"ייפוי כוח בלתי חוזר מחייב כאשר צדדי ג' מעורבים"

המשיבה היא עורכת דין. יצחק פינקוס (להלן – המתלונן) היה מיוצג על-ידי המשיבה בעניין טענה בדבר שימוש שלא כדין שעשתה עיריית נתניה במגרשים של שתי חברות שבבעלותו. המשיבה הגישה בשם אחת מהחברות של המתלונן תביעה כספית ותביעה למתן צו פינוי נגד העירייה לבית משפט השלום בנתניה. סמוך להגשת התביעה פנו בעלי מגרשים נוספים באזור למשיבה כדי שתייצג גם אותם באותו עניין כלפי העירייה. ביום 8.11.00 הגיעה החברה שבבעלות המתלונן להסכם פשרה עם העירייה שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו בגין התקופה בה עשתה העירייה שימוש במגרשים, היא תשלם למתלונן דמי שימוש ראויים עד למועד בו ניתן יהיה לקבל היתר בנייה בהתאם לתוכנית בניין חלופית, שבמסגרתה יוקצו למתלונן זכויות בנייה. בהסכם הפשרה נקבע עוד כי העירייה תוכל לקזז את דמי השימוש שעליה לשלם מהיטלי מס ההשבחה, אך ורק אם התוכנית החלופית תאושר וניתן יהיה להוציא היתרי בנייה על פיה בתוך 3 שנים ממועד חתימת הסכם הפשרה (כלומר עד ליום 8.11.03). ביום 16.8.01 חתמו המתלונן ובעלי המגרשים הנוספים על ייפוי כוח למשיבה (ולמשרדה) לפיו היא תעשה ותבצע במקומם: "את כל הדרוש והנחוץ לשם אישור תוכנית בניין עיר בהתאם לתנאי הסכם הפשרה שנחתם עם עיריית נתניה בת.א 7018/98 בבית משפט השלום בנתניה, ולבניית פרויקט מגורים בתחום התוכנית הנ"ל ...". היות שהמשיבה התמהמה במשלוח דרישה לעירייה לתשלום דמי שימוש למתלונן, הסיק המתלונן כי היא מסרבת לעשות כן. נוכח סירובה של המשיבה לנקוט הליכים נגד העירייה על-מנת לגבות את הכספים המגיעים לו בהתאם להסכם הפשרה, הוא החליט כי אינו מעוניין עוד שהמשיבה תייצגו משפטית. במקביל, פנה בא-כוחו החדש של המתלונן אל המשיבה וטען כלפיה כי היא התעלמה ממכתביו הקודמים של המתלונן ושב על דרישת המתלונן לקבל את החומר הרלוונטי בתיק המצוי בידיה. ביום 11.1.04 הודיעה המשיבה לבא-כוחו החדש של המתלונן כי היא שהתה בחו"ל וחזרה למשרדה רק ביום 4.1.04, וכי תשלח תשובה מפורטת למכתבו לאחר שתברר את העניין עם המתלונן. ביום 21.1.04 הגיש המתלונן תלונה לוועד המחוזי כנגד המשיבה. במקביל דרש ממנה בא-כוחו של המתלונן שלא לפעול בעניינו יותר. בתגובה טענה המשיבה כי המתלונן חתם ביחד עם בעלי זכויות אחרים על ייפוי כוח בלתי חוזר המסמיך אותה לטפל בכל הדרוש לשם קידום תוכנית הבנייה, כי הוא אינו רשאי לבטל את ייפוי הכוח וכי היא תמשיך לטפל בכל הנושאים להם הוסמכה על-פי ייפוי הכוח. לאור זאת התלונן המתלונן בפני הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין וזה הגיש קובלנה. על-פי הקובלנה, הואשמה המשיבה בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח (סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, וסעיפים 54, 61(1) ו-61(2) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1965, בעבירות של עיכוב מסמכים שלא כדין (סעיפים 88 ו-61(1) לחוק), בעבירות של פעולה בניגוד אינטרסים או חשש לניגוד אינטרסים (כלל 14(א) ו(ב) לכללי לשכת עורכי הדין וסעיף 61(2) לחוק), בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין (סעיפים 53 ו-61(1) לחוק), ובעבירות של התנהגות שאיננה הולמת את המקצוע (סעיף 61(3) לחוק). ביום 24.5.07 החליט בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין לזכות את המשיבה מכל העבירות המשמעתיות בהן הואשמה. בית הדין המשמעתי סקר בהרחבה את העדויות השונות שנשמעו בפניו וקבע כי המשיבה לא פעלה בניגוד אינטרסים כלפי המתלונן, אלא בהתאם לייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן לה על-ידי המתלונן ובעלי המגרשים האחרים. בית הדין המשמעתי קבע כי מהות הפעולה שלשמה נשכרה המשיבה כעורכת דין (קידום הליך התכנון), חייבת הצגת הרמוניה וחזית אחידה מצד בעלי המגרשים ועל כן התחייבה חתימה על ייפוי כוח אחד ובלתי חוזר, שלפיו פעלה המשיבה כדין. בית הדין המחוזי הוסיף כי גם אם יימצא כי המשיבה שגתה בפרשנות של ייפוי הכוח, הרי שאין מדובר בעבירה על כללי האתיקה של עורכי הדין, מאחר שהמשיבה פעלה כל העת לשם קידום האינטרסים התכנוניים של לקוחותיה. בית הדין המשמעתי הארצי אישר את הכרעתו של בית הדין המשמעתי המחוזי. על פסק דין זה הגיש הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו את הערעור.

