לשיא ההקרבה האישית מגיע אברהם בפרשת עקידת יצחק, הניסיון הקשה ביותר, מעשרת הניסיונות, שעמד בו אברהם. לא פלא שהקב"ה בחר באברהם למטרה זו, עקידת בנו היהודי היחיד, לכאורה, שהפכה לסמל של הקרבה לאומית ודתית לדורות. אברהם הגיע כאן לדרגת אמונה צרופה בה' גבוהה ביותר. הוא אפילו לא שאל, מה יהיה על הבשורה "לזרעך אתן את הארץ הזאת" אם יצחק ייעקד, ולא יהיו לו יורשים, ומה יעלה בגורל הארץ המובטחת. בזכות אמונה בלתי מעורערת זו הפכה העקידה, שלא הייתה, סמל ללימוד זכות על עם ישראל בכל הדורות. זכרון העקידה הוא המוטיב המרכזי בתפילת מוסף של ראש השנה, יום הדין, כדי להמליץ טוב על עמנו ולהמתיק את הדינים.
מדוע העמיד אפוא ה' את אברהם בניסיון כה דרסטי של העקידה, אם לא התכוון לממשה כלל? תשובה אפשרית אחת היא, כפי שראינו, משום שהעקידה הפכה לסמל של אמונה תמימה בה', ללא פשרות. אמונה טהורה זו הנחילה העקידה לעם ישראל לדורותיו, מטרה נוספת היא לימוד זכות על עם ישראל עקב אמונה אבסולוטית זו, והנכונות חסרת התקדים להקרבה אישית למענה, המגולמות בעקידה.
אך דומני כי העקידה היא גם סמל ליכולת הרוחנית הגבוהה שהיהודים מסוגלים להגיע אליה, הן כפרטים, הן כציבור והן כעם, והיא משמשת מדד ליכולת זו. זאת לא רק משום ש"מעשי אבות סימן לבנים", אלא משום שאברהם הוריש יכולת זו מבחינה גנטית לדורות הבאים. משום כך גם זכות העקידה הופכת לממשית לכל דור. בגלל פוטנציאל גבוה זה, הטמון בכל יהודי, אמרו חז"ל כי על כל אדם לומר "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי". מעשי האבות משמשים מודל לחיקוי לכל העם, ומדד לסולם השאיפות, הערכים והמצוות של כל יהודי.
ידועה האימרה החסידית, המיוחסת לרבי זושא מאנפולי, כי "בעולם האמת לא ישאלו אותי, מדוע לא היית אברהם אבינו, אלא מדוע לא היית אתה, רבי זושא". אם כך, כלום אין אימרה זו סותרת את דברי חז"ל, שעל כל אדם לשאוף להגיע למעשי האבות? נראה לי כי אין סתירה בין השניים, וכי הם משלימים זה את זה.
בדומה לאינטליגנציה השכלית, אשר כפי שמצביעים מחקרים, רק חלק מזערי ממנה מנוצל על-ידי המוח, למרות הפוטנציאל הקיים, כך גם במיוחד במישור הרוחני. האימרה של רבי זושא משקפת את הצורך במימוש עצמי בתיקון המידות, ובקיום המצוות והמעשים הטובים. דרך המצוות האדם מתחבר אל פנימיותו, אל נשמתו ואל בוראו (מצווה, בתפיסת חב"ד, היא מלשון צוותא, חיבור) אלא שהחידוש הדרמטי של רבי זושא הוא, לעניות דעתי, כי היכולת להגיע למעשי האבות, הטבועה בתורשה, גלומה ברבי זושא. קרי: יכולת גנטית זו טבועה ב'אני' של כל יהודי והיא חלק בלתי נפרד מהדנ"א הפרטי שלו, העובר בירושה מדור לדור. כל יהודי יכול להתחבר לתורה ולמצוות, וקיים בו צורך פנימי עמוק לכך. כל יהודי יכול להגיע למעשי אברהם אבינו. החסד, האמונה המנצחת, וקיום המצוות בהתלהבות וללא פשרות. עליו רק לחשוף את האוצר היקר הזה הטמון בו, ממש בביתו הוא (על-פי הסיפור החסידי הנודע), ולא בשדות אחרים ובתרבויות זרות.
על דמותה של שרה אמנו, צחוקה ויחסה לישמעאל אייחד אי"ה מאמר בפרשה הבאה, פרשת חיי שרה.
שבת שלום!