רבקה גולן, ששכרה מספר מבני תעשיה בקרני שומרון, סירבה לשלם את חשבונות הארנונה. לדבריה, החשבונות אינם משקפים את המציאות. זאת מאחר שהיא עזבה כבר מלפנים את המבנים, כך שהחשבונות הוגשו עבור תקופה שבה כלל לא השתמשה במבנים. המועצה המקומית שמה את המטלטלין של גולן בשווי של 106,000 ש"ח ועיקלה אותם. לאחר זמן מה, לצורך כיסוי חובות הארנונה של גולן, מכרה המועצה את המטלטלין בסכום כולל של 4,500 ש"ח, בלבד...
בשל נזק זה הגישה גולן תביעה נזיקית נגד המועצה המקומית קרני שומרון, ראש המועצה, גזבר המועצה והחברה שטיפלה במכירה.
כנגד התביעה הגישה המועצה המקומית לבית המשפט בקשה לחסינות עבור ראש המועצה והגזבר. לדבריה, מאחר שפקודת הנזיקין מחייבת עובד ציבור באחריות נזיקית אישית רק באם התכוון להזיק או שהיה אדיש לנזק שעתיד להיגרם עקב מעשיו, ומאחר שראש המועצה והגזבר לא התכוונו להזיק ולא היו אדישים לנזק אפשרי – יש לפוטרם מהדין.
מנגד, התובעת טוענת שנפל פגם בהחלטת המועצה המקומית להעניק חסינות לראש המועצה והגזבר; משום שהענקת חסינות לעובד המוענקת על-ידי הרשות היא הליך מנהלי, המצריך הנמקה של הרשות ושמיעת הצד שמנגד, ואלה לא קוימו בעניינה – לא ניתנה הנמקה ווקולה של התובעת לא נשמע.
שופט בית המשפט בתל אביב קיבל את בקשת המועצה ודחה את התביעה נגד ראש המועצה והגזבר. לדבריו, לא הוכח כי ראש המועצה והגזבר התכוונו להזיק או שהיו אדישים לנזק שעלול להיגרם כתוצאה ממעשיהם. משכך, אין סיבה שלא לקבוע חסינות עובד ציבור.
בנוסף, העמיד השופט את התובעת על הטעות בטענתה כי הרשות לקתה בהליך מנהלי פגום כשהחליטה על הענקת חסינות לראש העיר ולגזבר. לדבריו, יש לחלק בין "עובד מדינה", שלגביו רשאית הרשות להכריע כי הוא חוסה בצילה של חסינות לבין "עובד ציבור", שלגביו רשאית הרשות לבקש מבית המשפט לקבוע כי יש להחיל חסינות בעניינו. לדבריו, כשרשות מחליטה שיש להחיל חסינות בעניין "עובד מדינה" מדובר בהחלטה מנהלית. עליה, כטענת התובעת להיות מנומקת ויש לשמוע את הצד הנפגע (זכות השימוע). אלא שבענייננו מדובר ב"עובד ציבור" שבעניינו הרשות לא קבעה שיש להחיל חסינות אלא אך ביקשה מבית המשפט שיחיל חסינות. מאחר שהבקשה הוגשה על-ידי המועצה המקומית כדין, בצירוף אישור יועצה המשפטי, דחה השופט, גם מטעם זה את התביעה נגד ראש הרשות והגזבר.