טענות המתלונן

• המשך פעילותה של המשיבה למרות פיטוריה - בנוגע לאישום בדבר המשך פעולות המשיבה בשם המתלונן למרות פיטוריה, המערער טוען כי הפרשנות שהעניקה המשיבה לייפוי הכוח, שלפיה רק היא מוסמכת לייצג את המתלונן, גם לאחר שפיטר אותה, הינה בלתי סבירה ומנוגדת לדין הקובע כי לקוח המוסר ייפוי כוח לעורך דין רשאי לבטלו בכל עת, ובמיוחד כאשר הביטול נובע מחוסר אמון בעורך הדין. המערער טוען כי מינויו של עורך דין אחר למתלונן במקום המשיבה אין פירושו כי המתלונן משוחרר מהתחייבויותיו בהתאם לייפוי הכוח כלפי בעלי הקרקע האחרים, ולא הייתה מניעה כי עורך דין אחר ייצג אותו בעניין זה במסגרת תנאי ייפוי הכוח. המערער טוען כי בית הדין הארצי לא התייחס כמעט לנקודה זו ולעובדה שלהחלפת זהותו של מיופה הכוח תהיה השפעה שולית בלבד על שאר בעלי הקרקע.

• ניגוד עניינים בייצוג המשיבה את המתלונן - המערער מוסיף כי בין המתלונן למשיבה לא התגלה ניגוד עניינים קל כי אם ניגוד עניינים חמור היורד לשורשו של הייצוג. לטענתו, עורך דין אשר אינו פועל לשם קידום האינטרסים הלגיטימיים של לקוחו ואף אינו מסביר ללקוח מדוע הוא עושה כן, יוצר ניגוד עניינים חריף המצדיק את פיטוריו ואת השתחררות הלקוח מייפוי הכוח, ככל שהוא נוגע לזהות השלוח, אשר נועד בראש ובראשונה להעניק לו שירותים משפטיים.

• האם פיטורי המשיבה היו יכולים להשפיע על ייצוג הצדדים הנוספים? - המערער טוען כי אין להחיל את סעיף 14(ב) לחוק השליחות על ייפוי הכוח נשוא הערעור. לטענתו, זכותם של לקוחותיה האחרים של המשיבה לא הייתה נפגעת כתוצאה משחרורה על-ידי המתלונן, ואין לו כל מחויבות כלפיהם ביחס לעיריית נתניה. המערער טוען כי לא הוכח שהעירייה לא הייתה מקיימת את התחייבויותיה כלפי הלקוחות האחרים, אם המתלונן לא היה מיוצג על-ידי המשיבה.

