"אין זה מתקבל על הדעת, אפוא, שפקח עירוני, עם כל ההערכה לתפקידו, יהא הגורם שימלא את הפרטים האופרטיביים של צו הפסקה, שנחתם "על החלק", כאשר אין בידיו סמכות לפי דין לעשות כן. זאת ועוד: לנוכח אופיה הדרסטי של הסמכות ליתן צו הפסקה, גם בעל הסמכות הוגבל על-ידי המחוקק בהוצאת הצו לתקופה של שלושים יום בלבד. לפיכך, מועד מתן הצו הינו מועד חיוני שיש לציינו ב"זמן אמת", דהיינו: בעת החתימה על הצו; ופשיטא שפקח, שאינו בעל הסמכות, אינו יכול להשלים בדיעבד פרט זה". הדברים האלו נאמרו על-ידי שופט בית משפט השלום בהרצליה, ד"ר שאול אבינור, בבקשה שהגישה רשת בתי הקפה "קפה קפה", לביטול צו סגירה שהטילה עליה עיריית הרצליה.
רשת "קפה קפה" זכתה במכרז שערכה עיריית הרצליה, באפשרות לפתוח במרחק של פחות ממאה מטרים מקו החוף בית קפה. למרות שהרשת משלמת שכ"ד של כמיליון וחצי שקלים חדשים מראש לשבע שנים לעירייה – העירייה עצמה הוציאה לבית הקפה צו הפסקה מנהלי, צו דרסטי שמוצא במקרי קיצון של חריגות מהיתרי ושימושי בניה.
הרשת טענה בבקשתה כי העירייה אינה יכולה לפעול בשתי זרועות, מחד, לגבות מן הרשת דמי שכירות ובכך 'להכשיר' את פעולתה, ובזרועה השניה להוציא לרשת צו סגירה. השופט אבינור דחה טענה זו אולם קיבל את טענתה של הרשת כי צו הסגירה הוצא בחוסר סמכות, על-ידי פקח ולא על-ידי העירייה, ועל כן הצו בטל מדעיקרא.