סקר ביטחון אישי שנערך ב-2018 ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרב בני 20 ומעלה, מצא כי 95% לא דיווחו למשטרה ורבים גם לא דיווחו לכל גורם אחר. כמו-כן, בשנת 2019 קיבל קו החרום בשפה הערבית 899 פניות חדשות, כ-99% מהן מנשים 31 ונערות.
בדיון בוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית של הכנסת, נבחנו היבטים נוספים להטרדות המיניות - החסמים בהגשת התלונות מצד הנפגעות, שלפי דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת נמצא כי חלק מן החסמים בפני דיווח על הפגיעה בקרב נשים ערביות הוא החשש לאבד את מקור פרנסתן כתוצאה מהגשת תלונה על הטרדה במקום העבודה עשוי להיות מוגבר אצלן. בנוסף, אי-אמון במערכת החוק ותפיסות לגבי הטרדה מינית הרווחות בתוך החברה הערבית עלולים למנוע ממוטרדת לדווח על כך או לבקש סיוע.
בפתח הישיבה ציין יו"ר הוועדה ח"כ מנסור עבאס כי בחר בנושא ההטרדות המיניות מפני שהוא נוגע לחברה הערבית בהיבטים שונים ואמר: "הנושא נוגע לחברה הערבית שאינה מצליחה להתמודד בצורה ראויה עם האתגר הזה בצורה ראויה". עוד הוסיף כי בחברה הערבית הנשים מעדיפות להתמודד לבד עם הסכנות ועם החרדות והפחדים ומעטות מהמוטרדות פונות למשטרה וגם מעטות פונות למשפחה הגרעינית ולחברים. בעניין פתרונות ישימים התייחס יו"ר הוועדה ואמר כי ישנו פתרון ברמת המוסדות ואכיפת החוק, ישנן עמותות ומוסדות שהנשים יכולות לפנות אליהן ואמר: "מצאתי מודל בחברה היהודית הדתית שאני אבחן את השימוש בו גם בחברה הערבית".
ח"כ אימאן חטיב יאסין (הרשימה המשותפת) התייחסה לחומרת נושא ההטרדות המיניות בחברה הערבית ואמרה כי הנושא מתרחש בכל ימות השנה, ובמיוחד לאחר הניסיון שלה בעבודה הציבורית כעובדת סוציאלית ואמרה: "יותר מ-30 שנה אני במגזר הציבורי ויודעת מה קורה, ומה הן החסמים, ויחסי עובד ומעביד וכולי, ומכירה את הרגשת הבושה והאשמה, אם היו אוכפים רק 10% את התופעה היינו במצב הרבה יותר טוב".
ח"כ עאידה תומא סולימאן (הרשימה המשותפת): "רואים התפתחות בתחום הזה אבל עדיין אנחנו לא במקום הנכון בכל הקשור למתרחש עם האוכלוסייה במדינת ישראל". היא הוסיפה כי האישה הערבייה מביעה את הבעיות שלה במילים ובשפה אחרת: "95% מהתיקים על הטרדות מיניות נסגרים וזה בלתי מתקבל על הדעת".
גל ספן מהמשרד לביטחון פנים הביא בפני הוועדה את החסמים להגשת תלונה במשטרה בקרב חלק מהנשים הנפגעות ואמר כי "לא פשוט להתמודד עם הנושא, הנפגעת מרגישה בושה ואשמה, ולרוב לא מגיעה למשטרה מהחשש לפיטורה ממקום עבודתה, והיא מעדיפה לסבול מאשר להגיע לנקודת המשטרה".
ולשאלה בעניין חוקרות דוברות השפה הערבית להטרדות מיניות, השיב גל כי ישנן חוקרות שמחברות ומגשרות בין הרשויות הממונות למתן סיוע לנפגעות.
בעניין הנתונים ברשויות המקומיות אמרה ספי מזרחי, נציגת השלטון המקומי, כי הם הכתובת לנתונים על אודות העבירות והפילוח (יהודי וערבי), ואמרה: "לכתיבת סקירות ומאמרים ניתן להיעזר בנו, לנו יש את הנתונים מהרשויות, ובעניין האוכלוסייה הערבית בכלל, יש לנו סמנכ"ל שעוסק רק בחברה הערבית". והוסיפה כי מרכז השלטון המקומי יפתח בשבוע הבא קורס יחד עם מרכז הסיוע לתקיפה מינית להכשרת ממונות ברשויות.
בעניין איסוף הנתונים במשרד הפנים, השיבה עדי דביר, כי אין למשרד את הנתונים המבוקשים לגבי מינוי אחראי למניעת הטרדות מיניות ברשות המקומית. וכי משרד הפנים מרכז רק נתוני כ"א של התפקידים הסטטוטוריים ואמרה: "בחוק למניעת הטרדות מיניות, יש חובה על הרשויות למנות אחראי לנושא, אבל אין חובה על משרד הפנים לרכז את נתוני יישום החוק ע"י הרשויות. מי שאחראי על יישום החוק זה משרד המשפטים".
נציגת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, שדא עאמר, אמרה במהלך הדיון כי הרשויות המקומיות בחברה הערבית, הוא המעסיק הגדול בחברה הערבית: "המצב מאוד עגום ברשויות המקומיות, לפי דוח
מבקר המדינה במהלך 8 שנים הוגשו 8 תלונות בלבד, ככל שהמודעות עולה והנשים יודעות למי ולאן לפנות".
יו"ר הוועדה ח"כ עבאס סיכם את הדיון ואמר כי עודנו בשלב של איסוף נתונים ומידע ואחריו ניתן לטפל תופעת ההטרדות בקרב האוכלוסייה הערבית וכי יקיים דיון המשך וננסה כדי להאיר את הנקודות שעלו במהלך הדיון.