בג"צ: "לא נתערב בשיקולי העמדה לדין של הפרקליטות"

ילנה שטארמן, נערה בת 14, התכוונה לחצות את הכביש - שלא במעבר חציה - ולמרבה הצער, נדרסה למוות על-ידי אופנוע חולף הפרקליטות הגישה כנגד רוכב האופנוע, שי בן שלמה עשאל, כתב אישום בגין שתי "עבירות-סל" - דברי חקיקה שקובעים עבירה פלילית למעשים שמוגדרים בצורה כללית מאוד, כך שניתן על פיהם לייחס לקשת פעולות רחבה אחריות פלילית (בדומה "להתנהגות שאינה הולמת" בחוק השיפוט הצבאי סעיף 130 על פיו ניתן להרשיע בגין כל דבר, כמעט)- שעונשן יכול להגיע לשלוש שנות מאסר:

• גרימת מוות בנהיגה רשלנית (סעיף 64 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961)

• נהיגה במהירות לא סבירה (תקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961).

על-פי משוואת שתי העבירות ניתן להרשיע נהג רכב שפגע באדם, אף אם הנפגע היה רשלן וחצה את הכביש שלא כדין, ומאידך, הנהג הפוגע נסע במהירות וכדין - לכאורה, באם יוכח שמכל מקום, היה עליו להיות זהיר יותר. מאחר ומדובר בעבירה פלילית, על-מנת להרשיע אדם בגינה, יש להוכיח ברמה של "מעבר לספק סביר" (רף שאין לגביו מד מדויק, אומנם הדעה הרווחת היא שמדובר ברמת וודאות של מעל ל-95%) שאכן בוצעה העבירה. בית המשפט לתעבורה בבאר-שבע התרשם שלא הוכחה העבירה ברף האמור- וזיכה את הנאשם מחמת הספק. לאחר מתן הכרעת הדין ביקשה העותרת, אמה של המנוחה, מהפרקליטות שתיידע אותה האם בכוונתה לערער על הכרעת הדין ולחתור להרשעת הנאשם. בתגובה הודיעה הפרקליטות כי לאחר עיון בפסק-הדין תגובש עמדתה, ובפגישה שנערכה בהשתתפות העותרת ואחד מתובעי הפרקליטות במועד מאוחר יותר נמסר לעותרת שעל-פי הערכתו המקצועית של התובע, אין מקום להגשת ערעור. העותרת לא שקטה, ושוב ביקשה שתיבחן בקשתה להגשת ערעור. הפרקליטות לאחר עיון בטענות העותרת, שהעלתה את דבריה על הכתב, הודיעה לעותרת, טלפונית, כי אין בטענותיה עילה שתשנה את דעתה: שאין מקום לערעור. שוב נערכה פגישה בין תובע מהפרקליטות והעותרת, הפעם מלווה בעורך דינה, וביום שלמחרת הפגישה, לאחר התייעצות פנימית ועל דעת פרקליטת מחוז דרום, נמסרה לעותרת, בכתב, שלילת בקשתה בה נומק כי בשל היעדר נתונים מרשיעים וקביעת בית המשפט לענייני תעבורה שהנאשם, לכאורה, לא התרשל אלא ניסה- בראותו את המנוחה צועדת בכביש- לעוקפה, הרי שישנו סיכוי קלוש להרשעה בערעור, ומשכך הפרקליטות לא תפעל יותר בנדון. העותרת, משוכנעת כי יש לייחס חבות פלילית לנהג הפוגע, עתרה לבג"צ בבקשה כי יורה לפרקליטות להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני תעבורה ולפנות בבקשה להארכת מועד הגשת ערעור.