• המשיבה לא פעלה בתום לב - עוד גרס המערער כי גם אם המשיבה פעלה בתום לב, הרי שיש בפעולותיה משום עבירת משמעת, שכן היה עליה לברר את המצב המשפטי משעה שהתגלעו המחלוקות ולא להמשיך ולייצג את המתלונן בעל-כורחו. לטענתו, לרשות המשיבה עמדה האפשרות לפנות לקבלת חוות דעת הלשכה, אך במקום זאת היא המשיכה את הייצוג מאז ועד היום. המערער טוען כי בין המתלונן למשיבה התגלעו חילוקי דעות ביחס לאופן הטיפול, ועל כן נוצרה מניעה להמשך הייצוג מבחינת האתיקה המקצועית והיה עליה להפסיקו.

• האינטרס הציבורי נפגע קשות - לסיכום טען המערער כי פסקי הדין של בית הדין המחוזי והארצי פוגעים קשות באינטרס הציבורי ויוצרים קביעות משפטיות בלתי מתקבלות על הדעת, ביניהן הקביעה כי מספר לקוחות הפונים במשותף לעורך דין בעניין משותף, לא יוכלו לעולם להיפרד זה מזה, כי מעמדו של ייפוי הכוח לא נפגע למרות היותו נגוע בניגוד עניינים, כי ייפוי כוח בלתי חוזר לא יוכל להתבטל בשום מקרה, וכי כאשר ישנה מחלוקת בין לקוחות יוכל עורך הדין להכריע לטובת חלק מהם בעוד שהיתר יצטרכו לקבל על עצמם את ההכרעה. המערער טוען כי על בית המשפט לקבוע כי ייפוי כוח הנגוע בניגוד עניינים יתבטל אף אם היה בלתי חוזר, וכי כאשר ייפוי הכוח נועד להקנות סמכות לעורך דין לשרת את לקוחו ולא רק להגן על צד ג', רשאי הלקוח לשחרר את עורך הדין מייצוגו.

טענותיה של עורכת הדין

• טיב הייצוג אשר העניקה ללקוחה - המשיבה טוענת כי היא ייצגה את המתלונן משך שנים רבות והשיגה עבורו הישגים עצומים. לטענת המשיבה, היא זו שהגתה את הרעיון לתבוע מהעירייה גם את פינוי הקרקע, פיצוי עבור ירידת ערך ודמי שימוש, ולא רק את ביטולו של מס רכוש שהוטל על הקרקע. המשיבה טוענת כי תביעה זו היא שהמריצה את העירייה להגיע להסכם פשרה שהינו חסר תקדים מבחינת התועלת הכלכלית שהביא לכל אחד מהשותפים לו, שהסתכמה בסכומים של מאות אלפי דולרים לכל אחד מהם. המשיבה מציינת כי בית הדין המשמעתי המחוזי הכיר בהישג זה בפסק דינו.

• עיכוב מסמכי המתלונן? - בית הדין המשמעתי המחוזי דחה את הערעור בנקודה זו מתוך האמון שנתן בעדות המשיבה ואי-האמון בעדות המתלונן. לטענתה, המתלונן קיבל כל מסמך בתיק בזמן אמת, וכי הוא אף הוזמן על ידה לצלם כל מסמך בו הוא מעוניין מלבד מסמכים הכוללים פרטים אישיים של לקוחות אחרים, אשר אינם נוגעים לענייניו ואף עשויים לפגוע בפרטיותם. המשיבה מוסיפה כי היא איזנה כנדרש בין זכותם של לקוחותיה לפרטיות לבין רצונו של המתלונן לקבל את המסמכים הנוגעים אליו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הזמינה את המתלונן לפגישה עם נציגי הוועד והלקוחות האחרים, שבה יוכל לקבל כל מסמך הנמצא ברשותה, בכפוף לשמיעת השותפים האחרים ואישור נציגי הוועד, אולם המתלונן לא הגיע לפגישה זו, משום שבפועל הוא אינו צריך מסמכים נוספים מאחר שכל המסמכים הדרושים לו כבר נמצאים ברשותו.

