לזרם הפליטים, הלא מבוקר, המשתקע בישראל, יש אספקטים שליליים, מבחינה כלכלית, דמוגרפית וחברתית. הגורם הביטחוני, כלומר האפשרות להחדיר סוכנים, או מבצעי פיגועים, במסווה של עובדים זרים, או פליטים מאפריקה, הוא נתון שאסור להתעלם ממנו.
ישראל אינה יכולה להיות מדינת מקלט. במצבה הביטחוני, הדמוגראפי, הכלכלי - ישראל אינה יכולה להיות ארץ מקלט, לאלפי הפליטים והשוהים, הבלתי חוקיים הזורמים אלה.
בין מאות הפליטים, הנעצרים חדשות לבקרים, הגונבים את הגבול, במיוחד דרך מצרים, כדי להגיע לישראל, רובם אינם זכאים, לפי קריטריונים משפטיים בינלאומיים - להיקרא פליטים שיש להעניק להם מקלט. מדובר בזרם אנשים הבאים לחפש עבודה וחיים טובים יותר מאשר בארצות מוצאם.
פליטי דרפור - כפליטי וייטנאם בזמנו - בתקופת שלטונו של מנחם בגין ז"ל, קלטה ישראל, לבקשת האו"ם, כמה עשרות פליטים שהתערו בישראל וילדיהם שירתו בצה"ל. מספר הפליטים שברחו מדרפור בשל רדיפות רצח עם או סיבה פוליטית, הוא קטן יחסית לכלל הפליטים מצפון אפריקה, המצויים בישראל.
נציבות הפליטים של האו"ם - הוא הגוף המוסמך ביותר לטפל בפליטים ובבעיותיהם, כולל קליטה או מעבר לארצות אחרות. כפי שציינתי לעיל, ישראל במצבה הגיאופוליטי והביטחוני, יכולה לקלוט מינימום של פליטים הראויים משפטית לקליטה ולמתן מקלט. זה תפקידו של האו"ם באמצעות הנציבות שלו בעולם, לווסת את כמויות הפליטים לכל המדינות, בהתאם לגודל, למצבן הכלכלי וליכולת הקליטה שלהן. ישראל יכולה לקלוט כמות מינימלית, ואם היא תהיה מידתית, מאוזנת ומבוקרת, על-ידי האו"ם.
ניצול הזרים: מאחר שאין יד מכוונת ומפקחת עדיין, במלוא העוצמה - ניצול הזרים על-ידי חברות, קבלני כוח אדם, הוא מחפיר וחייב להיפסק. קבלני כוח אדם מנצלים את המצב הלא ברור, עושים קופה שמנה מהבאת עובדים זרים מחד-גיסא וגירוש עובדים שכבר נמצאים בארץ מאידך-גיסא. אם תגידו שזאת חלמאות - לא תהיו רחוקים מהגדרת המצב האמיתי.
ילדים שנולדים כאן: בין הבעיות הקשות בנושא זה, הם הילדים שנולדו כאן, גדלו, התחנכו, לא מכירים את ארצות מוצאם, ומהווים בעיה מוסרית הומניטארית ממדרגה ראשונה. לגרש ילדים, נראה ונשמע רע מאוד, לא מוסרי ולא רגיש. אבל הילדים האלה שייכים לעובדים שנשארו בארץ ללא רישיון, לא כחוק, ללא פיקוח בניגוד לחוקי ולכללי המדינה, ולכן אין ברירה אלא לנקוט בצעדים חריגים.
לא מתקבל על הדעת - שניתן לרפא את אי-החוקיות של ההורים על-ידי הילדים, שאז זה יוצר פתח לילודה מהירה לקבלת רשיונות קבע.
