בין המבקשת, עורכת דין במקצועה, לבין המשיב, מושב מצליח, נחתם ביום 20.7.2000 הסכם שבו הוסכם כי המבקשת תייצג את המושב בנוגע לקרקע בשטח של 500 דונם במושב. על-פי ההסכם, בשלב ראשון התחייבה המבקשת לטפל עבור המושב בנושא של שינוי ייעוד הקרקע וכן התחייבה להמשיך בליווי המשפטי גם בשלב השני, לאחר שיושלם שינוי ייעוד הקרקע. על-פי ההסכם, הליווי המשפטי בשלב השני יכלול גם "ניהול מו"מ וליווי משפטי של המושב בעריכת הסכמים עם צד ג' לשם מימוש תוכניות הבנייה. בהסכם נקבע גם שכר הטרחה לו זכאית המבקשת בגין הליווי המשפטי. בסעיף 7 להסכם הסכימו הצדדים להפנות סכסוכים הנוגעים לביצוע ההסכם לבוררות:
"כל שאלה, סכסוך או מחלוקת בקשר לביצועו של הסכם זה, תועבר על-ידי הצדדים לבורר דן יחיד אשר ימונה בהסכמה. בהיעדר הסכמה בין הצדדים במשך 14 יום לאחר שצד פנה למשנהו בבקשה למנות בורר, ימונה הבורר ע"י יו"ר לשכת עורכי הדין בישראל.
"הבורר יהא כפוף לדין המהותי ומשוחרר מדיני ראיות וסדרי דין. הבורר יהא חייב לנמק את החלטתו.
"הבורר יכנס את הצדדים תוך 7 ימים מיום מינויו ויחליט בסכסוך תוך 45 יום מיום תחילת הבוררות...".
ביום 26.3.2003 התקשר המושב בהסכם קומבינציה עם חברת חפציבה בנייה פיתוח והשקעות בע"מ, שעל-פיו הייתה חפציבה אמורה לקבל זכויות בקרקע ולבנות עליה, ואילו המושב היה זכאי לקבל, בין היתר, חלק מהדירות שייבנו.
לטענת המושב, הוא העביר את זכויותיו בקרקע לחפציבה עוד בטרם קיבל את התמורה שהיה זכאי לה על-פי הסכם הקומבינציה, כאשר על-פי עצתה הרשלנית של המבקשת ויתר המושב על חלק מהבטחונות. לפיכך, כאשר קרסה קבוצת חפציבה, איבד המושב את הקרקע ללא שקיבל תמורה בגינה, משום שלא היו לו בטחונות נאותים. המושב תובע את המבקשת בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב התרשלותה המקצועית.