• כפיית ייצוג? - המשיבה טוענת כי מדובר בייפוי כוח בלתי חוזר, ועל כן המתלונן אינו רשאי להשתחרר ממנו, והיא עצמה אינו יכלה לשחרר אותו ממנו בלא הסכמה מפורשת של החתומים האחרים עליו. המשיבה טוענת כי בהתאם לסעיף 14(ב) לחוק השליחות, לא ניתן לסיים את השליחות אם ייפוי הכוח ניתן להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו, וזכותם של אלה תלויה בביצוע נושא השליחות. לטענת המשיבה, משעה שייפוי הכוח ניתן על-פי סעיף 14(ב) לחוק הוא אינו ניתן לביטול בהוראה של השולח. המשיבה מוסיפה כי אין מחלוקת כי כותרתו של ייפוי הכוח כ"בלתי חוזר" אינה הופכת אותו לכזה, אולם טוענת כי נוסחו של ייפוי הכוח הוא בעל חשיבות רבה ביותר לצורך פרשנותו הואיל והוא משקף את ההסכמה בין הצדדים, שהיא בעלת חשיבות מכרעת לבחינת משמעותו. לטענת המשיבה מדובר בייפוי כוח הנועד להבטיח את זכותם של אחרים כי רכושם יהפוך לקרקע רווחית וזמינה לבנייה, וכי לשם השגת זכות זו הסכימו בעלי הקרקע החתומים על ייפוי הכוח כי יקבלו ייצוג אחד וסולידארי שיסייע בגיבושה של התוכנית הזו. המשיבה טוענת כי בניגוד לטענת המערער, הזכות המוגנת על-ידי ייפוי הכוח אינה הזכות שהעירייה תקיים את התחייבויותיה כלפי הלקוחות האחרים, אלא הזכות שעניינם התכנוני של כל הלקוחות יקודם על-ידי אדם אחד באופן סולידארי. המשיבה מוסיפה כי טיעונו של המערער אינו נכון אף לגופו, משום שהחתימה על ייפוי הכוח היוותה תנאי של העירייה לכך שהיא תחתום על הסכם הפשרה.

• האם המשיבה עיכבה את מסמכי המתלונן? - בית הדין המשמעתי המחוזי קבע כי "...לא שוכנענו כי הנאשמת מנעה מהמתלונן לקבל מסמכים אותם רצה. הקובל עצמו לא העיד בפנינו איזה מסמכים דרש מהנאשמת ולא קיבלם". למערער לא הייתה כל זכות לקבל מסמכים אחרים הנוגעים לענייניהם של לקוחות אחרים.

• האם מנעה המשיבה מעורך דינו של המתלונן להשתתף בישיבה בעירייה? - דעת הרוב בבית הדין הארצי קבעה כי נציגי העירייה הם שהחליטו למנוע את השתתפותו של בא-כוח המתלונן בישיבה, וכי גם אם עשו זאת לבקשת המשיבה (דבר שהוכחש על ידם), הרי שלא נראה כי היה בכך כדי להביא להרשעת המשיבה, מאחר ששאלת תוקפו של ייפוי הכוח הייתה נתונה במחלוקת בתום לב בין המשיבה לבין בא-כוח המתלונן ולמשיבה הייתה זכות לטעון כל טענה שהאמינה כי היא נכונה. המערער טוען כי התנגדות העירייה התבססה על התנגדות המשיבה וכי הייתה לה תרומה רבה ועיקרית לסילוקו של בא-כוח המתלונן מהישיבה. בהקשר זה טוען המערער כי גם אם התנגדותה של המשיבה הייתה פסיבית הרי שהיא מהווה עבירת משמעת, משום שגם המשיבה אינה חולקת על זכותו של המתלונן לשכור עורך דין נוסף, ועל כן היה עליה לפעול עימו יחד למען קידום האינטרסים של המתלונן, בהתאם לסעיף 17(א) לחוק השליחות. דין טענות המערער בעניין זה להידחות, מן הטעם שבית המשפט קמא קבע כממצא שבעובדה כי נציגי העירייה הם אלו שסילקו את בא-כוחו של המערער מן הישיבה. בכל מקרה לא חלקה המשיבה על זכותו של המערער לשכור עו"ד נוסף אלא אך על זכותו של העו"ד להשתתף בישיבה שהתקיימה עם העירייה, תוך פגיעה בחזות האחידה של בעלי המקרקעין אל מול העירייה.

