שנייה שהגיבה למשחק הייתה "אשכולית", שבעצם קראו לה רונה, נשואה לעורך דין ואם לשני בנים. בחורה חביבה ודי נאה באמצע שנות הארבעים שלה שעושה דוקטורט בביולוגיה (השפעת צמחים אלרגניים באיי התנועה בתל אביב). לקחה מיד את המשחק לכיוון שנראה על פניו קליל וצפוי: "מעולם לא אירחתי במיטתי בלונדיני". כתבה. בתוך זמן קצר הופיעה שורת תגובות מצחקקות, במילים ובאייקונים גראפיים מצד חברות וחבריי הפורום. "מה אני יעשה, בעלי שחרחר" כאילו התנצלה אשכולית אחרי שהבינה שזרקה פצצה. ולפניו? היא נשאלה וענתה, "לא בטוח שהיה מישהו לפניו, אני כבר לא זוכרת זה היה לפני עידן ועידנים" (פרצוף סמיילי מיתמם) ואם כן..תמיד רק שחרחרים". בתגובה לשרשור הופיעו כחצי תריסר אגודלים שאותתו שהן או הם דווקא כן בילו עם בעלי שיער בלונד במיטתם.
"נודעת בשירה", בחורה ירושלמית חביבה ביותר שהחלה דוקטורט בספרות עברית (הבחירה החופשית כתימא מרכזית בסיפורי עגנון), כתבה שמעולם עוד לא ראתה את הבית הלבן במו עיניה. שלושה סימנו באמצעות אייקון האגודל שהם דווקא כן ראו את הבית הלבן. פראו דוקטור (דוקטורט בעבודה סוציאלית על הקשר בין נוכחות האב בעת הלידה לבין התפתחות יחסי אב-תינוק בעל-אישה לאחריה) ציינה שאמנם לא ראתה את הבית הלבן אבל היא גרופי של הסדרה בערוץ 3 ולא פספסה אף פרק. "אזנייה מצויה", שככל הידוע לי חובש כיפה קטנה במרכז הראש, מתגורר בהתנחלות בשומרון ועושה את הדוקטורט שלו בחוג לזואולוגיה (`תעופת הארכיאופטריקס והשפעתו על ציפורים בני זמננו`) הדהים את חבריו לפורום וכתב "לא התעלסתי מעולם בשירותים של מועדון." החבר`ה אותתו על תדהמתם באמצעות אייקון מתאים על העלאת הנושא. איש לא סימן אגודל מופנה אל-על בתגובה להודעה שלו. האם הם לא עשו זאת או שהם מתביישים להודות? מאיה סמנתה סימנה פרצוף של סמיילי תמים.
"גולגולת נחמדת" דוקטורנט במחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה, בביה"ס לרפואה של תל אביב רפואה שהדוקטורט שלו עוסק בהיבטים אבולוציוניים במחלות עמוד השדרה הצווארי, העיד על עצמו שמעולם לא ביקר בקוקפיט של מטוס, (חמישה סימנו שהם כן). מירילי, דוקטורנטית לספרות (הסופרת העברייה הראשונה, נחמה פוחצ`בסקי והשפעת כתביה על כותביי העלייה השנייה) אמרה שמעולם לא זרקה מישהו מחייה (11 העידו שהם כן). "רשימה שחורה" , דוקטורנט למדעי המדינה מאונ` חיפה (דימויים של מדינות, ומדינת ישראל כמבחן) כתב "לא רכבתי על פיל". "עוד ספרותי" (סטריאוטיפים מיניים בספרות ילדים, עמי ותמי כמשל) כתב "לא שברתי עצם". ציפיטפוט, (סוציולוגיה: התפתחות הדת מול התפתחות התיאטרון בפריפריה - קריית גת כאבן בוחן) כתבה: "לא נישקתי סלבריטי". "מישהו" (עדיין לא הגיש תזה) הוסיף: "לא הלכתי מכות (למעט אחי הקטן)". דוקטורנטית לפילוסופיה יהודית מהאוניברסיטה העברית (סיפורי חז"ל כמכונני אמונה) כתבה "לא בגדתי", והיו עוד וידויים שאני כבר לא זוכרת מי ביטא כגון: לא השתמשתי באוכל שלא לאכילה, לא הייתי עירום בחדר אחד עם יותר מבחורה אחת, לא הרגתי (וגם לא נהרגתי), לא עשיתי קעקוע, לא עשיתי פירסינג, וכו וכו וכו`.
התמונה החלה להתברר: הבחורה המנוסה ביותר בפורום הייתה מאיה-סמנתה, תל אביבית במקור, דוקטורנטית לתקשורת באוניברסיטת קולומביה (הטוקבק והבלוגים - בין "מרחב ציבורי" ל"מרחב פרטי") שנראה שעשתה כמעט הכול חוץ מלהיות נוכחת במסיבת רווקות לפי הודאתה. היא סימנה הכי הרבה אגודלים על דברים שאחרים עוד לא עשו. מתאים לה "לעשות מישהו" בשירותיי מועדון של איזה פאב נחשב בסוהו של מנהטן" חשבתי.
בסוף לא הייתה לי ברירה - גם תורי הגיע. התלבטתי והתלבטתי, האם לכתוב את הוידוי הכי אמיתי שלי שמעולם עוד לא הייתי מאוהבת? מרוגשת - כן, נמשכת - וודאי, מבושמת קלות ולא מיין - וודאי וודאי. אבל מאוהבת על באמת, ככה לחוש מעופפת קלות באוויר והעולם נראה הכי ורוד שיכול להיות ואת בטוחה שאת והוא היחידים הקיימים על פני האדמה - זה מעולם עוד לא קרה. אני מכירה זאת רק מהספרים. התלבטתי. באמת התלבטתי. אבל בסוף רק כתבתי: "לא נסעתי בקבינה של משאית". אני מתכוונת ממש בתא הנהג. לידו. פעם אחת בטיול שנתי של כיתה ח` ישבתי אומנם עם כל שאר התלמידים בארגז הנוסעים מאחורה. כשהייתי בקורס מכ`יות עצרה לידי משאית גדולה, והנוסע שליד הנהג (בעל הפנים הממזריות) הציע לי ממרום שבתו טרמפ אבל סירבתי. פעם אחרת כשהייתי כבר מפקדת בטיול עם החיילות הציע לי נהג הטיולית הקשיש שלקח את כל הפלוגה למוזיאון האצ"ל בתל אביב לבא לשבת לידו בקבינה. אמרתי לו שאני מעדיפה לשבת מאחור עם החיילות.
בתוך זמן קצר הגיבו להודעה שלי כ-15 אגודלים חיוביים שכן עשו זאת. לרגע חשתי קצת בושה שלמרות 31 שנות חיי, תואר שני בהתנהגות ארגונית בהצטיינות, עבודה על דוקטורט ועדיין לא נסעתי בתוך קבינה של משאית.