ביהמ"ש חלק שווה בשווה דירה שהבעל השקיע ברכישתה יותר

ב-1993 , כחודשיים לפני שנישאו, נרכשה בבאר שבע דירת מגורי בני הזוג, שנרשמה, לצרכי מענקים והלוואות, על שם האשה - למרות שמומנה ברובה על-ידי הבעל. לאחר מספר שנים נאלצו בני הזוג, עקב קשיי פרנסה, לעבור למרכז הארץ, שם מצא הבעל עבודה. שוב נרכשה דירה, עתה בכפר סבא, ושוב הרישום נעשה על שם צד אחד - עתה על שם הבעל בלבד. הדירה בבאר שבע נמכרה. יחידת נופש באילת ורכבים נקנו. קרע שנפל בין בני הזוג הביא פקעת סבוכה של מכירות, קניות ורישומי נדל"ן אל פתחו של בית המשפט. מתוך 308,000 ש"ח ששילמו בני הזוג עבור הדירה בבאר שבע, שילם הבעל במעמד הקניה 178,000 ש"ח (על 152,000 ש"ח נטל משכנתא) כשאת יתרת ה - 130,000 ש"ח, הנחוצים להשלמת הסכום, שילמו בני הזוג מכספי ההלוואה שהעמיד משרד הקליטה לאשה. כחצי שנה אחר הרכישה הבעל מכר את דירתו - שהייתה לו עוד מלפני הנישואין בפתח תקוה - ובכספים שקיבל, שילם את כל המשכנתה ופרע את הלוואת משרד הקליטה שתפחה לכדי כ-148,000 ש"ח. סך הכל שילם הבעל עבור הדירה כ-326,000 ש"ח. האשה מצידה הכניסה אל חשבון הבנק המשותף מענק דיור לעולה בסך 40,000 ש"ח. הדירה בכפר-סבא, אותה רכשו בני הזוג למגוריהם לאחר מספר שנות נישואין, עלתה 268,000 דולרים אמריקנים. לצורך רכישת הדירה פדה הבעל פיקדונות שעמדו לרשותו, עוד מטרם הנישואין,בסך של:45,000 דולרים אמריקנים, ובני הזוג נטלו במשותף משכנתה בסך של 159,000 אלף דולרים אמריקנים. לגבי יתרת 64,000 הדולרים הנותרים עבור תשלום הדירה חלוקים בני הזוג באשר לאופן בו הם הם גויסו. לטענת הבעל הכסף גויס ממכירת הדירה בבאר-שבע, ולטענת האשה הסכום שולם מכספים משותפים של בני הזוג.

לטענת הבעל, הדירה בכפר סבא שייכת כולה לו שכן הוא מימן את כל רכישתה על-פי התחשיב כדלקמן: 64,000 דולרים אמריקנים שולמו על ידו מרווחי מכירת הדירה בבאר-שבע, שהייתה כולה בבעלותו, אות לכך שהוא שילם את מלוא תמורתה. לטענתו, רישום הדירה בבאר - שבע על שם האשה בלבד היה פיקטיבי, לשם קבלת המענק וההלוואה, להם הייתה זכאית כעולה חדשה וכאם חד- הורית. 45,000 דולרים אמריקנים שולמו על ידו מפיקדונות שעמדו לו טרם הנישואין, ואת יתרת 159,000 הדולרים שנטלו בני הזוג במשכנתה שילם הוא לבדו ממשכורתו, בעוד שמשכורת אשתו הייתה שולית והאשה השתמשה בה לצרכי עצמה בלבד. לדבריו, הדירה רשומה על שמו מכיוון שהוא שילם את מלוא תמורתה. מאידך, האשה טוענת שיש לחלק את הדירה בין שניהם. לדבריה, 64,000 הדולרים השנויים במחלוקת שולמו מכספים משותפים, ושאף אם תתקבל טענת הבעל שסכום זה שולם מרווחי מכירת הדירה בבאר - שבע, ייזקף התשלום גם לטובתה שהרי הדירה בבאר - שבע הייתה שייכת לבני - הזוג בשווה שכן שניהם השתתפו בתשלומי רכישתה. בנוסף טענה, כי השתתפה בתשלומי המשכנתה ששולמו מחשבון הבנק המשותף, אליו העבירה את משכורתה מדי חודש. לדבריה, למרות שהשתתפה בתשלומי הדירה בכפר סבא, לא נרשמה כבעלים שכן בעלה הפחיד אותה באומרו שאם היא תירשם כבעלים, היא תאבד את המענק שקיבלה לצרכי מגורים ממשרד הקליטה כי מענק זה מוקנה רק לעולה חדש בעל דירה יחידה.

