כמו בכל סרט טורקי, כל צד מנסה למשוך לכיוונו, והקולות הצורמים עולים מכל עבר.
ציפי לבני מנסה לשחק כ"קשה לפיצוח ולהשגה",
שאול מופז מתעקש לגלם את תפקיד הג'נטלמן אשר אינו פוגע מיד בנערה, הרוכבת ואצה לה על גבי סוס מרוץ, כ"במערב הפרוע".
למעשה, מי שצפה בסרטו של היצ'קוק, הבמאי הנודע והמשובח ביכולת האבחון שלו, בייחוד בסרטו הנודע "הגברת הנעלמת", יקל עליו להבין כי לבני בתפקיד "מהטה הארי" הסוכנת הנודעת, מנסה להיעלם ולחזור בדיוק כמו בת דמותו של היצ'קוק בסרטו הקלאסי המוזכר.
קדימה, המורכבת למעשה מערב-רב של חברי כנסת, אשר צריכים להחליט אנה פונה דרכם - האם אל עבר מפלגת מרכז שמאל, או להישאר מפלגה ליברלית מרכזית, כפי שהייתה קדימה עת הוקמה על-ידי
אריאל שרון?
במצב הנוכחי, נאחזת לבני במנגנון ובתקנון, ואילו מופז בונה על האפשרות כי חלק מחברי הכנסת יעדיפו אותו על פניה של הגברת.
עדיף לה ללבני להיפרד לשלום מחלק מחבריה גם במחיר היפרדות או פילוג, שכן יהיה לה קל ונוח יותר לשלוט על מפלגה בעלת אחידות מחשבתית החוסה בצילה.
בפני קדימה מספר אופציות:
- להתאחד ולחזק השורות, ולהביא לשלום-בית בכל פלגי וקבוצות המפלגה - דבר שנראה כמעט בלתי-אפשרי בשעה זו, שכן רב המפריד על המאחד.
- להכריז על קיום פריימריז, ולמעשה לדחות את הפילוג לאחר הפריימריז - דבר שייעשה על-ידי הצד המפסיד.
- להיפרד מרצון, תוך מתן אפשרות ליוצאי קדימה להקים סיעה חדשה, באופן מכובד ובהתייחסות הוגנת של המדדים איש כלפי רעהו. במידה שלא - עלולה קדימה למצוא עצמה על עברי פי פחת, תוך סיכוי רב כי היא תתרסק למספר חלקים.
עדיף לה ללבני לאפשר מצב של הינתקות מרצון, ולגבש את מנהיגותה. עדיף למופז לצאת לדרך חדשה בראש סיעה מאורגנת, כמפלגה חדשה.
האם ההיגיון והחשיבה הרציונאלית יובילו את מנהיגי המחנות לכיוון ההיפרדות מרצון, או שמא יימשך הרצון לשמור על "עגלת כלי הזמר" הזאת על מערכת מסילת ברזל של "רכבת העמק" המקרטעת, רכבת קלה - או להישאר צמודים בדבקות לקו של ה"אוריינט אקספרס", בדרך אל התהום?