• דינו של ייפוי כוח בלתי חוזר - האישום העיקרי בו הואשמה המשיבה עוסק בתוקפו של ייפוי הכוח שניתן לה על-ידי המתלונן ובעלי הקרקע האחרים. בעניין זה קבעה דעת הרוב בבית הדין הארצי כי מעדות המשיבה ומנוסח ייפוי הכוח עולה בבירור כי הוא נועד לאחד את קבוצת בעלי המגרשים יחדיו ולכבול אותם הדדית תוך הסתייעות במיופה כוח אחד והסכמה לוויתור על זכותו האוטונומית של כל אחד מהם לבטל את ייפוי הכוח. דעת הרוב הוסיפה וקבעה כי במקרה מעין זה, בו ייפוי הכוח הוא בלתי חוזר ונועד להבטיח את זכותו של צד ג', לא ניתן להצדיק נסיגה מייפוי הכוח או למנוע את השימוש בו על-ידי עורך הדין. דעת הרוב הוסיפה וקבעה כי במקרה כזה צריך עורך הדין לפעול למען האינטרס של בעלי הזכויות עליהם נועד ייפוי הכוח להגן. בנוסף לכך קבעה דעת הרוב כי גם אם המשיבה פירשה בצורה לא נכונה את דיני השליחות וטעתה בכך שראתה בו ייפוי כוח בלתי חוזר, הרי שהתנהגותה אינה עולה לכדי עבירה משמעתית משום שהיא פעלה בהתאם לפרשנות המשפטית הסבירה של ייפוי הכוח שניתן לה ובהתאם לנסיבות המקרה המיוחדות. בין היתר צוין בייפוי הכוח הבלתי חוזר כי:

הואיל וייפוי כוח זה ניתן להבטחת זכויות צד שלישי ולהבטחת זכויותיהם של כלל הבעלים בקשר לפרויקט, מהווה ייפוי כוח זה ייפוי כוח בלתי חוזר ואין לנו רשות לבטלו או לשנותו וכוחו יהיה יפה גם לאחר פטירתנו והוא יחייב גם את יורשינו ומנהלי עזבוננו. הננו שוללים מעצמנו, מהבאים מכוחנו ומחליפנו את הכוח לבטל ייפוי כוח זה או לשנותו, והוא יחול גם במקרה של מכירת הזכויות ו/או העברתן.

• האם החלפת עו"ד לצורך הפרויקט המשותף יפגע בבעלי הקרקעות האחרים? - מסגרת היחסים שבין עורך דין ולקוחו מבוססת רובה ככולה על אמון מלא שנותן הלקוח בעורך הדין בו בחר. כפועל יוצא מכך, ככלל, עומדת ללקוח זכותו להפסיק בכל עת את הקשר שנקשר בינו לבין עורך הדין ולבחור לו עורך דין חדש בלא להיות קשור, שלא מרצונו, לעורך הדין הראשון. בעקרונות אלה בא לידי ביטוי ערך היסוד של אוטונומיית הרצון החופשי של הלקוח לבחור לו את עורך הדין לפי רצונו וטעמו האישי, תוך יישום הקשר המיוחד הנרקם בין עורך דין ללקוח המבוסס על אמון של הלקוח בעורך הדין ועל העמדת עניינו של הלקוח בראש מעייניו של עורך הדין. לפיכך, ככלל, אין כל מניעה מצידו של לקוח לבקש להשתחרר מייפוי כוח שנתן לעורך דינו ואין לקבל מצב דברים שבו ימצא עצמו לקוח קשור ב"כבלים" לעורך דין, למרות שאינו חפץ יותר להיזקק לשירותיו. עם זאת, ייתכנו מקרים יוצאי דופן בהם ניתן לעורך הדין ייפוי כוח בלתי חוזר, כאשר ייפוי הכוח נועד להגן על זכויות צד ג' ומטרתו המרכזית הינה להבטיח שצד ג' לא ייפגע מכך שהלקוח (השולח) יבטל את ייפוי הכוח. במקרה מעין זה, כאשר ייפוי הכוח נועד להבטיח את זכויותיו של צד ג', עומדת לעורך דין חובתו כלפי אותו צד ג' אשר לשם שמירה על זכויותיו ניתן ייפוי הכוח ולפיכך לא ניתן לבטלו רק משום שנותן ייפוי הכוח (השולח) מבקש לעשות כן. הבחינה במקרה זה חייבת להיות מהותית, דהיינו יש לבחון את תוכנו ומטרתו של ייפוי הכוח ובעניין זה אין להסתפק רק בכותרת או בניסוח הפורמלי שלו. במיוחד כך כאשר מדובר בייפוי כוח שניתן על-ידי מספר לקוחות (שולחים) הפועלים במשותף וכאשר ייפוי הכוח על-פי תכליתו נועד להגן על הזכויות שיש לכל אחד מהם כצד ג' במסגרת היחסים ההדדיים שבין כל אחד מהם למשנהו.