בית המשפט קיבל את טענת האשה כי יש לחלק את הדירה בכפר סבא בין שני בני הזוג. לדבריו, גם אם תתקבל טענת הבעל ש- 64,000 דולרים אמריקנים שולמו מרווחי מכירת הדירה בבאר-שבע, והאשה לא שילמה דבר מכיסה, הרי שיש לה חלק בדירה, שכן הדירה בבאר- שבע הייתה שייכת לשני בני הזוג מכח "הלכת-השיתוף", הלכה שקבע בית המשפט העליון, על פיה בני זוג נשואים (שנישאו עד 1973), וידועים בציבור - מה שהיו הזוג במקרה דנן בעת קניית הדירה בבאר-שבע - רכוש שצברו במהלך חייהם המשותפים שייך לשניהם, באין ראיה לסתור. לדברי ביהמ"ש, אורח החיים שניהלו השניים גילה כי הם מנהלים משק בית משותף, מבלי מדיניות של הפרדת רכוש. לכן היה לאשה חלק שווה בדירה בבאר-שבע, ומרווחי מכירת הדירה השתתפה אף היא בקניית הדירה בכפר סבא. משהכריע בית המשפט שאף האשה השתתפה בקניית הדירה בכפר סבא, הוא החיל על בני הזוג את הוראות סעיף 5' לחוק יחסי - ממון בין בני זוג, התשל"ג -1973, הקובע כי ממון שצברו בני זוג נשואים יחולק בשווה בהיפרדם. בית המשפט לא קיבל את טענות הבעל, על פיהן האשה לא השתתפה בתשלומי המשכנתא, ולמרות שקיבל את הטענה כי הבעל שילם 45,000 דולרים אמריקנים יותר מהאשה, מכספי הפיקדונות שפדה, מכל מקום לא מצא לנכון להפעיל את סעיף 8 לחוק האמור, הקובע כי בהינתן טעמים מיוחדים, רשאי בית המשפט לחלק את רכוש בני הזוג שלא בצורה שווה, שכן הוא סבר שחלוקה לא שוויונית יש לבצע רק במקרים חריגים במיוחד, ושהמקרה דנן אינו כזה. הגדיל בית המשפט לאמור שגם לו הוכח שאת מלוא סכום הדירה בכפר -סבא שילם הבעל מכספים שצבר קודם הנישואין, סביר שהיה מקום לחלק את הדירה בין שני בני הזוג - זאת למרות האמור בחוק יחסי - ממון בין בני זוג בסעיף 5(א)1 ביחס לבני זוג שנישאו לאחר שנת 1973, כבמקרה דנן: "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין." כך כותב השופט צבי ויצמן בפסק דינו : "...מעבר לנחוץ נוסיף ונאמר כי גם אם היה הנתבע מוכיח כי הדירה בכפר סבא נרכשה כולה מכספים שצבר קודם לנישואין - ספק רב אם לא היה ראוי לאזן את שוויה בין הצדדים על אף שכך..."

בית המשפט קבע כי יש לחלק בשווה את דירת המגורים בכפר סבא בין שני בני הזוג, למרות שנרשמה על שם הבעל בלבד, ולמרות שהוא שילם עבורה יותר. את כספי בני הזוג, רכבים שהחזיקו בני הזוג ויחידת נופש באילת חילק בית המשפט בשווה בין הצדדים. לגבי המטלטלין הציע בית המשפט שכל צד ימשיך להחזיק במטלטלין שהיו בחזקתו בעת הפירוד. כמו-כן השית בית המשפט על הבעל דמי שימוש בגין שהותו בדירה המשותפת לאחר עזיבת האשה ושכר טירחת עורך דין האשה בסך 5000 ש"ח.

- בבית משפט השלום בכפר סבא - בפני השופט צבי ויצמן - בשם התובעת: עו"ד צבי נויה - בשם הנתבע: עו"ד גלעד בניאל