"מה שקורה בחטיבת 'כפיר' זה סוג של איבוד עשתונות. לדעתי, הרבנים האלה מנצלים את הצבא כדי להשיג יעדים פוליטיים ולהפחיד את מקבלי ההחלטות. לדעתי, היועץ המשפטי לממשלה צריך לטפל ברבנים האלה. המדינה צריכה לפעול נגדם".
"לא הייתי נותן לרב לבנון או לרב מלמד ללַמד בישיבות ההסדר. הם מנצלים פה אנשים צעירים בכלי שכנוע זולים, צרים, חד-ממדיים, שלא מבינים משמעויות של החלטות. הם גובו גם על-ידי פוליטיקאים מן 'האיחוד הלאומי'. זה חמור. ממש כמו שחמור שפוליטיקאים מהשמאל או ח"כים ערבים תומכים במפרי חוק ופקודה. מבחינתי זה ממש אותו דבר".
"...בשלושים השנה האחרונות הציונות הדתית עברה תהליך רע. הטראגדיה של הציונות הדתית היום היא שהיא מעמידה את כל היהדות על השאלה אם כן יפַנו את חומש או אם לא יפַנו את חומש... ביהדות יש יותר מן השאלה איפה עובר הגבול. מפריע לי שהציונות הדתית הפכה לתנועה לאומנית. חלק מהטראגדיה שקרתה לנו זה הזיהוי שבין הכיפה לבין הימניות. זה התחיל עם ההליכה להתיישבות בשומרון, כשהכול עמד פתאום רק על כן מפַנים או לא מפַנים".
הדובר - אלוף (במיל.)
אלעזר שטרן, שהיה קצין-חינוך-ראשי וראש אכ"א. שטרן, שצמח בציונות הדתית, סיפר לאחרונה בספרו "משא-כומתה - מסע ניווטים בגובה העיניים" (בהוצאת ידיעות אחרונות) על ריב-האוהבים הקשה והכואב שהוא מנהל עם הציונות הדתית שממנה בא. מה שמדהים כל-כך בדברים המפוכחים האלה - שדווקא שטרן הוא שהגיע לתובנות שרבים מאיתנו מזדהים איתן בכל לב.
מה שמבהיל בדבריו של שטרן, הוא המציאות הקשה שתיאר. ומי כמוהו יודע זאת: בשטחי הגדה המערבית צמחה הנהגה רבנית לאומנית קיצונית שבזה לחוקי המדינה, והעלתה מעל הכל את הציות לחוקי ההלכה. כאשר הנהגת המדינה חיזרה אחרי הרבנים הסהרוריים האלה ונתנה להם את כל מבוקשם - הם לא הרימו ראש, כמובן. אך ברגע שהממשלה שקלה ללכת בדרך פוליטית אחרת - מציאותית יותר ובעלת סיכוי רב יותר ליישוב המשבר הארוך בין שני העמים - קמו "המנהיגים הרוחניים" האלה ואיש-איש בדרכו קראו תגר על אושיות השלטון והממשל שלנו. וכך התפשטה בגדה המערבית נורמה של חוסר כיבוד חוק, ושל מלחמה גלויה נגדו. הדברים אינם מתפרסמים בהסתר אלא בריש-גלי - ב"ערוץ שבע", ב"הקול היהודי" ובראיונות גלויים במדיה הישראלית.
הרב אליעזר מלמד, למשל, ראש ישיבת ההסדר "הר ברכה", אמר בראיון לידיעות אחרונות ב-23.10.2002: "הצו האלוקי גובר על צו הממשלה. אהיה גאה לראות חיילי צה"ל יושבים בכלא בעקבות סירוב פקודה לפנות מאחז". ועוד אמר: "אם רבים יסרבו לא תינתן פקודה כזאת. לכל היותר - המפקדים הבכירים ייאלצו להתפטר, ואדרבא - מוטב שכך. רוב הקצונה הבכירה נגועה בסיאוב פוליטי".
הרב יוסף אליצור, מישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר, כתב בביטאון הימין הקיצוני "הקול היהודי": "יש להילחם במוסדות המדינה, לבצע פעולות ממוקדות נגד הרשעים, לפלוש למשרדי המנהל האזרחי ולגרום בהם הרס, וכן לפעול באלימות נגד הפלשתינים, להעמיק את הסרבנות לשירות צבאי ולא להכיר בבתי-המשפט הישראלים".
מכאן קצרה הדרך לאנרכיה מוחלטת. ביום א' האחרון קרא אחד מראשי המתנחלים לסלק את חיילי צה"ל מההתנחלויות. יושב-ראש מועצת יש"ע דני דיין אמר בכינוס-מחאה: "נָפֵר את החלטת ההקפאה, ואנו מוכנים לשלם את המחיר כדי לשבור את מדיניות הספר הלבן של נתניהו. איננו מקבלים מדיניות שאוסרת על יהודים להתגורר בלב הארץ".
רפיסותה של הממשלה מול הרבנים האלה - רק מגבירה את הקיצוניות שלהם. מי שריבונות של מדינה דמוקרטית ושלטון חוק בראש מאווייו - חייב להיות מוּדע לסכנה הזאת, ולהיערך להתמודדות אמיתית עימה.
