"אני אמית ואחיה" כלשון שירת האזינו, לפי הרלב"ג, היא תחיית המתים שתתקיים בימות המשיח.
זאת בניגוד לדעת הרמב"ם, לפיה ה' יחיה את המתים לאו-דווקא בימי המשיח אלא בחפצו וברצונו, כאשר ירצה ובעת שירצה להחיות מתים ולשנות סדרי עולמו אשר ברא.
הרלב"ג כבר הביע דעה כי ה' לא ירצה לשנות סדרי עולם אשר ברא ואותו אהב.
בפרשת האזינו ובהמשך בפרשת וזאת הברכה, מסביר הרלב"ג כי לא יקום עוד נביא
בישראל כמשה, אך אפשר שיקום נביא כמשה שיתנבא
הן בישראל והן בשאר האומות, והוא מלך המשיח, שיוכיח על-ידי מופתים את משיחותו ונבואתו, ובכלל מופתים אלו גם - ואולי כגולת הכותרת - תחיית המתים.
ובלשונו מתוך פירושו בפרשת האזינו:
"ועל-ידי מופתיו ונפלאותיו [של הנביא הוא המשיח - אב"ע] יהפוך ה' יתעלה אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד כמו שלקח ה' יתעלה את ישראל לעבודתו במופתים ונפלאות העצומות שהראה להם במצרים ועל הים ובמדבר. והנה אחשוב שהמופת היותר נפלא שיעשה הוא תחיית המתים".
הן הרלב"ג והן הרמב"ם מקפידים על ניסוחים דומים בדיבוריהם על תחיית המתים וקושרים זאת עם שינויי סדרי עולם, שינויים בחוקי הטבע, מופת נפלא בידי ה' לעשותו, ובכפיפות לרצונו. לכאורה, הכל כפוף לרצון ה', אלא דווקא בעניין זה צריך להדגיש את רצון ה' לשנות את חוקי הטבע ואת סדרי עולמו, רצון שהוא בלשון המעטה - בספק.
להלן דברי הרלב"ג לגבי רצון זה: [פירושו לפרשת עקב]
"התועלת הרביעי הוא, להודיע כי אף על-פי שה' יתעלה שליט לעשות כל מה שירצה וכל מה שיחפוץ, הנה יבקש הסיבות היותר נאותות שאפשר. ולא יחדש מופת אלא אם יביא הצורך אל זה. כי הוא אינו שונא הטבע, כי הוא סידר אותו. ולזה לא יחלוק עליו, אלא בעת הצורך וביותר מעט שאפשר לו אז לחלוק עליו. ולזה אמר "ונשל ה' אלוהיך את הגויים האל מפניך מעט מעט, לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חיית השדה". ואף על-פי שהיה ה' יתעלה יכול לכלותם מהר ולשמור ישראל שלא תרבה עליהם חיית השדה, הנה לא הסכים לעשות זה, אחר שאיפשר הגעת המכוון לישראל בזולת זה".
רק לאור דברים אלו צריך להתייחס לנושאים נסיים מבחינת סיכויי התגשמותם.