דווקא עכשיו, כשהגבולות
די שקטים וכמעט אין ירי לעבר הצפון והדרום, כאשר פעולות האיבה והטרור הן במינון ירוד - חובה להבהיר ולהתריע, כי מעבר לחומות מתחמש ארגון החיזבאללה, ומעבר לשקט יש רחש של חומר נפץ.
דווקא עכשיו צריך להתריע על ההתעצמות ההדרגתית של החמאס והחיזבאללה בצפון ובדרום, וזאת - כדי למנוע מחדל נוסף כדוגמת המחדל שקרה בין שתי מלחמות לבנון האחרונות, כאשר שקט כזה היה כה משכנע, עד כי קיצוני השמאל והתקשורת כבר אמרו לשפויים - "אמרנו לכם".
נכון להיום, כל הסנקציות למניעת מעברי נשק - הופרו, ואלופי צה"ל (גלנט, ידלין ואחרים) מתריעים. אלא שהם לא אמורים להתריע. הם אמורים לעשות. אני אמור להתריע, הם - לא ממש.
למה (ל' שווייה) אני מצפה?
לא פחות מיצירת מצב בו
בצד הנגדי אין נשק, כי נשקו - ככל שיהיה - יכוון לכאן, ואין שום סיבה לאפשר לסהרורי הטרור להצטייד בנשק מכל סוג שהוא.
נכון שזה לא כל-כך פופולרי לדבר על זה עכשיו, כי הכל רגוע מסביב, אך אם כבר מי שאמור לעשות - מדבר, סימן שהמצב הנוכחי הינו רק מסווה למצב האמיתי.
להזכיר: במשך שש שנים תמימות, שרר שקט מופתי בגבול לבנון, ומעברו הצפוני של הגבול - עשייה מתמשכת, מתמדת, רצופה, של איסוף תחמושת וכלי נשק
ללא ירייה אחת.
ברגע שהחיזבאללה החליט - עם היתרון הברור של ההפתעה - הוא גם ביצע, ותפש אותנו לא כל-כך מוכנים.
... ונאמר כי היה זה מחדל, והינה, מחדל כזה מתקיים עכשיו, יום יום ושעה שעה. במקום להמתין להפתעה הבאה, מוטב לקחת יוזמה ולהפתיע, כדי שיתרון ההפתעה יהיה שלנו. צריך להבין, את היתרון הזה מודדים בדם.
מהרגע שברור כי הכיוון הינו עוד מלחמה, אסור לאפשר מצב, בו הדם שיימדד יהיה שלנו.
מהרגע שברור כי אנו מצפים להפתעה - צריך להפתיע, ומותר לעשות זאת. נכון שתהיה ביקורת קשה על הפתעה מסוג זה, אולם דומה שנתגבר על הביקורת ביתר קלות מאשר על הנפגעים והנזק שייגרמו במצב בו לא נפתיע אלא נופתע.
אין דרך ביניים, אלא אם כן התחזיות של אלופי צה"ל - ובהם ראש אמ"ן - לא נכונות. מכיוון שחזקה כי הן נכונות ונטולות פניות, הרגע שבו צריך לפעול כבר חלף.