פתאום עולים קולות של צדקנים מכל קצוות הארץ וצועקים: גוואלד, יש סרבנים בצה"ל השומעים דברי רבנים ומעדיפים אותם על פני פקודות מטכ"ליות.
הרי בסרט הזה כבר היינו, כאשר אותם קולות הנישאים ברמה - נשאו את ראש דגל הסרבנות נגד שירות בצה"ל ותמכו בריש גלי בסירוב פקודה לשרת שירות צבאי ביש"ע!
זכורה לי היטב התפטרותו של השופט מיכאל בן יאיר מכהונתו כבורר דן יחיד בסכסוך שהתנהל בין בעליהן של 120 דירות מגורים בעיר רמלה, לבין חברה קבלנית.
ראוי לגלות כי מרגע מינויו, לא הייתי מרוצה ממהלך הבוררות, מחשש שמא יופקעו חלק מזכויותיהם של הדיירים. אכן, נשמתי לרווחה על כי יו"ר וועד הדיירים מר אלברט אוחיון, הסכים להגיש בקשה לפסילת בורר על-רקע מעורבותו הפוליטית בעד הסרבנות, במצב בו אלברט אוחיון עצמו הינו איש צבא קבע, שלא היה יכול לתת אמון במי שמטיף לסרבנות.
[סופה של תביעה זו היה בהעברת כספי פיצויים בסך כולל של כ-15 מיליון ש"חלזכות הדיירים, לא לפני ערעור בבית המשפט העליון; ספק בעיני האם סכום דומה היה מתקבל גם בהליך הבוררות. מעורבותי בתיק זה הייתה רבה, ושכרי הכולל כיועץ בו, עלה על מיליון ש"ח].
לאמור, הסרבנות היא לגיטימית/בלתי חוקית, כאשר יוזמיה ומחולליה הם שייכים לימין/לשמאל [מחק את המיותר].
לגופו של עניין - אני מתנגד לסרבנות, אלא שבאותה מידה אני גם מתנגד לציות לפקודות בלתי חוקיות בעליל.
לפיכך, צריך לחקור במקביל:
- מיהם אותם רבנים שהתוו את דרך הסרבנות והורו לצאן מרעיתם שלא לפנות יהודים מאדמותיהם ומבתיהם.
- מי הם אותם סרבנים בפועל [מסתבר שהם לא רק אלה שאחזו בשלטי חוצות ביום ההשבעה ליד הכותל, אלא רבים אחרים מאותה יחידה ומיחידות אחרות בצה"ל, ע"ע: גולני].
- האם הפקודה הצה"לית לפנות יהודים - אזרחים מבתיהם בגוש קטיף, היא פקודה חוקית - ואם לא, וכנראה שלא - מי יזם אותה ומי ביצע אותה בשטח.
את כל זה צריך לחקור, כאמור - במקביל, כי נושאים אלו קשורים ושלובים אחד במשנהו, בכך שמסקנה א' משפיעה על מסקנה ב', ולא מן הנמנע להרחיב היריעה גם לאחור בממד הזמן, לא כל כך הרבה זמן עד כדי שכחה.
גם בממד הזמן, האירועים והסירובים שלובים זה בזה וההפרדה ביניהם הינה עוול לימין/לשמאל וחוסר איזון, חוסר איזון ואפליה גלויה מדי מכדי שנוכל להסכים לחקירה חד-צדדית או חלקית, תוך גלגול עיני צדיקים לשמיים והתעלמות ממה שקורה על הקרקע.