אתמול כינס לב לבייב, טייקון, מסיבת עיתונאים לאור מסקנתו כי יתקשה בעתיד להחזיר את הכסף שלווה בשנים האחרונות לצורך עסקיו. באופן טבעי, הביקורת על לבייב, שזכה בשיא הצלחתו לחנופה והילולים, הולכת וגוברת בתקופה האחרונה. כעת הוא נדרש להסיק מסקנות קשות.
"לבייב צריך ללכת הביתה", קוראת הכותרת לטור של סבר פלוצקר במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות. פלוצקר אינו חוסך ביקורת אישית מלבייב ומטיל עליו את האחריות למצב החברה: "המסקנה המתבקשת היא שלב לבייב, ועימו חלק נכבד מהצמרת של אפריקה-ישראל, שגו שגיאות קשות ומהותיות בניהול החברה, ואין הם ראויים יותר להחזיק בהגה שלה". גם חזי שטרנליכט ("ישראל היום")
יוצא בקריאה דומה.
גולן חזני ("כלכליסט") קובע כי "אפריקה בראשות לבייב, ורק בראשותו, עשתה כמעט את כל הטעויות האפשריות בהתנהלות, הן בימי טרום המשבר, אבל בעיקר עם פריצתו", אך אינו קורא להעברתו מתפקידו.
ב"דה-מרקר", שכותרתו הראשית הבוקר ("תעזרו לי") נקראת ככותרת שנועדה להשפיל, הדגש הוא על כספי המשקיעים מקרב הציבור הרחב. רותם שטרקמן מאגד את לבייב עם משפחת עופר, שאף חברת צים שבבעלותה נקלעה לאחרונה לצרות כלכליות. "ההתעשרות שלהם הייתה גם, ובעיקר, בזכות הכסף שלנו",
כותב שטרקמן וקורא למנהלי בתי-ההשקעות לדאוג לחסכונות הציבור. "אליעזר פישמן ושאר אנשי העסקים שלנו מסתכלים על ההתרחשות הזאת מהצד", מזכיר שטרקמן, "ומחכים לראות כיצד היא תסתיים". שני עמודים אחר-כך
יוצא סמי פרץ במסר דומה להגנת כספי המשקיעים.
מובן גם שעתה יתחילו לצוץ כל מיני שאלות שלא היה נעים להעלותן כשלבייב נחשב להצלחה מסחררת.
טלי ציפורי הזכירה אתמול ב"גלובס" כמה פרטים על הבית שרכש לבייב בלונדון, בית הכולל, בין היתר, "גרם מדרגות, שעלותו עמדה על 750 אלף ליש"ט והוא נבנה בטכניקות שבהן השתמשו לאחרונה לפני 150 שנה, בעת בניית טירות בצרפת, לא פחות", וכמו-כן גם "אח מאבנים שגולפו ביד, שעלותו הייתה 100 אלף ליש"ט".
דרור מרמור הוסיף כמה תהיות עקרוניות יותר. "זה הזמן לדרוש מלבייב", כתב, "חשיפה רבה יותר של עסקיו הפרטיים. מותר לנו לדעת מה כוללים אותם 'כיסים עמוקים', שהיו חלק מהרקורד העסקי של לבייב, שמשרדיו הראשיים ממוקמים בבורסה ליהלומים ולא במטה אפריקה ביהוד. באותה הזדמנות נרצה תשובה למה הוא באמת עבר ללונדון ('להיות קרוב למניה' אף פעם לא נשמע משכנע); האם הידידות עם רומן אברמוביץ' כוללת מיזמים או חובות משותפים; מי עומד מאחורי הקבוצות העלומות להן מכרה החברה את הפרויקטים האחרונים ועוד".
ברור כי הזמן לדרוש מלבייב חשיפה של עסקיו הפרטיים היה בעבר, כאשר חשיפה ראויה שלהם הייתה מועילה למנהלי ההשקעות של כספי הציבור בבואם להחליט אם ראוי להשקיע בלבייב או לא. אתמול, אגב, במסיבת העיתונאים, לבייב שמר על שתיקה בכמה נושאים עקרוניים.
במצבה של העיתונות כיום, על חוסר יכולתה לתחקר כראוי את ההון הגלובלי, עצם העלאת השאלות על מקורות המימון של לבייב היא מעשה מבורך. עדיין לא מדובר בתחקיר נשכני וחובק עולם על
הסודות האפלים שלו, אבל גם מסע בן אלף מילין וגו'.