• מהי תכליתו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר? שאלת היכולת של כל אחד מהשולחים לבטל את ייפוי הכוח, צריכה להיבחן בעיקרה על-פי תכליתו המרכזית של ייפוי הכוח, כשבעניין זה יש לאזן בין האינטרסים השונים: מצד אחד, הזכות החשובה של לקוח לבחור מלכתחילה עורך דין כרצונו וגם להפסיק את שירותיו בכל שלב. מצד שני, זכויותיהם של צדדים ג' כפי שגובשו באותו ייפוי כוח והפגיעה שתיגרם להם אם ייפוי הכוח אכן יבוטל על-ידי אחד השותפים. אך ברור הוא כי מקום שקיים ניגוד עניינים מהותי, יש לאפשר את ניתוק זיקת הקשר שבין עורך הדין ללקוח וכפועל יוצא את ביטולו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן באותו מקרה.

• תכליתו של ייפוי הכוח במקרה הנדון - עיון בנוסחו של ייפוי הכוח בענייננו מעלה בבירור כי תכליתו ומטרתו המרכזית היו להביא לקידום התב"ע בשטח השייך לכלל בעלי המגרשים וכי לשם השגת מטרה זו הסכימו אלו לפעול באופן מאוחד וסולידארי באמצעות המשיבה ומשרדה. ייפוי הכוח בענייננו אינו מהווה רק הסכם כללי בין בעלי המגרשים למען קידום עניינה של התוכנית, אלא הוא מטיל באופן ספציפי את האחריות לקידום עניין זה על המשיבה ומשרדה, באופן מאוחד ובלעדי. הסכמתם של בעלי המגרשים אשר חתמו על ייפוי הכוח – ובהם המתלונן – הייתה כי המשיבה, והיא בלבד, תפעל לקידומה של התוכנית. בעלי המגרשים החתומים על ייפוי הכוח, וביניהם המתלונן, סברו כנראה כי אין זה נכון לפצל את קידום התוכנית בין עורכי דין שונים וכי יש לרכז את מאמצי הטיפול בידיו של עורך דין אחד, היא המשיבה. פעולה של עורך דין נוסף מטעם המתלונן לצידה של המשיבה בעניין זה – גם אם היה אומנם משרת את קידום התוכנית עבור המתלונן – מנוגדת להסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בייפוי הכוח עליו חתמו. לפיכך, על פני הדברים, פעלה המשיבה על-פי ייפוי הכוח שניתן לה בסירובה להיענות לדרישת המתלונן להחליפה בעורך דין אחר. אדרבה, נראה כי אם המשיבה הייתה נענית לדרישתו זו של המתלונן, הייתה מפרה לכאורה את ההתחייבות שקיבלה על עצמה בייפוי הכוח ופוגעת בזכותם של בעלי המגרשים האחרים שהסמיכו אותה לפעול לקידום תוכנית התב"ע באופן בלעדי.

