בינה נולדה בתל אביב בשנת 1933 בשם בינה מיורסקי, בתם של שרינה וזליג מיורסקי. אביה זליג מיורסקי עלה לארץ בחנוכה 1919 בהפלגה המיתולוגית של האונייה "רוסלאן" בה הגיעו לארץ, שורה ארוכה של מפורסמים רבים ובהם המשוררת רחל, השחקן מאיר תאומי ועוד. זליג הגיע לארץ בהפלגת אונייה זו כנוסע סמוי (התחבא בתחתית ובארובת האונייה). אמה של בינה ברזל שרינה לבית משפחת בצלאל היא ממשפחה ירושלמית ותיקה בארץ, ממגורשי ספרד. לבינה הייתה אחות בכורה חיה הופמייסטר שנולדה כשמונה שנים לפניה.

כתבת צבאית ב"מחנה נחל"

משפחת זליג ושרינה מיורסקי וילדיהם השתקעה בתל אביב והתגוררה בבניין הידוע בשם "בית זליג מיורסקי" - בניין רחב ידיים ברחוב הירקון 88 מול "גינת לונדון", אותו בנה אב המשפחה זליג, שהיה בעל קרקעות באזור טיילת חוף תל אביב. כאן בבית זה גדלה והתגוררה בינה, לאורך שנים רבות. זה נוף ילדותה ובגרותה. בתקופת מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה לפרק זמן מה לפתח תקוה, שם למדה בינה בבית ספר יסודי בעיר, ובתיכון למדה בסמינר לוינסקי בתל אביב שהיה בית ספר תיכון משולב עם לימודים גבוהים בחינוך ופדגוגיה. בעלה, חוקר הספרות הנודע פרופסור הלל ברזל, מספר לי כי בינה בהכשרתה ובמקצועה הייתה גננת, אולם נמשכה יותר לתחום הכתיבה. כבר בגיל צעיר מאוד בנעוריה החלה לכתוב שירים שכמה מהם פורסמו במסגרות שונות. בצה"ל שירתה ככתבת צבאית בעיתון "במחנה נח"ל" שהצמיח כידוע עיתונאים רבים. בהמשך הייתה כתבת בעיתון הדור ובעיתון הבוקר. לא רבים יודעים כי לאורך שנות עבודה כעיתונאית כתבה בינה שירים לא מעטים, חלקם פורסמו בביטאונים ספרותיים ובהם "פסיפס", "מאזנים", "טרקלין", "המסדרון" "מבואות" ואחרים. בתחילת שנות ה-50 נישאה להלל ברזל, לימים פרופ' לספרות בעל שם, מחוקרי הספרות הבולטים בארץ.

מצטרפת לידיעות אחרונות

תקופה קצרה הייתה בינה עורכת עיתון "עולם האישה". בתחילת שנות ה-70 הוצעה לה על-ידי דב יודקובסקי, אז העורך של ידיעות אחרונות, להצטרף לצוות כתבי עיתון ידיעות אחרונות. בינה עבדה בידיעות אחרונות במשך כ-30 שנה. תחילה הייתה כתבת העיתון לנושאי חדשות בית, חינוך, קניות וכיוצא באלה, לאחר המהפך השלטוני ב-1977 ועליית מנחם בגין לשלטון מונתה בינה ברזל לתפקיד כתבת לענייני מפלגות במקומו של הכתב שלמה נקדימון, שעזב את העיתון כדי לשמש בתפקיד יועץ תקשורת לראש הממשלה מנחם בגין. בינה חלקה את הסיקור הפוליטי מפלגתי בעיתון ידיעות אחרונות יחד עם העיתונאית אורלי אזולאי כשכל אחת מהן מסקרת נושאים שונים בתחום הפוליטי מפלגתי. עיתונאים ופוליטיקאים שהכירו את בינה יודעים לספר על עיתונאית "מזן אחר". צנועה אמינה בעלת יושרה. בגיל 74 פרשה בינה ברזל מעבודתה בעיתון ידיעות אחרונות והתמסרה לאיסוף שירים שכתבה לאורך השנים וכתיבת שירים חדשים וקיבצה אותם בספר שירה שנקרא 'על דעת המקום והזמן' ואשר יצא לאור בשנת 2018. בעלה פרופ' הלל ברזל מספר לי כי הספר זכה להערכה רבה וביקורות טובות וכי בינה הותירה בעיזבונה שירים נוספים ויתכן כי גם הם יקובצו לספר. בינה ברזל הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון. הותירה אחריה את בעלה פרופ' הלל ברזל, שתי בנות נכדים ונינים.

