אסון טבע למדינת ישראל

לאחרונה ישנן מספר תופעות חיוביות במאבק כנגד הגילדה התקשורתית, אם כי זה עדיין לא מספיק. על מה מדובר אם כן? 1 - "מבט לתקשורת הפלשתינית" - גוף שהוקם במטרה לעקוב אחר המתרחש בתקשורת הפלשתינית "המתונה", ולבחון מקרוב את ההסתה והאמת הפנימית של התקשורת הפלשתינית - אמת שבאמצעי התקשורת שלנו מנסים להסתיר ולחפות עליה... 2 - ארגון "זכות הציבור לדעת" - ארגון שקם במטרה לבדוק את ההתנהלות של התקשורת הישראלית, ולתת לאזרחים את האופציה להגיש תלונה לגבי כל עיתון או אמצעי תקשורת אלקטרוני, המשדרים בצורה סלקטיבית לא מאוזנת הפוגעת בציבור וחוטאת לאתיקה העיתונאית, לצערי זהו גוף בעל מטרה חיובית אך למרבה הצער גוף חלבי מדי וחסר שיניים. נציגי קבילות הציבור בערוצים ובתחנות השונות בדרך-כלל חוטאים לעבודתם ומזלזלים בגוף זה, הן באמצעות התעלמות מהתלונות הרבות של הציבור, או באמצעות שליחת תגובות שהן בבחינת לעג לרש ועלבון לאינטליגנציה (כותב שורות אלה חווה זאת באופן אישי). אזכיר את מחדליו של הנציב של הרשות השנייה - גיורא רוזן בפרשת אילנה דיין, וכן את נציב פניות הציבור של רשות השידור - אלישע שפיגלמן אשר הפך מבמאי של הכפשות כנגד הימין לנציב קבילות הציבור... 3 - אתר "לאטמה" - אתר חיובי שבנוסף לסאטירה ימנית, מביע גם ביקורת על התקשורת ומראה את דרכי הפעולה הנלוזות שלה. 4 - ערוץ 7 - אשר יכול לפעול במדינתנו ה-"חופשית" רק באמצעות האינטרנט, ערוץ שמביא הרבה תכנים חיוביים, תכנים אשר לא באים לידי ביטוי בתקשורת ה-"רגילה". בנוסף לכך קיימים אתרי אינטרנט כגון: אתר "נתיב", אתרו של ד"ר גיא בכור gplanet, שבהם יש מאמרים וניתוחים לעומק, הפותחים את עיני הציבור ומראים לו כי כל מה שהוא קורא בעיתונים ושומע ברדיו הם בדרך-כלל שקרים ודברי הבל.

זה לא סוד שהתקשורת משפיעה, הן על המנהיגים והן על הציבור(אותו ציבור שעוד לא הבין את דרכי הרמיה שלה), כאשר יחזרו שוב ושוב על שקר גם הספקנים יתחילו להאמין שאולי "יש משהו בדברים", והרי "אין עשן בלי אש" יאמר לעצמו הקורא התמים, ובכן גבירותיי ורבותיי יש עשן בלי אש!!! ולעשן הזה קוראים "ניפוח סיפורים על-ידי מעצבי דעת הקהל", ובמה דברים אמורים? לא מזמן התברר לנו כי המקרה המפורסם של הילד מוחמד א-דורה שכביכול נהרג על-ידי צה"ל, לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה (האמת התבררה על-ידי צוות של טלוויזיה זרה... ולא ישראלית , כמה מפתיע...), הסרט היה סרט שקרי, שבוים על-ידי הטלוויזיה הצרפתית בסיוע גורמים פלשתינים, זאת במטרה להכפיש את צה"ל ומדינת ישראל (מזכיר לכם מישהי? אילנה דיין אולי?). אלא מה, אותם האנשים שבדקו (נחום שחף, יוסף דוריאל ועוד) וראו את הסתירה שקיימת בסרט, באו עם הנתונים והממצאים לעיתונות הישראלית ואמרו להם - "חבר'ה, עבדו עליכם, זהו ביום זדוני ותו לא". חשבתם שהתקשורת שלנו נרתמה לחקור? ובכן טעיתם - אם היה מדובר במתנחלים היו קופצים ורצים בכדי להשמיץ ולהכפיש אותם. אך היות ומדובר רק בפלשתינים המשקרים ומבלפים ועל-ידי כך תוקפים את צה"ל ואת המדינה - נו איך להגיד - "זה לא עוזר לאג'נדה השמאלנית שלנו" ולכן "יש להשאיר זאת כך"... (בדיוק