"קופת חולים לאומית זינקה קדימה בעקבות הקמת המדינה והעלייה הגדולה. ב-1953 כבר היו לה קרוב ל-40 אלף חברים שכללו כ-123 אלף נפשות. בשנות השישים כבר היו לה כחצי מיליון מבוטחים.
"במהלך השנים גילו ראשי הסתדרות עובדים לאומית חשיבה יצירתית בפיתוח רעיונות להגדלת הכנסות הקופה. הם הקימו את 'הליגה למען העובד הלאומי' שתפקידה היה לאסוף תרומות וציוד רפואי מיהודים טובי לב ברחבי העולם שהשם ז'בוטינסקי עורר רטט בליבם.
"הם הקימו רשת מעונות יום בשם "ניל"י" (נוער יהודי למען ישראל), "המרכז לפיתוח מערכות חינוך וקליטה" ו"קרן המלגות על שם יוסף וזהבה ולקר" (שנמנה עם מייסדי הקופה) ועוד.
"המשותף לכל היוזמות האלה, שמלבד היותן מוסדות שענו על צורך חברתי מסוים והיו להן הכנסות ממשיות מלקוחות, הן גם שימשו אבן שואבת לתקציבי מדינה ורשויות מקומיות ולתרומות מחוץ לארץ. כמובן שכל אחד מן המוסדות הללו איפשר להעסיק קרובים, ידידים, בני משפחה במשכורות יפות ואפילו יפות מאוד.
"כלפי תורמים מחוץ לארץ הציגו עצמם אנשי ה.ע.ל. כשליחי תנועת ז'בוטינסקי. אך הם הקפידו מאוד ששום דבר מן הנכסים שבידיהם לא יעבור לידי התנועה. כשנעשה הסכם של הסוכנות עם המפלגות לחלוקת כספי המגבית היהודית המאוחדת, סרבו אנשי ה.ע.ל. להיכלל בהסדר של 'חרות' וקיבלו את חלקם בנפרד".
החיים הטובים
"איש לא שאל שאלות על דרכי ההתנהלות הכספית של ראשי ה.ע.ל. והמקורבים אליהם. איש לא יכול היה להעיד שמישהו מהם נוטל לכיסו כסף ציבורי. אבל הכל ראו שהם נוסעים תמיד במכוניות החדישות ביותר. שהם גרים בבתים ובווילות שידי אנשים מן היישוב אינה משגת. שהם נוסעים לחוץ לארץ עם פמליות של מלווים בקצב מטורף. דוגמה קטנה: פעם נלוויתי לשדה התעופה בלוד אל דוד יוטן מן הצמרת של ה.ע.ל. שיצא לניו-יורק. נלווה אליו אליעזר שוסטק. להפתעתי עלה שוסטק למטוס. כששאלתי לאן השיב: 'אני מלווה אותו עד רומא'.
"המצב הזה היה לצנינים בעיניהם של אנשי תנועת החרות שחברי הכנסת שלהם היו דלפונים, באו לכנסת באוטובוסים והביאו עמם כריכים, כי לא יכלו להרשות לעצמם לשלם בעד ארוחה במזנון הכנסת. היו הרבה רינונים בחרות ושניים מחברי הכנסת צעקו במיוחד. אליעזר שוסטק ברוב חוכמתו הציע להם להיכנס לחונטה של ה.ע.ל. והצעקות נשתתקו".
מהפכים פוליטיים
"בשלב מסוים הגיעו ראשי ה.ע.ל. למסקנה כי הם זקוקים לכוח פוליטי כדי לבסס את מעמדם. בגין נענה לתביעת אליעזר שוסטק והכניס אותו לכנסת בה כיהן מן השנייה ועד השישית. חבר אחר של צמרת ה.ע.ל. שנכנס לכנסת היה שבתי שכמן מנהל חברת הבינוי "סלע", שכיהן בכנסות ה-4 וה-6. כך השיג בגין שקט פנימי".
השקט הזה הסתיים כשהחליט הליכוד בשנת 1966 להקים את סיעת "תכלת לבן" ולהתמודד בבחירות לוועידת ההסתדרות. ראשי ה.ע.ל. התנגדו למהלך הזה וראו בו גורם שיסכן את המונופול שבידיהם.
בעקבות זאת חבר שוסטק לשמואל תמיר בניסיון לחולל מהפך ב"חרות" ולסלק את בגין מהשלטון בתנועה. הניסיון נכשל והשניים פרשו והקימו את "המרכז החופשי". במהלך זה נטל חלק גם עסקן צעיר ובלתי מוכר עד אז, קראו לו אהוד אולמרט. מכאן ואילך היה שוסטק מעורב בשורה שלמה של פילוגים, מהפכים ואיחודים - נפרד מתמיר והקים את "המרכז העצמאי" הצטרף ללע"ם ולבסוף היה חלק מהליכוד. לאחר המהפך השיג סוף סוף את יעודו ונהיה לשר הבריאות. בכל הפילוגים והאיחודים הללו לא היו שום מניעים אידיאולוגיים. רק מאבק להשגת כוח.