הבעיה מוכרת בעולם כולו - ישראל היא רק קצה הבעיה בנושא זה. אירופה כולה עסוקה כרגע בטיפול בפליטים הלא חוקיים, ומדינות ליבראליות וחופשיות, התחילו לדאוג ולהתנער מהתופעה וממסוכנתה. הנושא כבר טופל בישראל בזמנו ב-2006. בשנת 2006, ברוב של 18 שרים מול חמישה (4 שרי שס + השרה ציפי לבני) החליטה הממשלה לאשר מתן מעמד קבע לילדי עובדים זרים. ההתניה הקובעת: ההורים נכנסו לישראל ברישיון כחוק, הילדים שוהים בארץ לפחות תקופה של 6 שנים ונכנסו לישראל בטרם מלאו להם 14 שנה.
פרשת השוהים הבלתי חוקיים אינה חדשה ומלווה את ממשלות ישראל, מזה מספר שנים. כל הניסיונות עד כה, למצוא לסוגייה פתרון מעשי, קונסטרוקטיבי או יצירתי - לא צלחו. כאשר שס שלטה במשרד הפנים והייתה בעלת השפעה בקואליציה, השר אלי ישי התנגד חריפות כפי שהוא עושה גם כיום, מטעמים של דת ואמונה ומהפחד שישראל תאבד את צביונה היהודי.
באירופה, בשל התפשטות האימפריאליזם, בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, ובינה לבין מלחמת העולם השנייה, רבות ממדינות אירופה הקלאסית שלטו בקולוניות שהיו מפוזרות באפריקה, במזרח, בהודו, בפקיסטן, באפגניסטן, בסודן ועוד. כאשר האימפריות קרסו "והשמש זרחה ושקעה", רק בגבולות אנגליה ובמדינות אירופה, כמו צרפת, הולנד, בלגיה, פורטוגל - החלה זרימת פליטים מאותן ארצות למדינות האם. כך מלאו ערי אנגליה במהגרים מהקולוניות שלה וכך גם המדינות האחרות שהוזכרו לעיל. בשלב ב' החלה נהירה של עובדים זרים, שהפכו לשוהים בלתי חוקיים, בכמויות מסחריות ממש, וכך נדדו אלפי טורקים לגרמניה וסביבתה, אלבנים לאיטליה, מקסיקנים לארה"ב, צפון אפריקנים לצרפת, והבעיה הפכה להיות כלל עולמית. ארצות אירופה התעוררו קצת באיחור ומצאו את עצמן עם אוכלוסיה גדולה, זרה ומוסלמית בעיקרה, על כל השלכותיה החברתיות, הכלכליות ועכשיו גם הביטחוניות.
ארצות נאורות כביכול, כמו שבדיה, נורבגיה ודנמרק שהטיפו לכולם על פתיחות ומדיניות סעד, נבהלו והחלו לחוקק חוקים המגבילים כניסה של זרים למטרות עבודה, שהות או נישואין, מפחד של חוסר שליטה על הזרם האנושי, שלא תמיד משתלב במדינות הקולטות.
מלחמות האזרחים או השבטים באפריקה, שחלקן מגיע עד כדי "השמדת עם" או שבטים שלמים - תרמו רבות לנדידת העמים המודרנית הזו. לדוגמא, מהתקופה האחרונה ניתן לראות בניסיונות היומיום להסתנן לאיים הקנריים, שבשליטת ספרד, שנאלצת להשתמש בצבא ובמעצרים המוניים למנוע את ההצפה.
זכורה ההחלטה של ממשלת בגין, לקלוט קבוצה קטנה של וייטנאמים, שברחו מארצם, במיוחד מצפונה, בשל רדיפות המשטר הקומוניסטי, מטעמים הומאניים, כמחווה לפניית האו"ם. אותם פליטים עדיין חיים בתוכנו, כאזרחים וילדיהם אף הם.
הסוגייה עלתה לדיון בישראל לפני שנים, בעקבות מעצרם לקראת גירוש של 160 סודנים, שלטענתם ברחו מארצם בשל המצב הפוליטי, ופליטים מדרפור, שם מתמשכת מלחמת אזרחים אכזרית, אך בפועל מדובר כנראה בקבוצת מסתננים ממצרים שחיפשו עבודה.
