התינוקות לא יעלה על 15 מ"ג/ליטר (למבוגרים - 45 מ"ג/ליטר). שימו לב כי המים שאתם שותים לא מכילים חנקות. לסיכום, חשוב מאוד להקשיב לרצונו של התינוק ולא להכתיב לו הרגלים ותנאים מבלי להתחשב ברצונו.