ארבעים אלף שקלים, קבע בית המשפט, על משפחת עופר לשלם למיקי
רוזנטל בגין הוצאות המשפט - לאחר שמשפחת עופר ביקשה למחוק את תביעת לשון הרע שהגישה נגד רוזנטל.
הסכום נראה סביר והגיוני - לאור השלב שאליו הגיע המשפט (שאלונים וגילוי מסמכים).
אלא שלפני כעשר שנים, באותו השלב המשפטי ממש, החליט
אריה דרעי, שתבע בעילת לשון הרע את ידיעות אחרונות, למשוך אף הוא את תביעתו כנגד העיתון, אבל שלא כמו במקרה של האחים עופר - הטיל בית המשפט על אריה דרעי לשלם לידיעות אחרונות הוצאות משפט בסכום של שבעים וחמישה אלף שקלים.
עד כדי כך עלתה קרנו ושודרג מעמדו של השקל? שבעים וחמישה אלף לפני עשר שנים, וארבעים אלף היום? עולם הפוך, אתם יודעים.
או שמא בית המשפט סתם התנכל אז לאריה דרעי. שהרי מה זה בשביל אריה דרעי, שהיה כבר אז מטופל בלא מעט ילדים, לשלם שבעים וחמישה אלף שקל - לעומת האחים הדלפונים לבית עופר שייאלצו להצטמצם כדי להיפרד מארבעים אלף?
אבל בית המשפט אל תראו אותו ככה. אין מרובע שהוא לא יעגל, ואין תירוץ שהוא לא יתרץ בעזרת הבוהן התלמודית שלו.
ולבוהן התלמודית הזו של בית המשפט קוראים בשתי מילות קסם: "נסיבות העניין".
כלומר, שבנסיבות העניין ההוא של דרעי היה סביר להטיל עליו לשלם לפני עשר שנים שבעים וחמישה אלף שקלים, ובנסיבות העניין הזה של האחים עופר סביר להטיל עליהם היום ארבעים אלף.
כי בנסיבות העניין שום דבר אינו דומה לרעהו, ויתרה מכך: בנסיבות העניין שום דבר אינו דומה אפילו לעצמו.
ואם יספרו לכם שהאמון בבית המשפט יורד אל מתחת לחמישים אחוזים - אל תאמינו.
כי החמישים אחוזים הללו כיום הם יותר - הרבה יותר - מתשעים אחוז של פעם.
בנסיבות העניין כמובן.