פרופסור נסים קלדרון החליט באמצעות מדור דעות ב-Ynet לקיים את המצווה הנהוגה בחג הסוכות לקרוא במגילת קהלת.
מהפסוק הפותח את פרק ג - "לַכָּל זְמַן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמַיִם" הוא שאב השראה לכותרת של המאמר - "השמאל בעת ההיא יידום". מאמר בו מובאת הדרישה מהשמאל לשתוק, לנעול את פיו על בריח ומסגר בכל נושא הקשור למישוריות המדינית. קלדרון מבקש שנקרא בעיון את פרק ג במגילת קהלת, ומסב את תשומת לבנו לפסוקים -
"עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת
עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ
עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִשְׁחוֹק....".
חבל מאוד שפרופסור קלדרון נעצר בפרק ג בספר קוהלת ולא קיים את מצוות קריאת המגילה עד תומה בחג סוכות. חבל שלא הגיע לפרק ט' פסוק 18 - "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב" או חבל מאוד , שלא נעצר לרגע קט באותו פרק בפסוק 16 - "טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה".
פרופסור קלדרון, השמאל יכול לבוא אל הציבור עם ארון הספרים היהודי ולהצביע, שההתבססות על עוצמה צבאית של כלי קרב טומנת בחובה אסון, ומאיימת על הקיום הלאומי של החברה, אותה אנחנו מבקשים לבנות כאן.
כנראה פרופסור קלדרון כאיש ספרות נעל עצמו רק במובאות של פרק ג, כי הפרק הזה הנחיל לשירה העברית את עוצמת התמצות והקצב. אבל מצער שהוא לא המשיך לעברם של הפסוקים, הקוראים לכל אדם בחברה לדחות על הסף את ההשענות על כלי הקרב. פסוקים המדברים על המחויבות של החברה לבסס את קיומה בראש ובראשונה על אדנים של הידברות .
מציאות של כיבוש עם אחר ושליטה בו אינה מתיישבת עם דרישת קהלת לדחות על הסף השענות על כלי הקרב, שבאמצעותם נמשך הכיבוש כבר השנה הארבעים ושתים.
מוזרה התביעה של קלדרון לחלוקת עבודה שהוא מציע לשמאל. לדבריו- "יש לשמאל חברי כנסת שצריכים להמשיך לדבר".
הוא מצא גם ש"יש צוות מצוין של שלום עכשיו..." אבל ממני האזרח הפשוט הוא תובע לשתוק. הוא רואה בי "האזרח השמאלי שבוערת בו אש הדיבור צפוי כעת להגיד את הלא נחוץ, או את המזיק...".
קשה לי להבין את פרופסור קלדרון. לפני חצי שנה הוא הבהיר לנו באותו מדור ב-Ynet , שאין כבר מקום להניף את דגלי האחד במאי. לשמחתי, אלפי חניכי תנועת "הנוער העובד", אותם הגדיר כ"ילדי שמנת", יצאו באלפיהם לרחובות הערים והניפו את דגלי האחד במאי שקלדרון הצהיר שהוא מקפל.
היום הוא תובע ממני "אזרח שמאלי שבוערת בו אש הדיבור" לאמץ את הכותרת של מאמרו "השמאל בעת ההיא יידום".
פרופסור קלדרון, אני פוסע כבר בנתיבי העשור השמיני לחיי ואני מתכוון לאכזב אותך, אני המכונה כלשונך "אזרח שמאלי שבוערת בו אש" אמשיך ברוח קוהלת פרק ט לנסות לנכס לציבור בתוכו אני חי, "כי טובה חכמה מכלי קרב". אמשיך ללכת אל הרחוב ולאמר את האמת הכאובה שחברה הכובשת עם אחר ארבעים ושתים שנה מביאה על עצמה אסון, גם כאשר יענו לי בלשון ספר הושע (פרק ט פסוק 7) -"מְשׁוּגָע אִישׂ הָרוּחַ".
פרופסור קלדרון, אינני מתכונן לאמץ את קריאתך - "עת לחשות". כיום כאשר הרחוב הערבי בישראל מתכנס בכאבו לנוכח אירועי אוקטובר 2000, מסקנות ועדת אור הפכו לגוילי ניר מאובק, אצא לרחוב ואקרא בקול שורות משיר שכתב נתן אלתרמן לאחר התפרעות המשטרה בהפגנת אחד במאי 1958. משורר שיצא מלב הממסד והיה נאמן לו, אך היו מעמדים אותם הוא ידע להוקיע ולא התקפל כמו פרופסור קלדרון -
"לא! אוֹתוֹ עֲרָבִי אַלְמוֹנִי שִׁקִּלֵּל וְרָגִם בַּחֲמַת-חֵרוֹק-שֵׁן וְהִכָּה וְהֻכָּה וְנִגְרָר לִמְכוֹנִית-הַשִּׁטּוּר הַנִּסְקֶלֶת,
הוּא בְּעֶצֶם, עַל צַד הָאֱמֶת, הַיָּחִיד שֶׁאֵינֶנּוּ אָשֵׁם
בְּאוֹתָה מְעַרְבּוֹלֶת חֵמוֹת -
אַף כִּי הוּא הַיּוֹשֵׁב בַּכֶּלֶא."
אבל מה שאפשר לשנות והכרח לשנות - עד היסוד!
גם בנוהל וגם בגישה על כללה ופרטיה גם יחד
גם בכל משגינו מאז בשאלה הצורבת הזאת,
הוא כה רב עד כי כל השהיה היא חטאת שאיננה נסלחת.
מה שיש לשנות הוא הקו, כל הַקו...
כל הקו ההופך זה שנים עשרת
את ציבור הערבים במדינה לציבור מנודה ומנושל,
מנודה ונרדף! זה מריו וקולו שפרצו בנצרת.
אני מאמץ את קריאת נתן אלתרמן היוצא חוצץ מול מציאות של "שָׁנִים שֶׁל שִׁגְרָה וּגְרִיסַת מֻסְכָּמוֹת בִּשְׁאֵלַת הַמִּיעוּט הָעֲרָבִי בַּמְּדִינָה. שָׁנִים שֶׁל שִׁיטָה שֶׁקָּפְאָה עַל שְׁמָרִים, שֶׁל יְעוּץ יְחִיד-קַו וִיחִיד-דֶּרֶך".
פרופסור קלדרון ישנם ימים, שחייבים לשחות נגד הזרם. חייבים לגייס את הציבור למאבק לסיום הכיבוש. לא להסתפק בהרהורים בדבר בואו של השלום, אלא יש לעשות הכל כדי להביא את היום.