אמנם, אדם עסוק אני ואף מיוחסת לי בערות של בעל מוסך, אך לא זכור היה לי כי פורסם דבר מינויו של ח"כ אופיר אקוניס, יושב-ראש ועדת הכלכלה, לתפקיד של אב בית דין גבוה אפילו מבג"צ. מצד שני, כיצד יכול הייתי לשמוע על כך, אם בית-דין-השדה המיוחד הזה – לו הוקנו גם סמכויות של הוצאה להורג של תוצרי פקידי ציבור נאמנים ומקצועיים על מזבחם של אילי הממון - הוקם שעות ספורות טרם הדיון בבג"צ, ולהתרשמותי – על-מנת לבצע סיכול (ממוקד מאוד) של ההליך בבג"צ (נכון, ראש הוועדה וחבריה חזרו והצהירו כי אין בדעתם להשפיע על שיקול הדעת של שופטי הבג"צ אך זאת בדיוק חזרו ועשו, בעקביות ובנחישות ראויה לציון ויש לומר שאף ללא בושה).
אקוניס מציג: לא דיון ולא דיין
במחשבה שנייה, אולי הביטוי "בית דין" אינו מתאים, שכן בהליך משפטי מבררים את העובדות ושומעים את כל העמדות והצדדים (ואם זה לא מובן – עוד טרם מגבשים דעה). לא כך היה בדיון שניהל ח"כ אקוניס. במחשבה שנייה, גם הביטוי "דיון" אינו הולם, שכן היה זה למעשה מונולוג חד-צדדי של יבואני החלפים התחליפיים וחברות הביטוח ששיאו המפואר היה ב-"הודעת סיכום" שהייתה מוכנה, כך נראה באמתחתו של ח"כ אקוניס כבר מראש.
במשפט הקופים אשר התנהל בארה"ב בשנות ה-30 (כנגד מורה אשר לימד את תורת האבולוציה של דרווין), ואשר הקטיגור בו היה מטיף דתי פנאטי, לא איפשרו השופטים לעדים המקצועיים – המדענים - לדבר כלל, והגיעו עם גזר הדין המרשיע עוד טרם החל המשפט כאשר ביקש הסניגור לעמת את הקטיגור עם התיזה שלו עצמו – האשימו אותו השופטים בביזיון בית המשפט.
ועדת הכלכלה: משפט הקופים המודרני
הביזיון שאני הייתי עד לו במשפט הקופים המודרני (סליחה, ישיבת ועדת הכלכלה) שהתקיים ב-28.7.09 ובו היה משרד התחבורה ה-"נאשם", היה לא לי – הגם שבכל הכבוד, המוסכים הם אלו שמתקנים את הרכבים ואמורים להתקין את חלקי החילוף הבלתי מתאימים ובלתי בטיחותיים; לא למומחי הטכניון ומכון התקנים שבאו להסביר את מהות התקינה ומקורה אך לא איפשרו להם לדבר; אף לא ליועץ המשפטי של המועצה לצרכנות שהואשם על-ידי ח"כ אפללו באינטרסנטיות(!) (זאת במובחן כמובן מיבואני החלפים החפים כידוע מכל אינטרס); לא ליועצים המשפטיים של משרדי הממשל השונים שגם להם לא ניתנה כל זכות דיבור; לא לפקידי משרד התחבורה אשר הוקעו על-ידי חברי הוועדה כ–"קיצוניים". הביזיון היה של כולנו כאזרחים – ביזיון לבית המשפט הגבוה לצדק, ולדמוקרטיה שלנו.
העובדות לא חשובות, חשוב הפופוליזם
אימרה ידועה היא: "קודם כל תהיינה העובדות בידיך ואז תוכל לסלפן כאוות נפשך" (מרק טווין). למרבית הצער, לא רק שלא היו בפני חברי הוועדה בראשות ח"כ אקוניס עובדות רלוונטיות (כגון: מה ההבדל בין חלפים מקוריים ותחליפיים; מהו הנוהל של משרד התחבורה הנתקף עתה בבג"צ; איזו עבודה מקצועית ומשפטית נעשתה טרם גיבוש הנוהל; מחקרים בעולם ובארץ ביחס לטיבם של החלפים... וזאת כמובן אם נוציא מחקר עליו התבסס ח"כ אפללו שנשא תאריך של שנת 2004...), אלא שהם לא ביקשו אפילו לשמוע את אלו שהזמינו לוועדה לדעתם, כאשר דעתו של כל אחד ואחד מבעלי המקצוע שנכחו בוועדה – הייתה חשובה ומבוססת על ניסיון וידע רב-שנים. חברי הוועדה העדיפו לשמוע אך ורק את אלו שאינם בעלי מקצוע אלא בעלי עסקים – יבואני החלפים ונציגי חבורת הביטוח והליסינג.
במחשבה שנייה, אולי "לשמוע" גם היא מילה לא מתאימה, ויש לתקן ל-"להכתיב לפרוטוקול". שהרי לא לשמוע באו חברי הוועדה אלא להשמיע – אמירות נחרצות כנגד משרד התחבורה, שבכל הכבוד, נראה כי לא היו מבוססות אלא על פופוליזם מזוקק.
צר לי שנאלץ אני לחזור לעניינם של הקופים, אך הפעם אתמקד בשלושה בלבד: "לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי". שלושת אלו מסמלים מצב או אדם יודע כי נעשה עוול בסביבתו, אך בוחר להעלים עין מן המתרחש.
...ושהילדים של אנשים אחרים יסעו ברכבים בהם מותקנים החלפים הבלתי תקניים והבלתי בטיחותיים שיבואני החלפים התחליפיים מבקשים לייבא – הרי לחברי הכנסת שלנו יש תמיד רכבים חדשים בהם מותקנים חלפים בטיחותיים בלבד. ואנחנו, כלשעצמנו, אזרחים ובעלי מקצוע, אזרחים קטנים כמותי, נמתין לפסיקת בג"צ.