• כיצד משרת ייפוי הכוח הבלתי חוזר את האינטרס של בעלי המגרשים? - מהנתונים שהיו בפני בתי הדין המשמעתיים עולה כי הסכמת הצדדים כפי שבוטאה בייפוי הכוח, לקידום התב"ע בשטח שבבעלותם על-ידי עו"ד אחד בלבד (היא המשיבה), הייתה מבוססת על נימוקים כבדי משקל ומשכנעים. הרציונאל להסכמה זו נובע מהעובדה שייצוג אחיד ובלעדי של בעלי המגרשים על-ידי עורך דין אחד הוא אינטרס משותף של בעלי המגרשים ומסייע בצורה משמעותית לקידום התוכנית, משום שבמקרה כזה העירייה יכולה לנהל משא-ומתן עם עורך דין יחיד ולא עם שורה של עורכי דין שכל אחד מהם היה יכול לקדם ולפעול בדרך אחרת. יתרה מכך, מהראיות שהיו בפני בתי הדין עולה כי בפועל, הייצוג האחיד והבלעדי היה למעשה תנאי בסיסי מבחינת העירייה לקידום התוכנית. בנסיבות אלו אין זה משנה אם הסכמת הצדדים הייתה הכרחית לקידום התב"ע – כל עוד זאת הייתה הסכמת הצדדים.

• האם סירובה של המשיבה להתפטר מן היצוג היה סביר? - בנסיבות אלה, בהן הוטלה על המשיבה האחריות למימוש זכות זו במסגרת ייפוי הכוח, סירובה של המשיבה לדרישתו של המתלונן לפטרה בשלב זה של קידום התוכנית ולהחלפתה בעורך דין אחר, התיישב עם פרשנות סבירה של ייפוי הכוח עליו חתמו כל בעלי הקרקע ובהם המתלונן עצמו. המשיבה סברה כי כל עוד שליחותה לא הסתיימה, כלומר – כל עוד העירייה לא אישרה את התב"ע בהתאם להסכם הפשרה, אין היא רשאית להפסיק את ייצוג המתלונן ולפגוע בכך בזכויות בעלי המגרש האחרים. פרשנותה של המשיבה למהות תפקידה וסמכויותיה, התיישבה לכאורה עם הוראת סעיף 14 לחוק השליחות, הקובע כי שליחות שנועדה להבטחת זכותו של אדם אחר (במקרה זה – כל בעלי המגרשים החתומים על ייפוי הכוח), מסתיימת רק עם ביצוע נושא השליחות. בנסיבות אלה צדקה המשיבה כשפעלה בהתאם לייפוי הכוח ובחרה להעמיד את האינטרס של כלל בעלי המגרשים לנגד עיניה. מדובר בייפוי כוח מיוחד ומצומצם לפעולה נקודתית מיוחדת במינה הקשורה כולה לקידום אישור תוכנית התב"ע בשם קבוצת בעלי קרקע. לא למותר לציין, כי מבחינה מהותית זכותו של המתלונן לא נפגעה פגיעה של ממש, משום שהוא היה חופשי להסמיך עורך דין אחר לייצגו לעניין התביעה לקבלת דמי שימוש, כפי שאכן עשה בפועל.