כמו בעניין האמת אודות רצח רבין), שהרי לדידם של העיתונאים שלנו - "אנחנו באמת צבא כיבוש קלגסי ופשיסטי". פלא שאת האמת חשף צוות טלוויזיה זר? וכך זה עובד - אינפורמציה שלא תואמת לאג'נדה השמאלנית משתיקים מסתירים ומגמדים (גם אם זו אמת), לעומת זאת מה שמשרת את האג'נדה השמאלנית מנפחים למימדים לא טבעיים (גם אם זה שקר...). כל אותם אנשים שהעזו אז לומר, כי "הרצח של מוחמד א-דורה הוא ביום", הואשמו כלא שפויים, פסיכים והזויים (בדיוק כפי שזה נעשה כלפי אלה המפקפקים בגירסה הרשמית אודות רצח רבין). ובכן בדיעבד אנו רואים מי כאן השפוי ומי הפסיכי... מעניינת במקרה זה עדותו של עורך הארץ לשעבר חנוך מרמרי - "לא רצינו לחקור את העניין, כיוון שזה פגע באג'נדה של השמאל... וניקה את צה"ל"... לא יאומן, פשוט לא להאמין, כלומר מותר לשקר בשם האג'נדה והאמת כלל לא מעניינת... "אנחנו נחליט ונעצב את האמת לפי ראות עינינו" (פראבדה, הזכרתי כבר?). לכן על-פי אותם "פטריוטים" בתקשורת אין צורך להפריך את השקרים של פרשת מוחמד א-דורה... וכי מה נלין על גולדסטון ועל ארדואן שמשמיצים אותנו? והרי בתוכנו יושבים העיתונאים היהודים - אכולי שנאה עצמית ומזוכיזם גלותי. הסגידה המזעזעת והפתטית של יהודי החצר בעיתונות הישראלית לחוסיין אובמה - הזיקה למדינה לא פחות מפרשת מוחמד א-דורה. והרי כאשר ראו אובמה ויועצי האחיתופל שלו (יהודוני החצר רם עמנואל ואקסלרוד) את הסגידה המוחלטת שקיימת כלפיו בתקשורת הישראלית, ואת המדיניות שמצפים הכתבים שלנו - בבחינת "לחץ עלינו יותר מיסטר אובמה, please mister president ,תלחץ יותר על ממשלת נתניהו"... הוא שראה כל זאת, הבין מהר מאוד את כוחה והשפעתה של התקשורת שלנו, והעז ללחוץ על נתניהו ועל הממשלה הנבחרת. מילא ללחוץ, אבל הצורה שבה זה נעשה (דיבור עם נתניהו תוך הנחת רגליים על השולחן), הראו את היחס שלו לישראל וליהודים, והרי אם היה יודע אובמה כי יש כאן תקשורת פטריוטית (ולא תקשורת רופסת) האם היה מעז להתנהג כך? האם היה מעז ללחוץ על הקפאה מוחלטת של הבנייה בצורה כה חד-צדדית ובוטה? אם הטורקים היו יודעים כי יש כאן תקשורת פטריוטית, האם היו מעזים להתנהג כך כלפי ישראל? אינני מנקה את המנהיגים שלנו שהפכו מזמן לשטיח טורקי, אך גם לתקשורת ישנה השפעה רבה-לצערי השפעה שלילית ביותר. אם כבר דיברתי על הטורקים, קשה שלא להתייחס למחזה הפתטי שראינו לאחרונה, מחזה מבית מדרשה של התקשורת שלנו: הטורקים כידוע משתלחים השכם וערב במדינת ישראל, משדרים סדרות אנטישמיות (שלא היו מביישות את יוצרי "ארץ נהדרת"...) ומתנהלים כנגדנו כאילו היינו - "ילד הכאפות של השכונה", היות ומונה שר חוץ חדש (ליברמן) ולו מדיניות חדשה (הגורסת כי אין להושיט את הלחי השנייה), החליטו הוא וסגנו דני איילון - לבצע את מה שמזמן היה צריך כבר לעשות - לזמן את השגריר הטורקי לשיחת נזיפה. דני איילון זימן את השגריר הטורקי לחדרו בכנסת והושיב אותו על כיסא הנמוך אולי ב-20 ס"מ מהכיסא שלו. תוך כדי זה, תידרך את העיתונאים בעברית ואמר להם - "צלמו שאני יושב גבוה והוא נמוך יותר, וכי אין דגל טורקי על השולחן, אלא רק דגל ישראלי". ובכן לאחר כל הסטירות שחטפנו