ביהמ"ש: רופא שינים העובד ללא רשיון תקף אינו הגון

העותר, יליד 1973, סיים בשנת 2000 את לימודיו בבית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית בירושלים. העותר לא סיים את עבודת הגמר בה הוא מחויב, ובשל כך לא היה זכאי לקבל רישיון קבוע לעסוק ברפואת שיניים. הוא קיבל רישיון זמני לעסוק ברפואת שיניים, וזה הוארך לשתי תקופות קצרות נוספות, תוך שהעותר מבטיח כי בפרק זמן זה ישלים את כל חובותיו האקדמיות. הארכה האחרונה שקיבל המערער פגה ביום 16.03.02. העותר השלים את עבודת הגמר בה היה חייב רק באוגוסט 2005 ובנובמבר 2008 פנה אל המשיב בבקשה לקבל רשיון קבע לעסוק ברפואת שיניים. ביום 8.2.09 זומן העותר להופיע בפני הוועדה המייעצת לרישוי בהתאם לסעיף 12(א) לפקודת רופאי השיניים (נוסח חדש) תשל"ט-1979 והודע לו כי לאור העובדה שהמשיך לעסוק ברפואת שיניים בכל שבע השנים האחרונות, בלא שהיה בידו רישיון, ואף התמחה ברפואת שיניים בביה"ח ברזילי באשקלון, הרי שאינו עומד בקריטריון ה'הגינות' אשר הכרחי לצורך עיסוק ברפואת שיניים. הוועדה המייעצת ציינה כי זיוף רשיון לעסוק ברפואת שיניים מהווה עבירה פלילית, וכי תוגש תלונה למשטרת ישראל. כנגד החלטת הוועדה הגיש העותר עתירה זו.

העותר גורס כי בעת שהחל את התמחותו בביה"ח ברזילי באשקלון קיבל בפקס רישיון זמני אך סבר בטעות כי עסקינן ברשיון הקבע שלו, עבד כך מספר שנים ואך ורק כאשר העתיק את מגוריו לעיר גבעתיים ונדרש לפתוח תיק רופא במחוז מרכז, הבין כי נקלע לבעיה: במועד זה, הסתבר לו לראשונה כי בתיק האישי מצוי אך ורק הרשיון הזמני שתוקפו פג בשנת 2002, ואילו הרשיון הקבוע לא נמצא בתיק. העותר מוסיף וטוען כי לא הבין אז את עומק הבעיה, ופנה בנובמבר 2008 למשיב בבקשה לקבלת רשיון קבוע לעיסוק ברפואת שיניים. העותר טוען כי נוכח החלטת המשיב הוא מצא עצמו לפתע ללא יכולת לעסוק במקצועו, כל זאת מבלי שלטענתו הוכח ולו בבדל ראיה, כי הוא זייף את רשיונו הקבוע, ומבלי שגרסתו בדבר האופן בו קיבל את רשיונו הקבוע, נבדקה ולו בדיקה ראשונית. העותר טוען כי רק הרשעתו בפלילים בעבירות של זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף יכולה להוביל לקביעה כי הוא אינו "אדם הגון" כמשמעותו של מונח זה בפקודה. לטענתו, חשדות חמורים ככל שיהיו, אינם יכולים להוות בסיס לקביעה כי הוא אינו "אדם הגון". העותר טוען כי החלטתו של המשיב פוגעת בזכויות יסוד מן המעלה הראשונה, אינה מידתית, אינה סבירה ויש לבטלה. העותר מוסיף וטוען כי פסקי הדין המתיחסים לשאלה מהו "אדם הגון" כמשמעותו של מונח זה בפקודה דנים במקרה בו ההחלטה התבססה על הרשעה בפלילים. לטענתו, מעולם לא התקבלה החלטה מעין זו על בסיס ראיות מינהליות בלבד. המשיב טוען כי התנהלות העותר כשלעצמה בעייתית ומחשידה. לטענתו, מעבר לתאריך 16.3.02 לא הונפק עבור העותר כל היתר זמני ובוודאי שלא הונפק עבורו רשיון קבוע לעיסוק ברפואת שיניים. המשיב טוען כי המסמך שהציג העותר המתיימר להיות העתק של רשיון קבוע אינו אלא מסמך מזויף. לטענתו, בדיקה שערך מעלה כי מספר הרשיון הקבוע – הזהה למספר ההיתר הזמני שניתן לעותר בעבר – שייך לרופא שיניים אחר. לטענתו, די בעובדה זו כדי להשמיט כל יסוד בדבר אמיתות המסמך האמור. בהקשר זה טוען המשיב כי העותר לא צרף לעתירה העתק של המסמך האמור. העותר גם לא צירף העתק של ההיתר הזמני שהיה בידו וגם לא צירף את מכתביו למשיב להארכת תוקפו של אותו היתר. המשיב טוען כי בכך יש כדי להצביע על חוסר נקיון כפיו של העותר. המשיב מוסיף כי כעניין של מדיניות, האגף לרישוי מקצועות רפואיים ולשכת הבריאות באשקלון אינם שולחים רשיונות באמצעות הפקס, ללא יוצא מן הכלל. המשיב טוען כי בבדיקה שערך מול לשכת הבריאות ומול האגף לבריאות השן מוכחשות כל הטענות שהעלה העותר לפיהן נשלח אליו כביכול העתק הרשיון באמצעות הפקס, כמו גם מוכחש כי העותר פנה וביקש מהם סיוע בהנפקת רשיון. המשיב הוסיף כי בקשתו של העותר לקבלת רשיון תידון פעם נוספת, לאחר השלמת החקירה המשטרתית שתתקיים בעניינו.

