בין הצדדים נפל סכסוך, ובבוררות שנערכה בצרפת הוכרע כי על הרפובליקה הבולגרית לשלם לחברת זאבי אחזקות את הסך: 10,360,149.79 דולרים אמריקנים. חברת זאבי הגישה בקשה לאישור הבוררות בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובולגריה ביקשה את עצירת, מחיקת או דחיית ההליך.
לטענת בולגריה, נפל פגם פרוצדוראלי בניהול ההליך - פגם שבגינו לא ניתן לנהל את הדיון כלל - שכן סעיף 500 (8) לתקנות סדר הדין האזרחי קובע, לדבריה, כי המצאת כתבי בי-דין אל מדינה זרה טעונה אישור בית המשפט, ואישור כזה לא ניתן במקרה דנן.
בית המשפט המחוזי אישר את הכרעת הבוררות תוך שהוא דוחה את הטענה בקבעו שסעיף זה נוגע להמצאת כתבי בי-דין לצד להליך שאינו בארץ, בעוד שעל-מנת להמציא כתבי בית דין למדינה זרה אין צורך באישור בית המשפט, אלא די, על-פי תקנה 494 לתקנות סדר הדין האזרחי, בהעברת הכתבים לידי משרד החוץ הישראלי על-מנת שיעבירם לידי הסגל הדיפלומטי של מדינת החוץ, מה שנעשה כראוי במקרה דנן על-ידי משרד החוץ. כמו-כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענת בולגריה שישראל אינה הפורום הנאות לדון באישור פסק הבוררות ושאישור ההסכם נוגד את תקנת הציבור. זאת תחת ההנמקה שאמנת ניו-יורק מאפשרת דיון בהכרה ובאכיפת פסקי בוררות במדינה שיש לה זיקה להסכם הבוררות.