מהטורקים, היינו מצפים לתגובה חריפה מצד ישראל, קיבלנו תגובה מינורית של דני איילון, אבל בכל זאת תגובה סמלית. היינו מצפים גם שכמו בכל מדינה נורמלית, בעלת כבוד עצמי, עם תקשורת פטריוטית - יבינו גם אצלנו העיתונאים המקומיים את הסיבה למעשה זה של איילון ויתמכו במדינת ישראל ובזכות המדינה למחות ולהתגונן. ובכן לא בתקשורת הישראלית! מה שהתחולל פה אחר-כך מצד התקשורת, משול בעיניי לא רק ליציאה מפרופורציות, אלא למזוכיזם זוועתי של יהודוני חצר הרצים בחצר וצועקים - "אני אשם, אני אשם" תוך כדי זה שהם מרביצים לעצמם... האם למדינת ישראל אין כבוד עצמי? האם אסור לנו להביע מחאה? האם אנחנו צריכים רק לספוג עלבונות אנטישמיים ולצעוק "רוצים עוד, תנו לנו עוד", ובכן על-פי התקשורת הרופסת המתלקקת והמזוכיסטית שלנו - התשובה לכך למרבה הבזיון והבושה היא כנראה חיובית... האם שכחו בתקשורת שלנו על מה זימן דני איילון את השגריר? האם שכחו כי זו דרך מקובלת להביע מחאה דיפלומטית? והרי בבחינת מידה כנגד מידה זה כלום לעומת מה שספגנו, ואני מעז לומר נמשיך לספוג מהטורקים. ובכן דני איילון עשה טעות קטנה בכך שדיבר, הוא כנראה לא חשב או חמור מכך לא ידע עם איזה תקשורת מזוכיסטית יש לו עסק כאן, הוא כנראה לא הבין שברגע שיאמר ולו משפט בודד - התקשורת שלנו תסובב זאת ב-180 מעלות, ותאמר לשגריר הטורקי "הנה דני איילון הוא האיש הרע, תראה איך הוא השפיל אותך"... האם לא הבין דני איילון שבתקשורת המזוכיסטית וחסרת הכבוד העצמי, יחפשו אותו ואת ליברמן? והרי השגריר הטורקי צריך לומר תודה לעיתונאי החצר שלנו, על כך שהזכירו לו שוב ושוב ושוב כי דני איילון השפיל אותו, הוא (השגריר הטורקי) לתומו הרגיש דווקא אווירה נוחה וחיובית בפגישה, אבל כידוע התקשורת שלנו הרי חכמה מכולם ויודעת טוב מכולם - אכן "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". אחר-כך בוכים ומתלוננים על ההסברה שלנו בעולם, וכי נתפלא שכך אנו נראים? והרי את ההסברה מבצעים עבורנו "עוכרי ישראל" מהתקשורת היושבים בתוכנו. מדוע לא קמו והזדעקו כל אותם "יפי הנפש" כאשר נתניהו חטף "זובור" מיקיר התקשורת שלנו חוסיין אובמה? היכן היה הזעזוע של העיתונאים שלנו? אדרבא הם שמחו ונהנו לראות את "השפלתו של ראש הממשלה הישראלי" - שנוא נפשם בנימין נתניהו. מדוע לעולם, אבל לעולם, לא נשמע את התקשורת הרופסת והמתרפסת שלנו תוקפת את הטורקים, את אובמה או את מובארק? ויש על מה לתקוף אותם - הם לא צדיקים! השאלה כנראה רטורית. [יש הגורסים כי השקט התעשייתי שנוגע לעניין גלעד שליט כוון מגבוה... יש הטוענים כי אלילם של העיתונאים שלנו - חוסיין אובמה דרש זאת! היות ועיסקת שליט ושחרור המחבלים פוגע באינטרס האמריקני הגלובלי ובמלחמה הגלובלית בטרור, הוא (אובמה) לא היה שבע רצון מכך, והנה כבמטה קסמים כמו כלבלבים השומעים את שריקתו של הפריץ - נאלמו כתבלבי העיתונות שלנו דום]. אוסיף לכך את ההתנהלות השערורייתית של כרמלה מנשה ושלומי אלדר, שדיווחו על "פשעי מלחמה" שביצע צה"ל במהלך עופרת יצוקה (עוד פרובוקציה בסגנון מוחמד א-דורה לא חשבתם אולי?) והנה קיבלנו "צל"ש" בדמות דוח גולדסטון! ותודה לשלומי אלדר ולכרמלה מנשה...

