וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף... וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.
בימים טרופים אלו, כשהטרור הערבי משתולל, והמחבלים מעזה מפציצים ישובים יהודים, ומחבלים בשטחי יש"ע יורים ברכבים של יהודים, שערבים משתוללים בירושלים עם סכינים, מתוך מטרה לדקור יהודי, באשר הוא יהודי, כאשר פוגעים ביהודים, רק בשל היותם יהודים, ומנסים להרוג בנו ככל האפשר, נשאלת השאלה עד מתי הם ימשיכו להילחם בנו? עד מתי הם ירצו לחסל אותנו? לטבוח בנו? האם יהיה פעם סוף?
אם נחזור אחורה בזמן, לא הרבה, שישים שנה, ניזכר כולנו במראות המחרידים של השואה, כיצד הגרמנים ימ"ש, עינו, השפילו, התעללו, בזזו ולבסוף רצחו יהודים, כל יהודי, באשר הוא יהודי, אפילו חצי יהודי, אפילו מתבולל, יהודי הוא, ואחת דינו, מוות. ועכשיו נשאל את עצמינו מאיפה לקחו המטורפים הגרמנים, ימ"ש, את הרעיון המזוויע הזה?
נחזור עוד אחורה בזמן, הרבה אחורה, שלושת אלפים חמש מאות שנה למען הדיוק. לפרשת שמות. בפרשת שמות אנו נתקלים בפעם הראשונה באידיאולוגיה שלמה של השמדת עם, של רצח עם, של "הפתרון הסופי".
בהיותו מודע פרעה לקושי לחסל עם שלם, מבקש פרעה לעשות זאת, בצורה חכמה עוד בתחילת הדרך, לחסל את כל הבנים בלידתם, לשיטתו זו דרך מצוינת, גם חסכונית וגם חשאית.
ואלו שנשארו, המבוגרים, עדיין ימשיכו להוות כוח עבודה זול, עד שימותו ולא יקום להם יורש, וככה, בפשטות כזו להשמיד עם שלם!!!
כמובן שהעולם לא פיקפק ושתק, המצרים עצמם לא תהו, מדוע להרוג את היהודים? צאצאי יוסף, מבוני מצרים? מאחד החשובים שמשלו על מצרים, מדוע להתעלל בהם עד מוות? מה פשעם? למה?
המצרים שתקו, העולם שתק והטבח נמשך, ואלמלא השם הושיעם, היה הפתרון הסופי המצרי נמשך עד שהיו מחסלים את כל היהודים. גם לפני שישים שנה העולם שתק, אז כבר הייתה מדיה, הייתה תקשורת, העולם נחשף לזוועות הגרמנים עוד בראשיתן, אך עם זאת העולם ידע ושתק, מטוסי בעלות הברית, שבטניהן עמוסות בפצצות, חגו מעל אושוויץ ומסילות המוות שהובילו לכבשנים, אך לא טרחו להפציצם.
והיום? הערבים יורים עלינו במשך שמונה שנים טילים, בכל הגדלים, בכל שעות היום, למרכזי ערים, לקניונים, לבתי כנסת ולגני ילדים, הורגים בנו, והעולם שותק.
וכאשר אנו מעיזים סוף-סוף, באיחור רב, להגיב להכות בחזרה את אויבינו, הקמים עלינו לכלותינו, אז העולם כבר לא שותק, העולם זועק, רועש גועש ומתרגש, הוא תוקף את היהודים שמעיזים להגן על עצמם. מכנה א ו ת נ ו רוצחים, מחרים אותנו ותוקף אותנו בכל דרך אפשרית.
רק אם ניקח את עצמינו בידיים, ונעשה מה שטוב ליהודים, נגן באופן טבעי על עצמינו מול אויבינו, נילחם בכל הכוח באויבינו, מבלי להתחשב מה יגידו בעולם, מבלי לחכות למושיע מוסלמי שחור בארצות הברית הרחוקה, שיעשה עבורנו את המלאכה, רק אם נלחם בעצמינו, ללא מורא, רק ככה ננצח!
ויהי רצון שנזכה לנצח את אויבינו ולחיות בשלווה בארצינו.