ביום שלישי פרסם ארגון ה-OECD את דוח המדדים השנתי שלו בנושא החינוך. הדוח עוסק בשנת 2007 אמנם, אך הדבר אינו מפחית מחשיבותו, מאחר והוא מכיל מידע מרתק, מפורט ומקיף. ממש בלתי אפשרי להקיף את שפע המידע המצוי בו במאמר אחד. למרות זאת היו מי שדלו ממנו כמה "צימוקים" ועשו בהם שימוש מגמתי. אנסה,לפיכך, במאמר קצר זה להוסיף עוד כמה נתונים שאולי יציגו תמונה מלאה יותר, ולמי שעוסק בתחום אמליץ לעיין ב
מקור.
כדי שלא אצטרך לחזור על כך בכל פעם, אקדים ואומר כי בדוח נסקרו 31 מדינות, הכוללות את מדינות ה- OECD ועוד 6 מדינות שותפות ובהן ישראל. מובן לכן כי מדובר במדינות המבוססות ביותר בעולם.
כפי שדיווחו כותרות העיתונים, ישראל אכן נמצאת במקום הרביעי במדד של מספר התלמידים בכיתה, אבל שימו לב מי נמצא בשניים משלושת המקומות המקדימים את ישראל – יפן וקוריאה; לכל הדעות מדינות שיכולות להרשות לעצמן כיתות קטנות יותר מאשר בישראל. אך מסתבר שאין צורך. גם כך הגיעה קוריאה למקום הראשון בעולם במבדקי יכולת הקריאה של PISA ולמקום הרביעי במתמטיקה, ויפן הגיעה למקום השישי בעולם במדעים (שלישי בין מדינות ה- OECD). המסקנה המתבקשת היא כי אין קשר בין גודל הכיתות להישגי התלמידים. רק כדי להוכיח טענה זו – המדינות בהן מספר התלמידים הנמוך ביותר בכיתה – רוסיה, לוקסמבורג ויוון, מקבלות ציונים הנמוכים באופן משמעותי מהממוצע בכל המבדקים של PISA ללא יוצא מן הכלל.
על-רקע מצבנו מבחינת כמות התלמידים בכיתה, בוודאי תופתעו לקרוא את הנתון הבא. מדינת ישראל נמצאת במקום טוב בדיוק באמצע, במקום ה-15, במדד של כמות התלמידים למורה. כלומר, לא מחסור של מורים גורם לכך שהכיתות בישראל כה גדולות יחסית. את שני הנתונים הללו ניתן להבין אם קוראים את הנתון הבא. מספר שעות הלימוד להן זוכה תלמיד במדינת ישראל מגיל 7 עד גיל 14 נמצא במקום השמיני בסקר. כלומר, תלמידי ישראל זוכים לכמות מרובה של שעות לימוד ומקצועות לימוד, בהרבה מעל הממוצע במדינות המפותחות בעולם. האם זה תורם כהוא זה לשיפור התוצאות שלהם? להיפך, יכול להיות שזה בדיוק הגורם הפוגע בהם. במדד זה, יפן נמצאת במקום ה-21, קוריאה במקום ה-25 ופינלנד נמצאת בו במקום ה-29 – המקום לפני האחרון. למי שלא יודע, פינלנד זכתה במקום הראשון במדעים, במקום השני ביכולת קריאה ובמקום השני במתמטיקה במבדקי PISA. במילים אחרות, כמות שעות הלימוד הרבה מדי פוגעת, ככל הנראה, ביכולת הריכוז של תלמידינו, וכך פוגעת בתוצאות. במדינות בהן מערכת החינוך מצליחה יותר מעדיפים ככל הנראה להשקיע באיכות ולא בכמות שעות הלימוד.
אחד הנתונים המדהימים שלא זכה לתשומת לב בכותרות העיתונים הוא העובדה כי ישראל זכתה במקום השני במדד של ההוצאה לחינוך כאחוז מהתמ"ג. רק איסלנד עברה אותנו. כלומר, בניגוד לכל מה שנהוג לחשוב פה, למרות המצב הביטחוני, בישראל פורסים פרוסה עבה יותר מהעוגה הלאומית לטובת החינוך מאשר במדינות עשירות כמו ארה"ב ושוויץ, ויותר מאשר במדינות בעלות מערכת חינוך מצליחה יותר כמו פינלנד וקוריאה.
אז איך זה, תשאלו, ששכר המורים בישראל נמצא במקום ה-29? נדמה לי שאת התשובה לכך כבר הצגתי בנתונים הקודמים. עם כמות גבוהה של מורים לתלמיד, ועם כמות גבוהה של שעות לימוד שניתנות לתלמיד ללא תועלת, התקציב מתחלק ליותר מורים שעובדים יותר מדי קשה. על-ידי התמקדות בעיקר מבחינת נושאי הלימוד, צמצום שעות הלימוד המיותרות ועימן עודף המורים, ושיפור איכות המורים שנשארים במערכת, ניתן יהיה לשפר גם את התוצאות וגם את שכר המורים.