אתמול ברק אובמה קיבל את פרס הנובל לשלום. כמה ימים קודם לכן הוא אישר שליחת חיילים נוספים לאפגניסטן. בנאומו אובמה הסביר את האג'נדה שלו: אני שוחר שלום "שנשבע להגן על ארצו".
כלומר, מנקודת המבט של פרס נובל לשלום, הוא פצפיסט עם הנחות. מסתבר שגם נורבגיה עצמה נוקטת בדיוק באותה עמדה ולכן הענקת פרס נובל לשלום באוסלו היא לא ממניעים של פציפיזם טהור.
אובמה פנה אתמול בנאום פרס הנובל שלו באוסלו אל האומה בנורבגיה. את נורבגיה נמצאת עם אמריקה במלחמה במדינה רחוקה, ומעניקה לי פרס נובל לשלום: "אבל אולי הסוגיה המעמיקה ביותר שאופפת את קבלת הפרס הזה על-ידי, היא העובדה שאני המפקד העליון של אומה שנמצאת בעיצומן של שתי מלחמות. אחת מהמלחמות האלו נחלשת. השנייה היא קונפליקט שאמריקה לא חיפשה; באחת מהן משתתפות איתנו 43 מדינות נוספות - כולל נורבגיה - במאמץ להגן על עצמנו ועל כל האומות מפני עוד תקיפות".
אובמה נטל על עצמו את מלוא האחריות: "ועדיין, אנחנו במלחמה, ואני אחראי להצבתם של אלפי אמריקנים צעירים בשדה הקרב במדינה רחוקה. חלקם יהרגו. חלקם ייהרגו. וכך אני בא לכאן עם הבנה אקוטית של המחיר שגובה עימות מזוין - מלא בשאלות קשות לגבי מערכת היחסים בין מלחמה ושלום, והמאמץ שלנו להחליף אחת בשני".
הקלישאה אומרת שלאומות העולם צריכה להיות הנחישות להלחם בגורמים עוינים. ביטול המלחמה יעשה באמצעות פעולה משותפת. אבל אובמה מסביר שמלחמה תמיד הייתה כאן, כמו תופעת טבע, ולכן לא ניתן להימנע ממנה: "השאלות הללו אינן חדשות. מלחמה, בצורה זו או אחרת, הופיעה עם האדם הראשון. בשחר ההיסטוריה, לא תהו לגבי המוסריות שלה; זו הייתה פשוט עובדה, כמו בצורת או מחלה - הצורה שבה שבטים ולאחר מכן ציביליזציות ביקשו להשיג כוח וליישב מחלוקות".
אובמה לכן נקט בעמדה הפילוסופית של שוחר שלום, אבל "שנשבע להגן על ארצו". גם במעמד פרס הנובל הוא לא יכול לאמץ את העמדה של פצפיסט טהור: "עם הזמן, כפי שחוקי המוסר ביקשו לשלוט באלימות בקרב קבוצות, ניסו גם פילוסופים, אנשי דת ומדינאים לווסת את החוק ההרסני של המלחמה. הרעיון של 'מלחמה צודקת' נוצר בניסיון להראות שמלחמה היא מוצדקת רק כשהיא עומדת בכמה תנאים מקדימים: אם פותחים בה כמוצא אחרון או כהגנה עצמית; אם הכוח שבו משתמשים הוא פרופורציונאלי ואם, כשאפשר, אזרחים לא נפגעים."
שוחר השלום, שהוא "ראש מדינה שנשבע להגן על ארצו", מאמין שישנן נסיבות שבהן מלחמה היא צודקת. הוא מאמין שהשימוש בכוח הוא מתאים לאור אויב שמצהיר, שהוא רוצה להשמיד ולהרוס ללא תנאים את העם שלו. בכל המקרים האחרים הוא סבור שזה שגוי ומזיק להשתמש בכוח ליישוב סכסוכים בינלאומים. כאשר ניצבים מול אויב ששואף להרס של חיים כמטרה בפני עצמה, המלחמה היא מוצדקת. נוהגים היום בעולם לתת את אחמדיניג'ד כדוגמה לאויב כזה. בכל המקרים האחרים שוחר השלום מאמין שאין ללכת בדרך המלחמה כדי ליישב סכסוכים בינלאומים. ולכן, אמר אובמה, מכיוון ש"רוע אכן קיים בעולם". כמובן ש"תנועה בלתי-אלימה לא הייתה יכולה לעצור את הצבא של היטלר. משא-ומתן לא יכולים לשכנע את מנהיגי אל-קאעידה להניח את נשקם".
אבל אובמה מודע לבעייתיות שכאן. איך נגדיר מהי מלחמה צודקת? מתי מלחמה היא צודקת ומתי היא לא צודקת? ניטול את הדוגמה של מלחמות במדינות רחוקות כמו אפגניסטן ועירק. זה רחוק מלהיות ברור איזו מדינה מאיימת על הקיום של האחרת - האם ארה"ב על עירק או עירק על ארה"ב? האם נורבגיה על אפגניסטן או עירק או אלה על זו? אכן, זה אפילו מוטל בספק האם איום כזה בעצם קיים. במצב כזה האם המשך גישה מלחמתית היא מוצדקת? האם שליחת חיילים כדי לסייע בהוצאת חיילים מוצדק? או, אם ניקח את הדוגמה של מלחמות הדת. כאן זה עוד יותר רחוק מלהיות ברור איזו דת מאיימת על הקיום של האחרת: המוסלמים הקיצונים חושבים כי להשליט את האיסלאם במקומות שונים בעולם זה צודק. הנוצרים בימי הביניים חשבו שלהשליט את הדת הנוצרית במקומות שונים זה היה צודק. היהודים חשבו שהיהדות היא צודקת. מה צודק? אובמה אומר: "לאורך רוב ההיסטוריה, לעתים נדירות הקפידו על הרעיון של מלחמה צודקת. היכולת של בני אדם לחשוב על דרכים חדשות להרוג אחד את השני הוכחה כבלתי נדלית, כמו גם היכולת שלנו לא לרחם על אנשים שנראים אחרת או מתפללים לאל אחר. מלחמות בין צבאות הפכו למלחמות בין מדינות - מלחמות טוטאליות שבהן ההבחנה בין לוחם לבין אזרח מעורפלת. לאורך 30 שנה, שפיכות דמים כזאת הטביעה פעמיים את היבשת הזאת. ובזמן שקשה לחשוב על סיבה יותר מוצדקת מאשר הבסת הרייך השלישי ומדינות הציר, מלחמת העולם השנייה הייתה עימות שבו מספר האזרחים שמתו עלה על מספר החיילים".
