שכיח כי הזיכרון קצר, ולפיכך כמעט שנשכח כי בשנת 1951 כשבבחירות דמוקרטיות נבחר מוחמד מוסאדק הפופלארי כראש ממשלת אירן, הוא הלאים את חברת הנפט האנגלו-אירנית (לימים בריטיש פטרוליאום), בקשר שתוכנן היטב על-ידי הסי.איי.אי (CIA) ובתמיכת הבריטים. הוא הודח ב-1953 והשאח ריזה פאחלווי שנתמך על-ידי ארה"ב הוחזר לשלטון. השאח נחשב כרודן ומושחת במידה כזו שמעטים התפלאו כשעמו מאס בו ובפברואר 1979 הודח במהפכה החומיינית שהפכה את אירן לרפובליקה מוסלמית שיעית. במשך השלושים שנה מאז, ארצות הברית הייתה בעימות, שלעיתים נראה כמיותר, עם ממשלת אירן. מנהיגי אירן זוכרים היטב את העוינות המתמשכת הזו.
רק מעטים, אפילו אלה החוששים מהאפשרות כי אירן תפעיל נשק גרעיני נגד ישראל, מודעים לכך שעבור האירנים מעמדה של ישראל נחות לעומת סוגיות מדיניות אחרות. הם זוכרים היטב כי במלחמת שמונה השנים שיזמה נגדם עירק והחלה בקיץ 1980, התקיפה עירק בנשק כימי וגרמה על-פי האומדנה להרג מאות אלפים רבים של אזרחים וחיילים אירניים. הרוסים והממשל האמריקני היו מודעים לשימוש בנשק הלא קונבנציונלי של העירקים, ולא התייחסו לפשע זה. יתרה מכך, באותה עת קבעה ארצות הברית כי תפעל למנוע את מפלת עירק בעימות וסייעה לממשלו של
סדאם חוסיין בעימות זה, על-ידי אספקת מידע מודיעיני ועוד.
כשמטוס עירקי תקף במאי 1987 את ספינת חיל הים האמריקני "סטארק" והרגה 37, תגובת ארה"ב הייתה מיזערית - סדאם חוסיין העריך כי הדבר חיזק את מעמדו. כעבור מספר חודשים חיל הים האמריקני תקף מערכות חיל הים וקידוחי דלק אירנים במפרץ הפרסי. מאוחר יותר, ביולי 1988, הותקף והופל מטוס אזרחי-אירני ובו קרוב ל-300 נוסעים. עד למועד סיום מלחמה זו בקיץ 1988, העולם כולו, לרבות האו"ם ואמצעי התקשורת היו אדישים להרג בכלל ולשימוש בנשק הכימי בפרט.
לאורך כל השנים האלה, מאז העלייה לשלטון של חומייני ועמיתיו בהנהגה המוסלמית, שמלכתחילה חשדו במטרות ארה"ב כלפיהם, לא נעשה ניסיון רציני מצד מערב, לבנות מסלול מהלכים בוני אמון שיביא להקטנת חוסר האמון והמתחים האזוריים.
איננו יודעים בבירור מתי וכיצד התקבלה ההחלטה האירנית לפתח את יכולתה הגרעינית, אך אין ספק כי בדידותה במאבקה וחוסר יכולתה למנוע את השימוש בנשק הכימי על-ידי אויבתה, במלחמה עם עירק, הביאו אותה להחלטה כי שנית לא תיתפס חסרת אונים וכי מן הראוי שגם היא תפתח יכולת לשימוש בנשק לא קונבנציונלי.
כלל לא ברור מה יהא ייעודה ההתקפי באם אומנם תגבש אירן יכולת גרעינית. בסמוך לה מספר מדינות לא ידידותיות היכולות לההפך לעוינות, ובנוסף, ממש כפי שאפשר להניח כי האירנים מודאגים מההצהרות המאיימות של ראש ממשלת ישראל ושר החוץ שלה, הרי הצהרות הנשיא
אחמדינג'אד מטרידות לא רק את הציבור בישראל אלא את כל העולם המערבי. ברור גם כי ההצהרות אינן תורמות לביטחון, כי מטרותיה של אירן הינן הגנתיות בלבד.
ההיסטוריה מורה כי אירן לא יזמה תקיפה נגד מדינה כלשהי במאה האחרונה. לאירן רמת תרבות גבוהה ומסורת בת דורות רבים. העם האירני גאה בעברה ובהישגיה. מוטב יהיה באם המערב, ארה"ב וישראל יכירו בעובדות אלה ויעשו יותר למען קשירת קשרים ידידותיים שיחזקו את סיכויי השלום עם אירן.