הטור של פריצי

יעקב סיטון ממפוני נווה דקלים נכנס סוף סוף לביתו החדש בשכונה ליד הישוב ניצן, רק שבשכונה שלו עדין אין תשתיות של שירותי דואר, אינטרנט ופינוי זבל. יעקב מקטר על זה ונורא מתגעגע לאריק שרון, האיש שפינה אותו מביתו הקודם. "אם הוא היה בריא, הכל כבר היה מסודר במהירות" טוען יעקב. "כמו שהוא פינה אותנו בזבנג, כך היה מסדר את הכל בזבנג". סיטון לא לבד. גם במוסקבה יש מי שמתגעגעים לסטלין שהכל בימיו הוסדר מהר ובזבנג. מסתבר שיש אנשים שזקוקים לרודן או קיסר, גם אם בסוף הוא זה שישליך אותם לזירת הקולוסאום כמזון לאריות. אדון סיטון מצטער על בעיית הבריאות של שרון. אבל אריק שרון היה בריא מאד כשהכניס את חיילי צה"ל ללבנון במהירות וב"זבנג", ולקח לנו הרבה מאד שנים עד שהוצאנו אותם משם, וחלקם עדין במצב מאד לא בריא. יתכן שאם שרון היה בריא, הוא היה באמת פותר לאדון סיטון את בעיית עיכובי הבנייה והעדר תשתיות דואר ושירותי זבל, ומשכן אותו "בזבנג" בקרוואן חדש ששרון היה מקים עבורו בשטח הנמצא בין רחוב המואזין לרחוב הג'יאהד בשכם. לא יודע מה מהירות קו האינטרנט שם, אבל שירותי הזבל ודואר הבקבוקים ודאי מתפקדים שם 24 שעות ביממה ובטח היו נותנים לאדון סיטון פתרון שהולם את בקשתו, או לפחות מענה ברור לעניין הזבנג.

העיתונאי לשעבר דניאל בן סימון מתלבט באשר להמשך דרכו במפלגת העבודה שאת המתרחש בה הוא מגדיר כ"קן הקוקיה". ח"כ בן סימון הוא גם יו"ר סיעת המערך בכנסת, תפקיד שמקביל כיום בחשיבותו ועוצמתו רק לתפקיד ראש המטות המשולבים של מונקו. למרות המצב במפלגתו ח"כ בן סימון מהסס מלפעול. הוא יכול להצטרף לארבעת המורדים, ואז הם יוכלו לפרוש ולהקים מפלגה חדשה בכנסת, אבל הוא נמנע מזאת. אולי כי הוא רגיל להיות עיתונאי שמקשקש ומקטר לקוראים שלו, ושוכח שהוא ח"כ שאמור וצריך לפעול. די מזכיר את שלי יחימוביץ' שהתקפלה והשתפנה עד כה בכל רגעי המבחן של מפלגתה. אותה מפלגה של בן סימון. איש לא יכול לנבא את עתידה של מפלגת העבודה, אם בגלל שניטלה הנבואה ואם בגלל שאין לה עתיד. אבל כשיפרסמו עליה את ספרי ההספד, אין לי ספק שהספר של בן סימון יהיה קורע לב, רגיש ואמיתי. בדיוק כמו הספר של יחימוביץ'.

הכבישים נחסמים, בערים אין חניה אבל הציבור לא עובר לתחבורה הציבורית כי זה לא משתלם לו: עובדים רבים מקבלים חלק נכבד משכרם עבור אחזקת רכב, בתנאי שקנו רכב, אז מי יוותר על חלק מהמשכורת רק כדי לעבור לאוטובוס? את הפטנט הזה – תקני אוטו ואז נעלה שכרך בתירוץ של "אחזקת רכב" - יצרה בזמנו ממשלת ישראל. אגב, הוצאות תחבורה ציבורית לא מוכרות כהוצאה לצרכי מס של שכירים, אבל מכוניות הליסינג הניתנות לעובדים כן מוכרות למעביד כהוצאה מוכרת. יחי השכל הממשלתי. השבוע נודע שחברת אגד עומדת לרכוש 300 מכוניות פרטיות מחברת פיז'ו. האם גם החברים באגד מקבלים רכב פרטי כחלק מתנאי השכר, או שזה רק כדי שהם יוכלו להגיע בזמן לעבודה?

סידרה שתציג פסקי דין מרכזיים בתולדות המשפט הישראלי תוקרן בטלוויזיה החינוכית, שנזכרה שתפקידה לחנך את הציבור עם דוגמאות מההיסטוריה. אז עכשיו נראה את חורבות תפארת העבר, יצירות משפטיות חשובות שיוצריהן הצנועים כבר נעלמו ונשכחו בחלקם, כי הם עסקו בזמנו יותר בשיפוט ופחות ביחסי ציבור. לכן הם הצליחו לבנות מערכת משפט טובה לזמנה ונאורה יחסית. על יורשיהם, ליתר דיוק יורשותיהן, ספק אם ניתן יהיה לומר דברים דומים. נשיאת ביהמ"ש העליון, מי שהייתה מעורבת מאד באופן אישי בהכנת הסדרה הנוכחית (עוזרת הפקה?), טוענת שצריך להקרין לנו את הסדרה כי "הציבור לא קורא פסקי דין". אפשר לנסות להצטדק ולטעון שזה בגלל שחלקם מכילים 130 עד 400 עמודים בממוצע ואנו אנשים עובדים, אבל אפשר גם להשיב לה שאולי עדיף כך: הרי עיקר הנזק למערכת המשפטית נובע מכך שיש מי שקוראים פסקי דין, אבל אחרי שהם מעיינים גם בעדויות ובראיות שהוגשו לבית המשפט, הם לעיתים לא מוצאים מה הקשר ביניהם. קצת פחות פנים לתקשורת, גברתי נשיאת ביהמ"ש הרם והנכבד, וקצת יותר שיפוט פשוט ובסיסי. כזה שקשור קודם כל לראיות ולעובדות, ואח"כ, אם אפשר, גם לצדק. והבעיה היא לא רק בעליון. אלא גם במחוזי ובעיקר בשלום, היכן שמינתם לשופטים המון חברים וחברות שהכרתם במשרדי הפרקליטות, בלי לחשוב מה יקרה למערכת המשפט מחלק מהם. מומלץ לך, גברתי הנשיאה, לבקר פעם בבית משפט השלום, יחד עם כל הוודה למינוי שופטים, ולראות מה מתרחש שם. כי אם לא תעשו זאת ותפיקו לקחים, יש חשש שהסדרה הבאה שתוקרן בטלוויזיה הלימודית תהיה על הינתקות אזרחי מדינת ישראל ממערכת המשפט שלהם.