• כיצד יש לפרש את המונח 'אדם הגון' שבפקודת רופאי השיניים? - משמעותו של מונח זה נבחנת על-פי הקשרה, ובמיוחד על-פי התכלית והמטרה העומדת ביסוד הפקודה, כמו גם אופיו המיוחד של מקצוע רפואת השיניים: ברור הוא כי דרישת ההגינות מאדם המבקש להיות רופא, הינה פועל יוצא של המקצוע החשוב והמיוחד של רופא שבידיו מופקדים חייו ובריאותו של אדם.

• האם קביעת 'אי ההגינות' הינה תלוית הרשעה פלילית בזיוף רישיון? - העותר טוען כי כל עוד לא הורשע בדין אין המשיב רשאי לקבוע כי אינו אדם הגון וכפועל יוצא למנוע ממנו קבלת רשיון לעסוק ברפואת שיניים. טיעון זה יש לדחות. המשיב, ככל רשות מינהלית, רשאי לקבל החלטה על יסוד תשתית ראייתית היכולה להיות מבוססת גם על ראיות מינהליות – ראיות אשר כל אדם סביר היה רואה אותן כבעלות ערך הוכחתי וסומך עליהן. לפיכך, השאלה העומדת לבחינה בפני היא האם בפני המשיב עמדה תשתית ראייתית מבוססת היטב והאם היו בידיו ראיות מינהליות, בעלות משקל וערך הוכחתי שניתן לסמוך עליהן.

• הגינות המערער במבחן הראיה המנהלית - בחינת מכלול הנתונים והראיות שהיו בפני המשיב מביאה למסקנה כי בידי המשיב קיימת תשתית ראייתית מבוססת היטב וכי אין עילה להתערב בהחלטתו. מהנתונים והמסמכים שעמדו בפני המשיב עולה בבירור כי המשיב לא האריך את ההיתר הזמני שנתן לעותר, אשר תוקפו פג ביום 16.3.02. עוד עולה בבירור כי המשיב לא העניק לעותר מעולם היתר קבוע לעסוק ברפואת שיניים. אין חולק כי המשיב עסק ברפואת שיניים גם לאחר שפג תוקפו של הרשיון הזמני שניתן לו (16.3.02) ועד למועד החלטתו של המשיב (מיום 30.3.09). לפיכך, על פניו, נראה כי העותר עסק במקצוע רפואת השיניים בלא שהיה בידו רשיון חוקי ותקף לכך. למעשה העותר עסק ברפואת שיניים כשבע שנים בלא רשיון כחוק.

