חלק מהרבנים מעמידים את העימות בין הרב אליעזר מלמד לבין שר הביטחון אהוד ברק כאילו מדובר בציות לדבר ה' - לעומת ציות לפקודה צבאית. ברור כי מצוות ה' עולות על ציות לפקודה אנושית - וכך מתייתר כל השיח הציבורי בעניין זה.
אלא שיש עם זה בעיה: מהי מצוות האל? מי מוסמך לדבר בשמו? על-סמך מה מדבר הרב בשם ה' - שמא הייתה לו הארה, ואם כן - מתי בדיוק, ובאלו נסיבות? האומנם זו הפרשנות הבלבדית לדבר ה' - או שמא אפשר לפרש גם אחרת, כדוגמת הפרשנויות וחילוקי הדעות לגבי נושאים הלכתיים אחרים, כגון, האם מותר לאכול אורז בפסח?
לא מדובר כלל בדבר ה', אלא בפקודות אנושיות כאן על הארץ. מכוח פקודות אלו, חובה על חייל צה"ל לחשוב כל הזמן ולא להיות בורג במכונה צבאית בלתי-אנושית.
חלה על חיילי צה"ל כולם - לא רק הדתיים, אלא גם הדרוזים והנוצרים, החילונים והמוסלמים - לחשוב כל הזמן ולבחון כל הזמן את מה שאומרים להם לעשות. למעשה, אי-אפשר שלא לחשוב, כי האדם באשר הוא - חושב, ואין כוונה לבטל פונקציה זו מחייל בצה"ל.
החשיבה, מה לעשות, מניבה גם מסקנה, והמסקנה היא כי פקודה בלתי-חוקית בעליל -
חובה שלא לציית לה.
סלע המחלוקת
לכן, סלע המחלוקת הינו האם פקודה לטרנספר יהודים היא חוקית או שהיא בלתי-חוקית. האם פקודה להרוס בתי כנסת וגני ילדים מאוכלסים היא חוקית, או שהיא פקודה בלתי-חוקית? האם פקודה לעקור יישובים ערביים או לא - לא חשוב - היא חוקית או לא?
האם ההינתקות הייתה חוקית או לא. והמדובר הוא בימי שלום, ובהריסת תשתיות חוקיות ומבנים חוקיים.
הסלע הזה הינו איתן כסלע, ואי-אפשר לפטור את המחלוקת בקש של דרגות ופקודות מטכ"ל. צריך לדון בה לפני ולפנים ולהגיע למסקנות. עד כה, טרם נעשה ניסיון כלשהו להתמודד עם השאלות במישור העקרוני, ומאז ההינתקות - הנימוק היחידי שהועלה היה ציות לפקודת צה"ל.
אין צורך להיות משפטן (שלמד 3 שנים במכללה ועבר בחינות) כדי לקבוע מהבחינה המשפטית, והמוסרית, והערכית, והציבורית - מהי מידת החוקיות של הפקודות. כל אחד יפרש אחרת? - יכול להיות... אז קודם כל יפרשו זאת אלה שמאיתם יוצאות הפקודות, ולא יסתמכו על ציות עיוור תוך הגנת עמדתם בדרגתם ובתפקידם.
כל זמן שהפיקוד לא מפרש, החיילים האמורים לבצע את הפקודות - יפרשו. לא על-סמך דבר ה', אלא על-סמך דברם הם ועל אחריותם. האנדרלמוסיה - מקורה למעלה, ולא אצל החיילים, ואם שם למעלה מסתתרים אחרי הדרגות כטיעון הבלבדי - אז כאן למטה חושבים.