מדענים היזהרו - הבלוגרים מאחוריכם (א)

בכתבה שפורסמה במרס בכתב העת המדעי היוקרתי נייצ'ר נאמר, שהכתבים המדעיים משייטים בבלוגים המדעיים ומחפשים רעיונות אצל המדענים. האמנם זה אכן כך? הרבה מהבלוגים המדעיים נכתבים על-ידי המדענים עצמם. המדענים רוצים להגיע לציבור הרחב ולספר להם אודות המחקר שלהם, על עבודתם ובכלל אודות החידושים האחרונים בעולם המדע, וזו הדרך היעילה ביותר. לחוקר המדען - איש המקצוע - יש את היכולת הטכנית להסביר דברים שאותם העיתונאי לא תמיד יכול להסביר, נטען בכתבה. עוד נטען שכיום מדענים פותחים בלוגים בעולם במספרים הולכים וגדלים, והבלוגים הפופולריים ביותר מושכים תשומת לב של מאות אלפי קוראים בכל חודש. מדענים בלוגרים אלה לא רק שמציעים מומחיות בחינם, אלא הם מופיעים כמקור מידע חיוני עבור הכתבים העיתונאים עצמם. נייצ'ר בדק 500 מגזינים ועיתונים מדעיים ומצא שמרביתם השתמשו בבלוג של מדען זה או אחר כאשר הם פיתחו רעיונות לסיפור אצלם. פעילות הבלוגרים נתפשת כפעילות שוליים מבחינת המאמץ המדעי. להיות בלוגר זה למעשה לא עוזר וגם לא פוגע בסיכויים של החוקר לזכות במשרות. כי רבים מהחוקרים המבוגרים סבורים שמחקרים ככלות הכל צריכים להיות מפורסמים אך ורק בערוצים הקונבנציונאליים, כמו למשל, פרסום שעובר עריכה ושיפוט על-ידי שופטים ועורכים - מה שקרוי בלועזית "רפריז". אכן, חוקרים רבים - שכותבים בלוגים שכל מטרתם היא להסביר את המדע המסובך שבמרומי מגדל השן להמונים - מתלבטים האם לדבר עם הקולגות שלהם על העיסוק הצדדי במדע פופולרי (או במדע ותקשורת). זאת מחשש שיעוותו את מעשיהם ומילותיהם לעיסוק בשרלטנות. אז פרסמת מאמרים בכתבי עת מקצועיים, הרצת בכנסים בינלאומיים ורק מי שגולש ב"גוגל סקולר" יודע מי אתה. מסתבר שבשוק התקשורת המטורף של היום, מדענים צריכים לשרוד ולהיות קצת סלבריטי. נכון, למדנו מהמקרה של פרופ' עדה יונת, שלהיות מדען במשרד שהוסב מחדר שירותים, מבלי שישמעו את השם שלך בציבור במשך שנים רבות, יכול להוביל לפרס נובל. אבל עבור רוב המדענים זה מוביל לכך ששוכחים את המדען לזמן רב. אם כך לבלוגרים המדעיים יש תרומה ניכרת - הם מעודדים את האהבה והסקרנות למדע. הם גם מסייעים למדע לחדור לתודעה שלנו על-ידי זה שהם כותבים עליו בשפה שווה לכל נפש. בכתבה בנייצ'ר, ספרו שהמקצוע "כתב מדעי" הוא בירידה ואילו כתיבת בלוגים מדעיים באינטרנט היא בעלייה. נחשוב יחד על הסיבות האפשריות לכך. סיבה אחת היא שיש ביקוש הולך וגובר למידע חדשותי ובכלל למידע באינטרנט שהוא "חינם". ולכן העיתונות הכתובה ובכלל העיתונות מצויה בירידה. תפקידים מסורתיים רבים של העיתונות נלקחו ממנה על-ידי שירותי אונליין טובים יותר, מהירים יותר ובייחוד חופשיים. לכן העיתונים החלו מעלים את התוכן שלהם חופשי לרשת, כדי להיות רלוונטיים. אולם אז עלתה וצצה הבעיה, שאם מעלים את התוכן בחינם לרשת, למעשה לא נותר לעיתון כבר מה למכור מלבד מאמרים שיוסיפו וירחיבו מעט על הכתוב באתר שלו באינטרנט. כיצד הכתב המדעי יכול להפוך עצמו לרלוונטי במצב זה של ארוחות חינם, כאשר מסביבו בלוגרים מדענים? האם עליו להציג מקצועיות עיתונאית? או שמא כמו שאומרים באנגלית: If You Can't Beat Them Join Them. מגזינים ידועים בארה"ב ובבריטניה, כמו דיסקבר ונייצ'ר למשל, בחרו בדרך השנייה והחלו לכלול כתבות מאת בלוגרים בנוסף לכאלה מאת כתבים מדעיים. הכתבות עוברות עריכה ותמצות מקצועיים על-ידי עיתונאים-עורכים, כאשר בתום הליך העריכה הלשונית כתב העת מקבל כתבה מדעית ברמה גבוהה. לעומתם, ישנם מגזינים מדעיים, שמעדיפים גישה יותר עיתונאית ומקצועית מבחינת הכתיבה העיתונאית, ולא כוללים כתבות של בלוגרים. וכך הם מחזיקים צוות של כתבים מקצועי שמדווח על החידושים המדעיים. עיתונאים אלה יכולים לעקוב אחר הנעשה בתחומי המדע ולדווח על כך במקצועיות עיתונאית. כל זאת תוך ידיעה מעמיקה של הכללים העיתונאיים: זכויות ועבודת הדיווח, מה כדאי ומה לא כדאי לפרסם, מה ראוי לכלול בכתבה ומה לא, מה ימשוך קהל קוראים ומה פחות יביא לעיתון קוראים, וכדומה. אבל יחד עם זאת, עיתונאי מקצועי נעדר את המקצועיות המדעית שיש למדען עצמו שעוסק בתחום המדעי הספיציפי. לקורא הכללי בדרך כלל אולי אין זה כל כך משמעותי. ניתן לטעון שחשובה יותר המקצועיות העיתונאית... אולם ישנה הנקודה, נטען בנייצ'ר, שבלוגרים בעלי רקע מדעי מקצועי לפעמים מתייחסים בבוז לתקשורת ולכתביה וליכולתם להבין לעומק את המדע. כאשר הם שולחים כתבה לעיתון מדעי, הם לא פעם טוענים כלפי העיתונאי, שהכתב מקצץ את מחקרם במערכת. הם כועסים שהכתב המדעי מסלף מידע בצורה סנסציונית רק כדי לזכות באהדת הקהל. זאת בעוד שהבלוגר חש שהוא מעביר מדע אמיתי, מעמיק ונכון ב"ריל טיים". לעומת זאת, יש בלוגרים שבאו דווקא מתחום העיתונאות המדעית והחליטו לפתוח בלוג מדעי. בלוגרים כאלה הם למשל כתבי מדע מהניו-יורק טיימס, והם יטו לא להסכים לאמירה של המדען כלפי התקשורת וכתביה. נראה שעל פניו, הושג הסכם שלום כלשהו בין העיתונאים המדעיים לבלוגרים בסיכומו של דבר בכתבה של נייצ'ר: "They have to recognize the needs of the journalist, but we have to recognize the needs of the scientists. We're kind of fusing the two cultures." ... a fusion of science and journalism. Science journalism: Supplanting the old media? Nature 458, 274-277 (2009).