מה לא אמרו על "נאום בר-אילן" של ביבי נתניהו? "נאום חייו שהוא נאום חיינו", "נאום מכוֹנן", "נאום היסטורי" ועוד ועוד כתרים וכותרים. שבוע שלם יצרו בכולנו ציפיות, השוו את הנאום המיועד לַנאומים הגדולים ביותר ששינו את פני ההיסטוריה, נאומיהם של יוליוס קיסר, אברהם לינקולן, רוזוולט, קנדי, בן-גוריון, סאדאת, בגין, רבין, שרון...
והנה חלפה חצי יממה לאחר המעמד המרַגש באולם "סאדאת-בגין" באוניברסיטת בר-אילן - ועולם כמנהגו נוהג:
ראשי "מפלגת-העבודה" וקדימה שמעו בַּנאום מה שביקשו לשמוע: מילים מעורפלות על מדינה פלשתינית. הם התעלמו מן הסייגים הבלתי אפשריים לכינונה של המדינה הזאת, לא התייחסו (כמעט) לחוסר ההתייחסות (כמעט) של ביבי להקפאת ההתנחלויות ולסילוק המאחזים הבלתי חוקיים, לא הגיבו לַדברים המגבילים כל-כך בעניין ירושלים הערבית ובעניין פתרון בעיית הפליטים.
ועוד ידיעה: ועד רבני יש"ע הגיב בחריפות לנאום המדיני של ראש הממשלה, וקרא למתנחלים "לצאת לגבעות ולהקים עוד היום נקודות התיישבות חדשות".
לדברי הרבנים, "כל גילויי חולשה וּרפיסוּת מצידנו מחזקים את האויב ונותנים לו רוח גבית לפעול נגד העם היהודי. ההתיישבות הברוכה ורוח הגבורה ימשיכו לנשב ולפרוח עוד הרבה אחרי נשיא זה או אחר או ראש ממשלה זה או אחר".
ועוד בתקשורת: במועצת יש"ע נשמו אתמול לרווחה. "ירד לנו עול מן הלב. בנאום לא הוזכרו פינוי או הקפאת בנייה. רה"מ אמר שההתיישבות תמשיך להתפתח למרות הלחצים".
ובכיר בלשכת ראש הממשלה אמר: "ברור לגמרי שבתנאים שהציב, אין לנתניהו פרטנר אפילו על סעיף אחד. לכן הסכים לומר 'מדינה פלשתינית'".
ומנגד - הרשות הפלשתינית. אבא אבן אמר פעם על הפלשתינים כי מעולם לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנויות. הם החמיצו?...
הארץ מדווח: ראש צוות המו"מ של אש"ף, סאיב עריקאת, אמר מיד לאחר הנאום כי על מדינות ערב לנקוט צעדים ברורים לנוכח דבריו הקשים של נתניהו, וקרא לערבים לסגת מהיוזמה הערבית לשלום ולהקפיאה: "עוד אלף שנה לא ימצא נתניהו פלשתיני אחד שיעבוד מולו לנוכח הרעיונות שהעלה".
ודוברו של יו"ר הרשות הפלשתינית, אמר כי "הצהרותיו של נתניהו מחבלות בכל היוזמות והציפיות לשלום. הנאום שם מכשול בפני מאמצי השלום ומהווה קריאת תגר לעמדה הפלשתינית והערבית ולעמדה האמריקנית".
תמו הציפיות. שוב אנו מתעוררים אל המציאות הקשה: הנאום "המכונן" הזה לא השיג את מטרותיו. אין ספק שגם הנואם עצמו ידע זאת. אפשר היה להבחין בכך. אין כל אפשרות לְרַצּוֹת בו-זמנית את אובמה, אריה אלדד, דוד גרוסמן, ציפי חוטובלי, אבו-מאזן ומיכאל בן-ארי. כאשר ביטא נתניהו בסופו של דבר את המילים "מדינה פלשתינית" הוא לא חצה שום רוביקון. התנאים הבלתי-אפשריים שהציב מנעו א-פריורי כל אפשרות של פתרון.
פרופ' אברהם בן-צבי כתב על כך בין השאר: "המערכת הפוליטית איננה שדה קרב שההכרעה המתבקשת בו הינה תמיד ברורה וחד-משמעית. לפיכך - כל מי שציפה כי נתניהו יתכחש באופן מוחלט לקווי היסוד של ממשלתו זמן כה קצר לאחר שהוקמה נסחף על-ידי שאיפתו של אובאמה לקדם בכל מחיר את המתווה האזורי שגיבש עד כדי התעלמות מעצם מהותה של ההוויה הפוליטית והקואליציונית של ישראל".
בימים אלה עתיד בנימין נתניהו לעמוד בפני הבחינה הקשה בחייו - הַאִם יצליח להתגבר על הסיסמאות ועל הקלישאות שאִפיינו אותו במשך כל דרכו הפוליטית? הַאִם יֵדַע לעבור גם למעשים? אם אומנם יעשה כן - או-אז יהיה למנהיג-שלום אמיתי, מנהיג אשר יכשיר את הדרך לפתרון נכון ויציב של שתי מדינות לאום: יהודית ופלשתינית. עם כל חילוקי הדעות בינינו - הפנימיים והחיצוניים - בשני הצדדים יש מוּכנוּת רבה לכך.