הבעיה של כל מדינה דמוקרטית, שיש מצד אחד רצון לעזרה והושטת יד, אך מאידך-גיסא, פתיחת דלת למעטים ולבודדים, יכולה להפוך בקלות להצפה שלא ניתן לשלוט בה. והיה אם האו"ם, שצריך לטפל בבעיה העולמית, היה משתלט על הנושא, ומחליט במקרים האמיתיים, לאמור: פליטים פוליטיים, פליטים הנתונים לסכנת נפשות בארצותיהם, בשל מלחמת אזרחים או רדיפה על-רקע דת או שבטיות - ולא על-רקע של חיפוש עבודה וחיים טובים יותר, והיה פונה למדינות העולם בבקשה לקלוט מספר זעום ומייצג, בהתאם לגודל המדינה הקולטת ובעיותיה, יש להניח שגם ישראל הייתה נענית, מושטת יד - כמו בתקופה של מנחם בגין ז"ל.
אסור להתעלם מן הטענות של מתנגדי האישור לשוהים בלתי חוקיים וילדיהם. הם חיים בגטאות בתנאים קשים, שהם בסיס לפשע, למחלות, לפחד מהמשטרה והממשל, ומנוצלים בשל כך על-ידי קבלנים מאעכרים למיניהם וסתם סחטנים חסרי לב. המצב לא טוב ולא בריא לשני הצדדים.
האגודה לזכויות האזרח ומוקד הסיוע לעובדים זרים וכן נציב הפליטים בישראל מטעם האו"ם, עושים מלאכה טובה ומועילה, אך אסור להם להתעלם מהמצב המדיני, הכלכלי והחברתי של המדינה. לכן, החלטת הממשלה ושר הפנים רוני בר-און (דאז), הייתה חיובית, מאוזנת והיא פותרת סוגייה סבוכה אנושית והומאנית, תוך מתן תקווה לעתיד לילדי העובדים הזרים. מעשית - ניתן לפרש זאת כקליטת פליטים משפטית. אך כפי שציינתי, יש לפתור את הסוגייה גם בראייה לעתיד.
אסור לשכוח שחלק מהציבור "הנאור", ביניהם ח"כים, בעיקר מהשמאל הישראלי, זעקו מרה נגד המגמה והחלטת הממשלה, להגביל למינימום אפשרי את תרגיל "איחוד המשפחות" של הפלשתינים. לציין, שעד שהממשלה הבינה מה קורה, הצליחו בינתיים לפי אומדן רשמי ולא רשמי להיקלט בישראל ולקבל אזרחות מאות אלפי פלשתינים, באמצעות תרגיל איחוד המשפחות. כאשר הסוגייה הזאת אינה רק דמוגראפית גרידא, אלא גם ביטחונית מעשית. כאשר יש אלמנטים בתוך אזרחי ישראל הערביים, הנוטים לפתח ולחמאס ורואים עצמם כחלק מהרשות הפלשתינית, ואחרים אפילו מקצינים ועוזרים למחבלים, למתאבדים, על-ידי הלנה, הובלה והסתרה (ראה - הרשעה והודאה של קבוצה ממשפחת בכרי בצפון, וגם מבין הקבוצה שנכנסה באיחוד משפחות), יש לחזק את ידי הממשלה ואת אלה שרוצים במדינה יהודית, עם רוב יהודי במדינה דמוקרטית ציונית, ולא מדינת כל אזרחיה - נוסח הח"כים הערביים.
חוק האזרחות על הגבלותיו והתניותיו הוא: "גדר הביטחון המשפטית" של המדינה המונעת בעקיפין את זכות השיבה ובצמוד וליד הגדר הביטחונית מבטון - המשמשת כמחסום ביטחוני.
המסקנה: הסוגייה סבוכה, לא נעימה, אך דורשת פתרון ממשלתי, ברור, חד, עם ביצוע יעיל ואנושי. אסור לדחות את פתרון הבעיה לעתיד, כי אז עלול להיות מאוחר מדי. נתניהו הבטיח לבדוק את הסוגייה, יש לצפות לפתרון יצירתי, אפקטיבי והומני.