לדברי העותרת, הנהג הפוגע היה מודע לכך שבערבי שישי מתקבצים באזור- קרות-התאונה בני נוער רבים, ומשכך,בנוסעו שם בערב שישי בו אירעה התאונה, היה עליו לנקוט משנה זהירות כדי התחשבות באפשרות שמי מבני הנוער יימצא בכביש, ומשלא נהג כאמור הרי שהתרשל. בנוסף, טוענת העותרת, שהנהג הפוגע כלל לא ניסה לבלום את האופנוע, אף לא לאחר שהבחין במנוחה. לדידה, אור לעובדות הנ"ל, טעה בית המשפט לענייני תעבורה בזכותו את הנהג הפוגע, ומשכך על הפרקליטות לערער ולהשתדל להרשיע את הנאשם בגרימת מוות בנהיגה רשלנית. לטענת הפרקליטות, דין הבקשה להידחות על הסף. זאת משום שהיא (הפרקליטות) לבדה מוסמכת להכריע על-פי שיקול דעתה באלו מקרים יוגשו כתבי אישום וערעורים, ואין מקום להתערבות בית המשפט בשיקול דעת הפרקליטות אלא אם נפל בו פגם, מה שלא ארע במקרה דנן. לדברי הפרקליטות, היות ונתוני התיק: חוסר נתונים אובייקטיביים לגבי אופן התרחשות התאונה, העובדה שהמנוחה חצתה את הכביש שלא במעבר חציה, העובדה שהנהג הפוגע ניסה להימנע, על-ידי עקיפה, מפגיעה במנוחה, העדפת בית המשפט קמא את חוות דעת המומחה מצד הנהג הפוגע על פני חוות דעת בוחן התנועה, והכלל שעל פיו ערכאת ערעור אינה נוטה להטיל ספק בעובדות שקבע בית המשפט קמא- מלמדים, אובייקטיבית, שהסיכוי להרשיע את הנהג הפוגע קלושים, והרי שלא נפל מום בשיקול דעת הפרקליטות בקבעה כי אין להגיש ערעור, ולכן אל לו לבית המשפט להתערב בהחלטתה.

המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, כותב בהנמקות פסק דינו שעל בג"צ להתערב בהחלטות הפרקליטות ולהורות לה - בניגוד לדעתה - להגיש כתבי אישום, רק במקרים קיצוניים וחמורים של הפעלת שיקול דעת לקוי מצד הפרקליטות. זאת מהטעם המובן שבאם יורה בית המשפט, כעניין שבשגרה, על הגשת כתבי אישום נמצאנו פוגמים בעיקרון הפרדת הרשויות, באשר בית המשפט יהפוך ממוסד שאך מכריע בעניינים המובאים בפניו גם למוסד שמכריע אלו עניינים ונאשמים יובאו בפניו, ויהווה, בעצם, גם רשות מבצעת וגם רשות שופטת. קל וחומר, כותב המשנה לנשיאה, שבמקרה שבו כבר הגישה הפרקליטות כתב אישום, והנאשם זוכה, שראוי לו לבית המשפט להימנע מלהורות לפרקליטות על הגשת ערעור, דבר שיש להורות עליו במקרי קיצון חריגים וחמורים במיוחד בלבד. לדברי המשנה, היות, ואכן, כדברי הפרקליטות, על-פי נתוני התיק נראה כי אין סיכוי שערעור בנדון יתקבל, הרי ששיקול דעת הפרקליטות שהנחה אותה להימנע מלהגיש ערעור הוא סביר ביותר, ולכן אין מקום להתערבות בג"צ. כך המשנה בשולי דבריו: "החלטת התביעה שלא להגיש ערעור על הכרעת הדין המזכה היא החלטה סבירה, שאינה באה בגדרם של אותם מקרים חריגים וקיצוניים בהם יתערב בית המשפט בשיקול דעתה המקצועי של התביעה. ממילא אין מקום בנסיבות העניין לחייב את התביעה לנקוט בהליך סרק ולהגיש ערעור, מקום בו היא משוכנעת שלא קיים סיכוי שיתקבל."

העתירה נדחתה

- בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ - בפני השופטים: המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, השופט אשר גרוניס, השופט סלים ג'ובראן - בשם העותרת ליודמילה שטארמן: עו"ד דב קרנר, עו"ד אבי דיוויק - בשם המשיבים היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות מחוז הדרום, שי בן שלמה עשאל : עו"ד ליאורה וייס בנסקי