מדינת אפארטהייד

בעוד מדינת ישראל חוגגת את יום הכיפורים ומתכוננת לחג הסוכות נהרגו שני ערבים בתל אביב. לא מחבלים חס וחלילה, סתם פועלים שהיו על פיגום מצ'וקמק שהתמוטט. איש לא עצר מלכת. איש לא הרים גבה, הדיווח הבליח בחדשות המרשתת ונעלם, ואף תל אביבי לא הרים קול צעקה, מדוע זה שערבים נרצחים בתל אביב לאור היום ואין פוצה פה ומצפצף. ולמה? כי כך פועלת מדינת האפארטהייד. שני הפועלים אינם יפואים או תל אביבים. אין להם מספר ת"ז ואין להם הסתדרות. הם מגיעים מכפר ערבי המצוי מעבר להרי החושך מרחק שלושים דקות מתל אביב, מן השומרון המרוחק ת"ק פרסה (בהנחה שפרסה היא מאה מטרים) מן העיר הגדולה, ועובדים בעבודה קשה בגובה רב ללא אמצעי הגנה, ללא מיגון או קסדות או מפקח בטיחות. וכל כך למה? כי במדינת אפארטהייד יש אנשים ויש תת-אנשים. כאלו שיש להם שימוש אבל ברגע שהשימוש נגמר אפשר לזרוק אותם, או לכנות אותם שב"חים, ולזרוק אותם ת"ק פרסה לאחור, אל מאחורי חומת ה"ביטחון", שם ישמרו עליהם מג"ב והמתנחבלים, שלא יבואו כאשר לא קוראים להם. נשמע מוכר? כולנו שמענו על דרום אפריקה, שבה הקימו הלבנים "מדינות" חסרות כל שתושביהן נאלצו מחוסר ברירה לעבוד ב"מדינה" של הלבנים בכל עבודה קשה, ובסופי שבוע נשלחו חזרה ל"מדינת" האם. המשטר הזה התמוטט אי שם בתחילת שנות התשעים. ומה הקימו לנו אוהבי השלום התל אביבי? מדינת אפארטהייד, שבראשה בובה ושמה אבו-מאזן הנותנת "אזרחות" לעבדים. אבו מאזן זוכה לכבוד ויקר ושטיח אדום בכל מקום על תקן של "פרזידנט" ואילו אזרחי ה"מדינה" שלו הם העבדים של תל אביב. האם קם מישהו מאבירי זכויות האזרח של תל אביב ומחה על שיתוף הפעולה בין מעסיקי העבדים לפרזידנט של העבדים? לא. למה? כי נוח להם מאוד במדינת האפארטהייד בצד של הלבנים. ומה הפלא שהעבדים אינם מאוהבים במעמדם? על-פי האיסלאם, המוסלמים הם הגזע העליון, ועל-פי תל אביב הם הגזע הנחות, לעבודות נמיבזות בלבד. לכן בכל ערכאה בינלאומית הם מכנים את מדינת תל אביב מדינת אפארטהייד, דורשים את הפלת החומה המפרידה בין מדינת הלבנים למדינת העבדים, ולעתים גם מלבישים אחד מהם בחגורות נפץ כדי שיוכל להוכיח את אמיתות עליונותו עת הוא לוקח איתו כמה מאנשי הגזע העליון בסערה השמימה. החטא הקדמון של החזרה לציון מזה מאה ושלושים שנה הוא העסקת הערבים, והניסיון הנואל ליצור מדינת אפארטהייד של עבדים ערבים מופרדים מן האדונים היהודים. אפילו המתנחלים הסובלים יותר מכל מנחת זרועם של הערבים אינם נקיים מן האשמה של השתמש וזרוק. אפילו תושבי עוטף עזה הסובלים יום-יום מן ההפגזות של הערבים (ואלו אותם ערבים בדיוק, שלא יהיו לנו אשליות) מעסיקים את אחי המפגיזים בעבודות המיגון. ביום הם באים לבנות ובערב מושבים לכפריהם העלובים שבשליטת כנופיות הפת"ח בחסות צה"ל. הגאולה לציונות תבוא רק כאשר תחוסל מדינת האפארטהייד. מדינת ישראל בכלל ומדינת תל אביב בפרט צריכה להחליט אם היא מדינת העם היהודי, או גרסה של דרום אפריקה. המחיר של חיסול מדינת האפארטהייד הוא חיסול העבודה הערבית, מערבוב המלט ועד לתורנות חדר מיון ביום כיפור. ולא, כולנו יודעים מה עלה בגורלה של דרום אפריקה (רמז: עשרים אלף מקרי רצח בשנה, וזו רק ההתחלה).