• האם המסמך אשר נחזה להיות רשיון הקבע של העותר הינו מסמך מזויף? - בחינת המסמך הלא מקורי שהציג העותר למשיב ואשר נחזה להיות רשיון של קבע העלתה כי מדובר לכאורה במסמך מזויף. ראשית יש לציין כי העותר לא הציג כנדרש את הרישיון המקורי, אלא עשה שימוש בצילום סרוק של רשיון אף לא טרח לצרף לעתירה העתקו של מסמך זה. אולם - וזה העיקר - בחינת המסמך הנושא כותרת רשיון קבוע העלתה לכאורה כי מדובר במסמך מזויף. ראשית, בחלק האחורי של המסמך שהציג העותר חתום אדם אחר, ונתוני הוותק שנקבעו בו אינם מתאימים כלל לנתוניו של העותר. המשיב ציין כי, כעניין של מדיניות, האגף לרישוי מקצועות רפואיים, כמו גם לשכת הבריאות באשקלון, אינם שולחים (ללא יוצא מן הכלל) רשיונות באמצעות הפקס, דבר המעלה תמיהות ומעמיד בספק את גרסתו של העותר. זאת ועוד, גרסתו של העותר על פניותיו לגורמים שיסייעו לו בקבלת הרשיון או פנו אליו והודיעו לו על כך שרשיונו הגיע, לקתה בעמימות ונעדרו ממנה פרטים מזהים כלשהם על אודות זהותם של אותם גורמים. בהקשר זה יש לציין כי המשיב ערך בדיקה עם עובדי לשכת הבריאות והאגף לבריאות השן אשר הכחישו את כל הטענות שהעלה העותר על פניותיו לסיוע או משלוח העתק רשיון בפקס. העיקר הוא שעותק הרשיון שהעותר עשה בו שימוש נראה על פניו כחשוד בזיוף וחשוב לא פחות הוא שמדובר ברשיון שכלל אינו מתאים לנתוניו של העותר, מה גם שהעותר באותה עת לא היה זכאי, ועל כך אין חולק, לקבל רשיון של קבע לעסוק ברפואת שיניים.

• לעותר נתנה זכות שמיעה - למרות שגרסת העותר הייתה חסרה ומעורפלת, ערך המשיב בדיקה יסודית ומקיפה שהעמידה בסימן שאלה את אמינות גירסתו של העותר והעלתה חשדות, מבוססים לכאורה, לביצוע עבירות פליליות. על בסיס מכלול הנתונים והראיות שעמדו בפני המשיב בעניינו של העותר, החלטת המשיב סבירה ומידתית ואין כל הצדקה להתערב בה.

• סיכומו של עניין - מהתשתית הראייתית שעמדה בפני המשיב עולה לכאורה כי התנהלותו של העותר הייתה חמורה ובעייתית ובשלב זה היא מעוררת ספק בנוגע ליושרו והגינותו בשים לב למקצוע הרפואה הדורש אמון, אחריות והגינות, בנוסף על הידע והכישורים המקצועיים.

העתירה נדחית. עם זאת, החלטתו של המשיב בנוגע להגינותו של העותר נכונה וסבירה לעת הזו בלבד ויש לשוב ולבחון את בקשתו של העותר למתן רישיון קבוע לעסוק ברפואת שיניים, לאחר שתסתיים החקירה המשטרתית או לאחר חלוף זמן סביר, אם החקירה לא תסתיים במלואה. ואכן בהודעה משלימה שהגיש המשיב הוא הודיע כי ישוב ויבחן את בקשתו של העותר פעם נוספת לאחר השלמת החקירה המשטרתית בעניינו.

- בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים - בפני השופטת יהודית צור – סגנית נשיאה - בשם העותר - עו"ד ערן קיזמן ואחר' - בשם המשיבים – עו"ד חאג' יחיא מפרקליטות מחוז ירושלים