זה לא סוד שהתקשורת שלנו לא מאוזנת, תמצאו לי שם של איש תקשורת בולט בתחנה כלשהי המזוהה עם הימין - קשה, מאוד קשה למצוא. זכורה אימרתו של המפיק של "פופוליטיקה" אהרלה גולדפינגר - "אצלי הימין לא ינצח", על כך כתב בספרו העיתונאי דן מרגלית, ובכן משפט אחד שווה אלף מילים. וגם כיום אנו רואים זאת, אותו מנחה לשעבר של "פופוליטיקה" מנחה כיום את התוכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10, ובכן מה קורה בתוכנית זו? מביאים כמיטב המסורת של השמאל חמישה נציגים של השמאל ונציג או נציגה בודד/ה מטעם הימין. וכמובן ששכחתי לציין כי גם המנחה דן מרגלית הוא שמאלן. אתם הבנתם את זה? גוש הימין נבחר ברוב מוחלט על-ידי הציבור, אבל בתקשורת ה-"חופשית והמאוזנת" שם עדיין חושבים כנראה כי מפא"י עדיין שולטת במדינה. נציג הימין בתוכנית נאלץ להתגונן... וכמעט ולא מתאפשר לו לומר משפט שלם ולהציג עמדה, הוא אומנם מייצג את רוב העם, אך את התקשורת הבולשביקית זה לא מעניין, הם יחליטו בשביל העם, שהרי העם כידוע גם בחר והצביע עבור התקשורת בבחירות... הלא כן? בואו נבדוק אם כן מהו אותו "איזון קדוש" שהתקשורת תמיד מציגה לפנינו: רשת ב' - אריה גולן, כרמלה מנשה, ענת דוידוב, ירון דקל, קרן נויבך, עמיקם רוטמן, ירון אנוש, מנחם פרידמן, פאר-לי-שחר, אסתי פרז... מצאתם אנשי ימין או איש ימין? (יעקב אחימאיר הוא הבודד המשמש כעלה תאנה). גל"צ - מיכה פרידמן, רזי ברקאי, ניב רסקין, דליק ווליניץ, גדעון רייכר, איתן ליפשיץ, אילנה דיין, יעל דן, גולן יוחפז... מצאתם אנשי ימין או איש ימין? (שוב יעקב אחימאיר כמגיש אורח בתוכנית "יש עם מי לדבר" - נקווה שבאמת יש עם מי...) אה, ושכחתי גם דודו אלהרר עבד בתחנה ופוטר עקב "השתלטות הימין על התחנה הצבאית"... אני לא אופתע אם יסגרו גם את התוכנית "המילה האחרונה" עם קובי אריאלי, ג'קי לוי ואברי גלעד עקב נטייה קלה לפטריוטיות... דרך אגב - תראו לאיזה השמצות זוכה אברי גלעד מחבריו לשעבר בברנז'ה וזאת עקב ה-"פשע" שביצע כאשר זז קצת לכיוון ימין מבחינה פוליטית - "פשע" בלתי נסלח אצל הברנז'ה הליברלית הקוראת לעצמה - "אנשי האור" - אכן אנשי אור, ממש כמו שבברית המועצות היו "אנשי אור". שנמשיך? ערוץ 1 - אורי לוי, אורי כהן-אהרונוב, איילה חסון, יואב לימור, מירב מילר, עודד גרנות, אורן נהרי, דוד ויצטום, ענת שרן, משה נסטלבאום יגאל רביד... וכן שכחתי לציין גם את רפיק חלבי וחיים יבין (ה-"אובייקטיבי") שפרשו בינתיים, ומיהו איש