כמה אנשים יודעים כי ה"פדרל רזרב" בארה"ב, אינו בנק מרכזי מטעם הממשל - כמו בישראל, אנגליה, צרפת וכד', אלא זהו בנק פרטי ובעלי המניות בו הינם בנקים בארה"ב?; למרות זאת, שם אין ריבית פריים בגין משכנתאות, אלא המרווח של הבנקים הינו
ריבית קבועה לאורך 30 שנה!
עפ"י הוראות בנק ישראל, ההון העצמי של הבנקים אמור להיות כ-12% מסה"כ הפיקדונות בבנק (קרי: הלימות הון); אולם, מעטים יודעים כי חישוב ההון העצמי כולל - לא רק כסף של הבנק (נוסטרו), אלא גם שווי נדל"ן ונכסים אחרים (בשפה הבנקאית אלו נקראים: "טייר 1, טייר 2, וטייר 3").
בפועל, ההון העצמי הכספי של בנק נע בסביבות 4% מסה"כ פיקדונות, אולם בנק ישראל מאפשר לבנקים להלוות כמעט פי 25; האם לא ברור כי לפנינו מינוף ענק?! והרי זה היה גודל המינוף בבתי השקעות ענקיים בארה"ב, אשר קרסו בשנת 2008 ("בר סטרנס", "ליהמן ברדרס", "מריל לינץ").
מה "הרציונל" של בנק ישראל לעניין זה: הסיכוי כי תהיה "ריצה על הבנק" (באנגלית: "Run on the Bank"), הינו קטן, ולכן ניתן להתיר מינוף כה גדול. אולם, כאשר תהא ריצה שכזו, אף בנק לא יוכל לעמוד כנגדה, ומי שישא בעול יהיה אוצר המדינה (כמובן ע"ח תקציב משרדים חברתיים ו/או העלאת מיסים). דהיינו, לבעלי המניות בבנק אין סיכון וגם במצב של קטסטרופה הם יפסידו מעט, שכן בנק ישראל יורה לסגור דלתות הבנקים, וסביר להניח כי בעלי המניות יוותרו עם הנוסטרו של הבנק.
משום מה, בנק ישראל החליט כי תפקידו בנוגע לבנקים הינו - לשמור על חוסנם; אך שמירה זו נעשית על גבם של האזרחים; מאידך, בנק ישראל מעולם לא התייצב לצד כלל ציבור הלקוחות, כאשר הוכח גזל שיטתי ועיקבי ו/או הטעייה של כל הלקוחות.
רק כדי להאיר עיניים, לאחרונה לקוחה שלי בשם בתיה מרום, פנתה אל בנק ישראל בתלונה כנגד בנק מסוים, ומה הייתה תשובת בנק ישראל?
"אנחנו נתערב רק אם תתחייבי שלא תעזרי בשירותיו של עו"ד ולא תגישי תביעה נגד הבנק".
אם לא די באמור דלעיל, גם "הרפורמה" בעמלות שנעשתה בשנת 2007 הייתה בגדר בדיחה, שכן התוצאה הייתה הגדלת שיעור העמלות אצל הלקוחות הקטנים, והפחתה קטנה במגזר הלקוחות העסקיים.
הכיצד בנק ישראל מאפשר לבנקים להחתים לקוחות על חוזי הלוואה, שלפיהם בכל שלב שהוא, הבנק רשאי לדרוש החזר כל ההלוואה לאלתר?, מדוע מאפשר לבנקים לערוך חוזים דראקוניים, ארוכים כאורך הגלות, כאשר אף לווה לא מבין את כל הכתוב?, מדוע בנק ישראל שותק כמו דג, כאשר הבנקים גובים ריבית במסגרת תיקי הוצל"פ, הגבוהה לעיתים פי 3 מהסכם ההלוואה? (מדוע בחוזים שנעשים בין גורמים פרטיים, צד שמפר נדרש לשלם קנס שהנו 10% מעל קרן החוב, ובתימ"ש מתערבים בגובה הקנס, אך כאשר עסקינן בבנקים - כל המערכת שותקת ומאפשרת גזל הלקוח?).
לאור הנ"ל, נשאלת השאלה: מה הצורך בבנק ישראל (ומשכורות מנופחות, לרבות זו המגיעה ל-55,000 שקל לחודש לספרן הבנק), כאשר אין פיקוח אמיתי על הבנקים, אין הגנה ודאגה ללקוח הקטן; לכן יש להוציא את מחלקת הפיקוח על הבנקים מבנק ישראל, ולהעבירה תחת כנפיו של רגולטור מיוחד, וזה יהיה כפוף למבקר המדינה.
בהקשר זה, נשאלת השאלה:
מדוע כל היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים כפופים מקצועית ליועה"מ לממשלה, אך המבקרים הפנימיים כפופים רק לראשי המוסדות שבהם מועסקים, ולא למבקר המדינה? ומדוע הרגולטורים השונים (כמו המפקח על שוק ההון והביטוח) מתמנים ע"י השלטון ולא ע"י מבקר המדינה? התשובה ברורה: השלטון יעשה הכל כדי להחליש את מבקריו, ובעניין זה הוא רוקד טנגו עם הבנקים.