לפני שבועיים ביקר שר החינוך, גדעון סער, בחטיבת הביניים יערת העמק שבמגדל העמק, בית ספר בו פועל פרויקט המחשוב הממומן על-ידי האחים עופר. במהלך הביקור נכנס השר בלווית הפמליה לכיתה הממוחשבת, שם למדו באותה עת תלמידי כיתה ז' והתלמידים הציגו בפניו מספר עבודות אשר סחטו קריאות התפעלות מנציגי משרד החינוך, אך אני הרגשתי כמו אותו ילד בסיפור הצועק כי המלך הוא ערום.
העבודות שהוצגו בהיסטוריה ובלשון אומנם הראו רמה גבוהה של ידע בישומי מחשב, אך רמתן הלימודית הייתה ירודה. כשיצא השר מהכיתה נערך מעין סימפוזיון בו דיברו תלמידים, מורים והורים, וכולם שיבחו את פרויקט המחשוב, עד שהשר שאל את המורה לתנ"ך המלמד את המקצוע עשרים שנה, "מה צריך לעשות על-מנת לשפר את לימודי התנ"ך?". בתגובה טען המורה כי השפה מתדרדרת משנה לשנה וכי היום הוא צריך "להסביר כל מילה ומילה בעוד שפעם הרבה דברים היו מובנים מאליהם" ואז הבנתי מה הבעיה: במשך שלוש שעות הביקור של שר החינוך שמעתי את המילה 'מחשב' כמאה פעמים אבל לא שמעתי את המילה 'ספר' אפילו פעם אחת. הבטתי על התלמידים שישבו באולם ושאלתי את עצמי מתי בפעם האחרונה מי מהם החזיק בידו ספר? אולי כשיצא "הארי פוטר ואוצרות המוות" אם כי סביר שרובם מחכים לסרט.
במשרד החינוך מסרבים להבין כי זהו מבחנם האמיתי. את המחשב יכירו הילדים בין אם הוא ישמש ללימוד ובין אם לאו, רובם יכולים ללמד את מוריהם כיצד לעשות במחשב דברים שהאחרונים אפילו לא חולמים עליהם. איני טוען חס וחלילה כי המחשב מיותר וכי יש להוציאו משיעורים שאינם שיעורי מחשב, אין לשפוך את התינוק עם המים, אך אולי כדאי לחזור אל נוהג שהיה קיים כשאני הייתי ילד והוא הכנת דוחות קריאה על ספרים והצגתם בפני הכיתה, אחרת נמצא את עצמנו במצב בו משתלטת עלינו מעין שפה דמוית 'שיחדש' עליה כתב ג'ורג' אורוול. מצד שני, לא ניתן לדרוש ממשרד אשר כל בכיריו מתחרים אחד בשני בכמות התודות שהם מרעיפים על האחים עופר בשל תרומתם לפרויקט זה להבין דבר כזה. אף לא אחד מהם עצר לשאול האם ראוי שמערכת החינוך הממלכתית תקבל תרומות מאנשים פרטיים או איזה מסר מקבלים התלמידים מתרבות השנור הזו.
כשיצאנו מאולם הכנסים לחשה באוזניי בכירה במערכת החינוך בהתפעלות "מעולם לא ראיתי חטיבת ביניים כה שקטה לקראת סוף השנה" ומשפט זה אולי מסכם בצורה הטובה ביותר את הבעיה הגדולה של משרד החינוך: במקום לראות את יעדו כהקניית השכלה לתלמידים הוא רואה בעצמו שירות שמרטפות על ילדים בזמן שהוריהם נמצאים בעבודה. אבל יש לשאול, האם הקניית השכלה לא תהווה את השמרטפות הטובה ביותר?
התלמידים של היום אינם פחות חכמים או מוכשרים מהתלמידים של פעם, הם פשוט לומדים במערכת חינוך פחות טובה עם מורים הרבה פחות טובים. באופן אישי התברר לי עד כמה המורים היום פחות טובים כאשר יצאתי לפני מספר שנים עם מורה להיסטוריה בבית ספר תיכון שלא ידעה מי היה ג'ינגיס חאן, התירוץ שלה היה שהיא "מתמחה בשואה". מורה להיסטוריה בתיכון במדינת ישראל לא מכירה את אחד האנשים המשפיעים ביותר על ההיסטוריה של העולם. זה כבר לא חור בידע ההיסטורי, זה חור בידע הכללי. המורה שלי להיסטוריה, לעומתה, היה יכול לדקלם את שמות כל החאנים המונגולים שירשו והרחיבו את ממלכתו של ג'ינגיס חאן ועל מעלליהם ואני בטוח שגם על השואה הוא ידע טוב ממנה. ואם אלה המורים, מה נלין על התלמידים? איך התלמיד ידע אם המורה שלו הוא בור.
לכן העצה החשובה ביותר שניתן לתת למשרד החינוך היא ללכת לאוניברסיטאות, לשלוף משם סטודנטים מצטיינים ולתת להם מלגה בתמורה ללימוד בבתי הספר. בלי סמינר, בלי תואר בחינוך. רק עם הידע שלהם בהיסטוריה, מתמטיקה, פיסיקה, ביולוגיה וכו'. כך אולי חלק מהם יישארו במערכת ויחליפו בוגרי סמינרים שעושים תואר שלם בבחינות אמריקניות שחוזרות על עצמן כבר שנים.