הימין הבודד? ניחשתם נכון - יעקב אחימאיר. ערוץ 10 הצועק "גוועלד" וזועק את זעקת "הקוזאק הנגזל" - "הבו לנו כסף אחרת ניסגר", ובכן לזאת יקרא - "הרצחת וגם ירשת"? כל השנים משמיץ ומכפיש הערוץ את הימין ככלל ואת נתניהו בפרט, וכעת יש לו לערוץ את עזות המצח והחוצפה לדרוש כספים מאותה ממשלה ומאותו נתניהו שאותו הוא משמיץ השכם וערב? ומי בחבורה - יעקב אילון, מיקי חיימוביץ, רפי רשף, גיא זהר, אור הלר (שלמד כמה שיטות בהכפשה מאילנה דיין והוכיח כי עתידו עוד לפניו...), רביב דרוקר, עפר שלח, ירון לונדון, מוטי קירשנבאום, אושרת קוטלר... מצאתם איש ימין בודד לפחות? אני לא מצאתי. ולסיום נעבור לערוץ ה-"איכותי", הלא הוא ערוץ 2 ובו "מככב" "הפרשן האיכותי" הלא הוא עודד בן עמי - דובר צה"ל לשעבר וחברו הטוב של אמנון אברמוביץ - "העיתונאי האיכותי והחוקר", אשר חוטא לו מדי פעם בפעם באיתרוג על שמאלנים ועל האג'נדה השמאלנית, (ופה ושם גם בשקרים קטנים דוגמת "הקשר בין שלדון אדלסון ל-"מרכז שלם" - שקרים שבגינם הוא נתבע על ימין ועל שמאל...). אני כבר לא מדבר על שאר ה-"איכותיים", תשפטו בעצמכם: רינה מצליח, גדי סוקניק, יאיר לפיד, רוני דניאל, ערד ניר, יונית לוי... אנשי ימין? נו באמת! ובכן סקרתי רק חלק מאמצעי התקשורת (לעיתונים נגיע מאוחר יותר), המכנה המשותף הוא שכולם ללא יוצא מן הכלל שייכים לשמאל ולשמאל הקיצוני, כך הם משפיעים על סדר היום שלנו, שהם מכתיבים אותו, על המרואיינים והאורחים שהם מזמינים, ועל תוכן ורוח הדברים שהם מציגים ומצפים בתמורה לקבל גם מהאורחים. בועה סגורה דוחה ומתנשאת, כבר הזכרתי? דוגמה מאלפת לכך ראינו בעקירת המתיישבים מגוש קטיף - אם עד אז השתייך אריק שרון ל-"מחנה החושך", באה לה ההינתקות מגוש קטיף ושינתה את כל מהלך העניינים. אוטומטית הפך שרון למאותרג על-ידי כל התקשורת (כמו במשטרים חשוכים), מילת ביקורת לא נשמעה כנגד המהלך (אולי יכשל, כיצד עושים "טרנספר" ליהודים ללא הכנת פתרונות לאותם מגורשים?), היינו מצפים שלפחות ימצא צדיק בודד בסדום... היינו מצפים שיתקיים דיון רציני על הצעד, על השלכות המהלך, (וכי כיום בנוגע למנטרה "שתי מדינות לשני עמים" - מתקיים דיון רציני על ההשלכות...)? ובכן כלום, נאדה - מהרגע ששרון שינה כיוון הוא הפך ל-"בן האור" ונשכחו כל שחיתויותיו (הוא הרי ידע איך עובדים העניינים אצלנו...). אם ליברמן,נאמן ונתניהו רוצים שיניחו להם - עליהם לאמץ את דרכו של השמאל, או אז כבמטה קסם יהפכו לחביבי הברנז'ה...

