לברלין, שחומתה בין מזרח למערב נפלה לפני שני עשורים, יש גם אספקט יהודי מצמרר. מ-180 אלף יהודיה, ערב מלחמת העולם השנייה, נותרו כיום אלפים ספורים בלבד. ובכל זאת, רישומם בחיי התרבות, האמנות, הכלכלה והציבור בכלל, עלה תמיד, לאין שיעור, על כוחם המספרי. למן הפילוסוף משה מנדלסון במאה ה-18, דרך הכנר יוסף יואכים במאה ה-19, ועד לאלברט אינשטיין במאה ה-20, הייתה ברלין זירה לפעולה כבירה של הכישרון היהודי.
רושם בל-יימחה מותירים אחריהם האתרים היהודיים. כזה הוא המוזיאון היהודי, בשכונת קרויצבורג שבמרכז העיר, המציג את ההיסטוריה של יהודיה מאז ראשית ההתיישבות היהודית בה מן המאה ה-14 ועד היום. המוזיאון, בצורת זיגזג, הוא יצירת-אמנות פיסולית וניתן בו דגש על הסמליות יותר מאשר על הפונקציונליות. הוא מצופה אבץ וחלונותיו מפוזרים בקירותיו בצורה רנדומלית. אטרקציה מצמררת היא "ציר המוות", שלאורך קירותיו מוצגים חפצים שהשתייכו למשפחות יהודיות שנספו בשואה. לצד כל חפץ מסופרות תולדות המשפחה והדרך שבה הגיע החפץ למוזיאון.
"גן הגלות" הוא מסדרון, המוביל ל-49 עמודי-בטון זקורים, הבנויים על משטח הנוטה בזווית של 12 מעלות. "ציר ההמשכיות", לעומתו, הוא מסדרון החוצה את שני הצירים האחרים במוזיאון, ובא לסמל, על-אף השואה, את המשכיות קיומם של היהודים ואת נצחיות תרומתם לתרבות הגרמנית והעולמית. בקצה הציר יש גרם-מדרגות, שדרכו נכנסים לאגף המוזיאון ובו מוצגת תערוכה על חייהם של יהודי גרמניה.
עדויות מצמררות
סמוך לשער ברנדנבורג מצמררת לא פחות אנדרטת השואה. זו משתרעת על שטח של 20 אלף מ"ר ומכוסה ב-2711 קוביות-בטון, המסודרות כמשבצות על גבי מישור משופע, בדומה לקברים בבית-עלמין. "מקום מודע" תת-קרקעי, המסונף לאתר, מכיל את שמותיהם של כל אותם קורבנות ידועים של השואה, שהתקבלו ממוזיאון "יד ושם".
"טופוגרפיה של טרור" הוא מוזיאון פתוח, הממוקם ברחוב נידרקירכנר שבמרכז העיר, במקום שבו עמדה בשעתה מפקדת הגסטאפו והס.ס. המוזיאון מתעד את פעולות המפקדה ואת משפטי נירנברג, ולמבקרים ניתן להאזין להקלטות מהמשפטים.
קשה להתעלם מבית הכנסת החדש, "נויה סינגוגה", ברחוב אוריינבורגר, שכיפתו המוזהבת בולטת למרחקים. בית הכנסת, הגדול במדינה, נבנה במחצית המאה ה-19, הכיל בזמנו מעל 3,000 מושבים והועלה באש, אם כי לא נהרס, בליל הבדולח. בהפצצות בעלות הברית ספג הבניין נזק כבד והוכרז כמסוכן. בינתיים שוקמו ונפתחו למבקרים החלקים שנותרו בו - אולם הכניסה המרכזי והכיפה המוזהבת.
לא הרחק מבית הכנסת הזה ממוקם בית הקברות היהודי הישן, שבו נקברו בין המאות ה-17 וה-19 אלפי יהודים. מה שנותר מבית הקברות הזה הוא שטח ריק, שבמרכזו מצבה משוחזרת של הפילוסוף משה מנדלסון. לעומתו, בית-קברות נוסף, המכונה "השני", ברחוב שיינהאוזר, משרה משהו מתפארתה של יהדות-ברלין. הוא נפתח במחצית המאה ה-19 וממוקם ביער עבות. יש בו 20 אלף קברים ומצבות עתיקות, אישיות ומשפחתיות, שהשתמרו להפליא.