• האם מעמדו של ייפוי הכוח נפגע בשל ניגוד עניינים? - טענה מרכזית נוספת שהעלה המערער בעניין זה הייתה כי מדובר בייפוי כוח שמעמדו נפגע בשל היותו נגוע בניגוד עניינים, שכן בין המתלונן למשיבה נוצר ניגוד עניינים חריף ועל כן היה עליה להפסיק לייצגו. טענה זו אינה מבוססת ודינה להידחות. ייפוי הכוח מסמיך את המשיבה לפעול למען כלל בעלי המגרשים לשם קידום התב"ע בשטח שבבעלותם. המתלונן החליט, לאחר שחתם על ייפוי הכוח, כי הוא מעוניין גם לתבוע מהעירייה את תשלום דמי השימוש על הקרקע בבעלותו, בהתאם להסכם הפשרה שהושג עם העירייה. המשיבה סברה כי הגשת תביעה נגד העירייה אינה עולה בקנה אחד עם חובתה בהתאם לייפוי הכוח לפעול לקידום אישור התב"ע למען כלל בעלי המגרשים ובכללם המתלונן, ועל כן סירבה להגיש תביעה לעירייה בשמו של המתלונן. ברי כי הגשת תביעה נגד העירייה לשם קבלת דמי שימוש, כשלעצמה, אינה מסייעת לקידום תוכנית אישור התב"ע והיא אף אינה מנויה ברשימת הפעולות הארוכה המופיעה בייפוי הכוח הכוללת 12 פעולות (סעיפים 2(א)-(ח), 6-9, נספח לנ/4 לתיק המוצגים) שהמשיבה צריכה לנקוט לשם קידום הפרויקט. בהתבסס על ייפוי הכוח ועל שיקול דעתה המקצועי, החליטה המשיבה לסרב לדרישת המתלונן להגיש תביעה לעירייה בשמו בעניין זה. היא סברה בצדק כי ייפוי הכוח אינו מחייב אותה להגיש תביעה מעין זו בשם המתלונן (או כל בעל מגרש אחר). יתרה מכך, לדעתה, הגשת תביעה כזו תפגע בהתחייבותה לפעול למען כלל בעלי המגרשים לשם קידום התב"ע, ועל כן תהיה מנוגדת להתחייבות שנטלה על עצמה בייפוי הכוח. למעשה, נראה כי אם המשיבה הייתה נוהגת אחרת ומסכימה להגיש בשמו של המתלונן תביעה לעירייה, היא הייתה נקלעת למצב של ניגוד עניינים, משום שלדעתה, פעולה כזו אינה עולה בקנה אחד עם קידום תוכנית התב"ע לפי ייפוי הכוח. משהבהירה המשיבה למתלונן כי היא מתנגדת להגשת התביעה בשמו לעירייה, הוא פנה אל עורך דין אחר שהגיש תביעה זו בשמו. במצב זה, לא היה קיים מבחינת המשיבה כל ניגוד עניינים, משום שהיא המשיכה לפעול לקידום התב"ע, בעוד המתלונן היה חופשי להגיש תביעה לקבלת דמי שימוש באמצעות עורך דין אחר, כפי שעשה. לאור כל האמור לעיל צדקו בתי הדין בדחותם את טענות המערער בכל הנוגע לניגוד עניינים.

• האם מסקנותיו של בית הדין הארצי מנוגדות לאינטרס הציבורי בדבר האוטונומיה של לקוח להתקשר עם עורך דין לפי רצונו ולפי בחירתו? - יש לדחות את טענתו של המערער כי מסקנותיו של בית הדין הארצי פגעו באינטרס הציבורי ויצרו קביעה משפטית שגויה לפיה כאשר מספר לקוחות פונים במשותף לעורך דין בעניין משותף, הם לא יוכלו אף פעם להיפרד זה מזה וכי ייפוי כוח בלתי חוזר לא יוכל להתבטל בשום מקרה. מסקנה גורפת וכללית מעין זו כלל אינה עולה מפסיקתו של בית הדין הארצי. החלטתו של בית הדין מבוססת רובה ככולה על נסיבות המקרה המיוחדות שנדונו בפניו ועל התכלית המיוחדת של ייפוי הכוח עליו חתמו בעלי הקרקע והמתלונן ביניהם. כפי שצוין, מדובר בייפוי כוח שנועד למטרה מיוחדת ובלעדית של הבטחת זכויותיהם של צדדים ג'. כפי שקבעו בתי הדין, ייפוי הכוח אינו נגוע בניגוד עניינים ואין ללמוד ממקרה זה על הכלל שאינו שנוי במחלוקת כי זכותו של כל לקוח לבחור לו את עורך הדין שייצג אותו, וכי זכות זו עומדת ושמורה לו גם כשהוא מבקש להפסיק את הייצוג ולבחור לו עורך דין אחר.

• שירותה המקצועי של המשיבה ללקוחה - לא למותר להוסיף לכך את העובדה כי, כפי שציין בית הדין, המתלונן כלל לא נפגע מפעולות המשיבה ונדמה כי הפיק, או צפוי להפיק, רווחים נאים ביותר משירותיה המקצועיים הטובים של המשיבה. לפיכך נראה כי גם מבחינת שורת הצדק והשירות המקצועי שניתן במקרה זה על-ידי המשיבה אין כל מקום להרשיע אותה בעבירות משמעת בנוגע להתנהלותה כלפי המתלונן.

הערעור נדחה, בדין זיכה בית הדין הארצי את המשיבה מכל האישומים המשמעתיים שהוגשו נגדה.

- בבית המשפט המחוזי בירושלים - בפני השופטת יהודית צור - בשם הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו – עו"ד עמוס ויצמן או עוד"ד אביר כץ - בשם עו"ד רבקה רוטשילד, עו"ד גלעד בלוי