"השאירה חותם בכל מקום בו הייתה"

רותם אילן, נכדתה של בינה ברזל ואמה של רותם הפסיכולוגית שרי אילן, בתה של בינה כותבות ומספרות על בינה: "היא אולי ידועה בתור הכתבת הפוליטית המיתולוגית של ידיעות, אבל לפני הכל היא הייתה אמא, סבתא, סבתא רבתא וכמובן אשתו של הלל. היא והלל זוג 70 שנה של אהבה חברות ושותפות. הוא חוקר ספרות שכתב מעל 40 ספרים שרובם הגדול מוקדשים לה. היא אהבה עד אין קץ את המשפחה שלה והם, מילדים ועד נינים, מטורפים וכרוכים אחריה. הרגישה וכתבה על חיבור עמוק להוריה - שילוב של אימא ספרדייה מירושלים ואבא עולה מרוסיה. היא בחרה מילדות לא לפגוע ולא לאכול בעלי חיים בתקופה שזה נושא שבכלל לא דובר. מאז ומתמיד זה נבע מהמקום הכי עמוק וטהור שלא יכול להבין גרימת סבל וכאב לחיה, ערכים שהיא הנחילה הלאה לילדיה, לנכדיה ואף לניניה. רבים משיריה אף עסקו בדיוק בזה. היו לה עוצמות שקשה לתאר במילים, שילוב של כבוד, תבונה, רגישות, נחישות ויצירתיות. אי-אפשר היה לפספס אותה, היא השאירה חותם בכל מקום בו הייתה, החל ממסדרונות הכנסת ועד סמטאות שוק הפשפשים ובצלאל. לא פעם היא כונתה "מלכת השוק". סוחרים היו נגשים אליה ומבקשים שתברך אותם. הם הראו לה דברים מיוחדים ששמרו במיוחד בשבילה. היצירתיות שלה באה לידי ביטוי כמובן בכתיבתה, ובטח בשירים שלה. אבל גם בסגנון הייחודי שלה - האהבה לבגדים, לתכשיטים ולכובעים. היכולת לתפור בגד מרהיב מכל בד מעניין שמצאה. היא אהבה להגיד שהיא כמו עורב, חומדת כל מה שנוצץ. היא אהבה את השפה העברית וזה ניכר בדיבור, בכתיבה ובשיריה, אשר משקפים את עושר ועומק ההתבוננות שלה".

"אשת הבינה"

יוסי אחימאיר, מי שהיה יועצו של ראש הממשלה יצחק שמיר וראש לשכתו, כותב על בינה ברזל ברשומה שפרסם בפיסבוק תחת הכותרת "אשת הבינה", וכך כותב יוסי אחימאיר: "עיתונאי המסקר את התחום הפוליטי, הוא לרוב אדם ציני, חסר מעצורים, שיעשה הכל כדי להשיג סקופ, לנפח ספקולציות ו"לעשות גלים", או אם תרצו - לעשות כותרות, כמעט בכל מחיר. הסיקור הפוליטי הוא תחום אפור למדי, שבו כל שמועה, כל בדל מידע, כל הדלפה מגמתית או מכוונת, כשרים לפרסום. לא תמיד נעשית בדיקה עד תום, לוודא שהמידע שבידי הכתב אמין. לאור זאת, תמהתי לעתים על בינה ברזל, הכתבת הפוליטית בזמנה של ידיעות אחרונות. מה לה ולתחום הסיקור הפוליטי, התובעני והאכזרי. נינוחה, נעימת הליכות, אשת שיחה, בעלת יושרה, בלי מרפקים, ועם הרבה... בינה. כך הכרתי אותה כשהייתי יועצו הפוליטי ומנהל לשכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר, ובינה ברזל סיקרה אז את הפוליטיקה של שנות השמונים והתשעים, ובמיוחד את הליכוד. ואולי דווקא אישיותה זו היא שעזרה לך לכסות בדייקנות ככל האפשר, באמינות ובלי לפספס סקופים את החיים הפוליטיים התובעניים, כאז כן עתה. לא פלא על כן, שהייתה לה דלת פתוחה אצל פוליטיקאים חשדניים, בוודאי כמו שמיר ויבל"א דוד לוי. שיתוף הפעולה עימה היה הוגן, כי היא הייתה עיתונאית הגונה, שמילאה שליחותה בנאמנות ובחריצות, בהתחשבות ובדייקנות. משפרשה מעבודתה העיתונאית, לא התפלאתי כשקראתי כי היא הוציאה ספר שירה. לבינה הייתה נשמה רגישה, מתחת למעטה ה"ברזל". היא הייתה "מענטש" במלוא מובן המילה... דבר פטירתה בגיל 87 הציף אותי בזיכרונות מרגשים מימים של מנהיגות ועיתונאות מהזן ההולך ונכחד. יהי זכרה נצור וברוך".