אם אני נתניהו לא הייתי קופץ משמחה מהישגיו הדיפלומטיים של שר הביטחון בוושינגטון. משהו לא טוב מריח מן הפגישה של אהוד ברק עם מיטשל. ברק, שגם מעריציו המעטים לא יטענו כי הוא אלוף השכנוע הדיפלומטי, קפץ לוושינטון וצ'יק צ'אק חלה התקרבות בין ארצות הברית לישראל.
ואם אני נתניהו, הייתי שולח לוושינגטון מישהו אמין, למשל את ראש המוסד מאיר דגן, כדי שיברר מה בדיוק נאמר באותה פגישה מסתורית. מה אמר והבטיח ברק ומה השיבו האמריקנים. כי שליחותו של ברק לוושינגטון מזכירה שליחות אחרת - של אבא אבן, ערב מלחמת ששת הימים.
צבא מצרי לסיני
תזכורת קצרה לדור הצעיר שאינו יודע את מלוא הפרטים. ב-15 במאי 1967 הכריז הרודן המצרי, גמאל עבדול נאצר, על כוננות בצבא המצרי, ויחידות מצריות החלו לעבור על גשרי התעלה אל תוך סיני. תוך זמן קצר הגיע הכוח המצרי בסיני למאה אלף חיילים. במקביל החלו תנועות צבאיות בסוריה ובירדן. מצרי טיראן נחסמו לתנועת אוניות ישראליות. ממשלת ישראל דנה אם לפתוח במלחמה לפריצת עניבת החנק שאיימה על ישראל וההצבעה הייתה שקולה. למחרת תבע נאצר מישראל לפנות את אילת ואת ניצנה, כוחות פלשתינים בעזה הפגיזו את הקיבוצים הסמוכים.
טבעת חנק
המלך חוסיין מיהר לקהיר לחתום הסכם שהכפיף את הצבא הירדני לפיקוד הצבא המצרי. כל מדינות ערב הצטרפו למאמץ נגד ישראל - סעודיה, עירק, אלג'יריה, כוויית ומרוקו. הוקמו מפקדות משותפות וכוחות צבאיים רוכזו בקרבת גבול ישראל. בסיני וברצועת עזה רוכזו שבע דיוויזיות מצריות ועשרות מטוסים. בגדה המערבית ובבקעת הירדן רוכז כמעט כל צבא ירדן - שבע חטיבות חי"ר ושתי חטיבות שריון. שני גדודי קומנדו מצריים רוכזו באזור לטרון. הצבא הסורי התרכז רובו ככולו ברמת הגולן. עירק שלחה כוח אווירי לתגבור הכוח הירדני. הכל ציפו רק לפקודה שתצית את האש.
התוכנית הערבית
במסמכים שנמצאו אחרי המלחמה התברר כי הערבים תכננו לחלק ביניהם את המדינה. מצרים תכבוש את הנגב ואילת, ירושלים תכותר בידי הירדנים, והסורים תכננו להתקדם ממשמר הירדן בשני צירים כששני הכוחות עמדו לחבור בחיפה.
העיתונאי מוחמד חסנין הייכל, שופרו של נאצר, הכריז כי אין מנוס מהתנגשות צבאית, ונאצר אמר כי "זו תהיה מערכה כוללת להשמדת ישראל". ראש הארגון לשחרור פלשתין, אחמד שוקיירי, נשאל מה יהיה גורל תושבי ישראל לאחר הכיבוש הערבי והוא השיב: "אלה שיישארו בחיים יישארו בפלשתין. אבל להערכתי לא רבים יישארו".
שליחותו של אבן
זה היה הרקע לשליחותו של אבא אבן לסיבוב שיחות עם שליטי צרפת, בריטניה וארצות הברית. השליחות נועדה לבחון את תגובות ראשי מדינות המערב לפעולה צבאית ישראלית לפריצת מיצרי טיראן. הפגישה החשובה ביותר הייתה עם נשיא ארצות הברית ג'ונסון, כדי לדעת איך תנהג ארצות הברית אם ישראל תיאלץ לצאת למלחמה כדי להסיר את טבעת החנק.
לאחר פגישות עם מנהיגי צרפת ובריטניה יצא אבן לארצות הברית. בהגיעו לניו-יורק קיבל מברק מראש הממשלה לוי אשכול שהודיעו כי הבעיה עכשיו כבר איננה סגירת מצרי טיראן אלא עצם קיומה של ישראל. ועל בסיס זה עליו לנהל את השיחות עם הנשיא ג'ונסון.
דיווחיו של אבן
בשובו ארצה דיווח אבן לראש הממשלה על תוצאות המסע. הוא הביע את הדעה כי אם ישראל לא תפעיל את כוחה הצבאי יש סיכוי שהמשבר ייפתר בדרך דיפלומטית. או באמצעות כוח בינלאומי. הואיל ואבן היה יונה מדופלמת ועמדתו הייתה נגד כל נקיטת פעולה צבאית, התקבל הדיווח שלו בחשדנות.
ראש אמ"ן, אהרון יריב, הציע לשלוח את ראש המוסד מאיר עמית לוושינגטון כדי לברר את מהימנות דיווחו של אבן. לפני צאתו אמר יריב לעמית: "דיווחיו של שר החוץ, אבא אבן, כבודם במקומם מונח, אך אין להם שום אחיזה במציאות הנוכחית".
מחקרו של ד"ר זכי שלום
עכשיו אנחנו יודעים שדיווחיו של אבא אבן אכן היו רחוקים מלהיות מדויקים. במחקר שערך בשעתו ד"ר זכי שלום מן המכון למורשת בן-גוריון באוניברסיטת באר-שבע התברר שהיה פער גדול בין מה שנאמר בשיחת אבן ג'ונסון לבין מה שדיווח אבן לממשלת ישראל.
ד"ר שלום השווה את פרוטוקול השיחה שקיים אבן עם ג'ונסון עם הדיווח שלו וכן את המסמכים שבאו לאחר מכן: מכתב שכתב אשכול לאמריקנים בעקבות דיווחי אבן. ותשובת האמריקנים. ד"ר שלום גילה גם בין היתר, כי בשיחות עם האמריקנים מתח אבן ביקורת על ממשלת אשכול ובין היתר מתח ביקורת על המברק שקיבל בהגיעו לניו-יורק.