התחלתי את המאמר עם הדוגמה של אילנה דיין ולא בכדי, דיין היא דוגמה קלאסית ליקירת הברנז'ה, היא שהייתה נסיכה כל השנים נהנתה זמן רב ממעמד זה, עד שלמרבה הצער קם שופט (נועם סולברג) אשר חשף והראה לכולם-כי הנסיכה היפה היא לא יותר מאשר קרפדה השוכנת בביצה... דיין בישלה קלטת והציגה סרט שקרי בו נראה סרן ר' מבצע כביכול וידוא הריגה בילדה פלשתינית, האמת היא שלא היה ולא נברא! העיתונאית "האמיצה והחוקרת" פשוט בישלה קלטת ובדתה סרט מדמיונה הקודח. שיטותיה של דיין לא חדשות, קמו לפניה "רבים וטובים" שעשו כך, לכן לא מפתיעה גם התמיכה הגורפת מצד התקשורת, והשקט התעשייתי שבו מקבלים בתקשורת את הפרשה הזוועתית של "יקירת הברנז'ה". דיין ביצעה עבודה מעוותת שמביישת את מקצוע העיתונות, אך בגלל שהיא חלק מהברנז'ה השמאלנית סולחים לה, והרי ידוע כי בתקשורת "המאוזנת" שלנו מותר לפגוע לשקר ולסלף, והכל בשם האג'נדה השמאלנית, כי האג'נדה כידוע חשובה מכל. דוגמה לשיטות הנלוזות של דיין ראינו עוד בימי ממשלת רבין - אז כמיטב המסורת של תקשורת מגויסת, פעלו עיתונאים בשם המפלגה (פראבדה כבר הזכרתי?), זכור במיוחד המקרה של העיתונאי איתן אורן(ערוץ 1), אותו אורן עשה כתבה ביומן השבוע על "ארגון הימין הקיצוני" הקרוי "אייל", בכתבה צילם את "טקס ההשבעה" של אותו ארגון, כאשר המשביע היה "ידידנו הזכור לטוב" הלא הוא הפרובוקטור וסוכן השב"כ אבישי רביב (שמפניה), מי שחושב שהצילום נעשה בתמימות, טועה ומטעה. אורן ידע כי הכל עורבא פרח, לא היה ולא נברא ארגון כזה(אייל), כמו-כן הוא (אורן) ידע כי המדובר בסוכן שב"כ, ובכל זאת החליט לבצע, ולשתף פעולה עם הביום, כל זאת כאשר עדי שמיעה שמעו אותו אומר "בוא נראה להם... בוא נדפוק את הימין". רוצים עוד דוגמה לביום שנועד להכפיש את הימין? בבקשה: בחגיגות האליפות של בית"ר ירושלים בשנת 98 בכיכר ספרא, נשמע ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו אומר "יאללה בית"ר", מה עשו "אוהבי בית"ר" מהתקשורת? פשוט מאוד - כמיטב המסורת הבולשביקית הלבישו על דבריו של נתניהו את הקריאות "מוות לערבים" ויאללה להכפיש את הימין... כלומר נתניהו כביכול שמע את הקריאות הללו ואמר אחר-כך "יאללה בית"ר", אתם הבנתם את זה? ואני לתומי חשבתי ששיטות כאלה היו קיימות רק בברית המועצות של לנין וסטלין (פרשת ה-"רופאים היהודים" שהייתה עלילה אנטישמית), חשבתי שזה קיים במשטרים אפלים בסין ובצפון קוריאה, ובכן מסתבר שכנראה ישנם גורמים בתקשורת הישראלית שממשיכים לפעול על-פי שיטות אלו. (גילוי נאות - אלישע שפיגלמן שהיה בין "יוצרי הביום" של ביבי ובית"ר ירושלים, הוא כיום נציב קבילות הציבור של רשות השידור - אכן יושר עיתונאי במיטבו). דרך אגב - גם נציב קבילות הציבור של הרשות השנייה, גיורא רוזן - סינגר על מעשיה ומעלליה של אילנה דיין - ובכן מסתבר כי כל מגדל הקלפים קורס! אתם חושבים שמישהו מכל אותם "במאים-עיתונאים" יודה בטעות ויבקש סליחה? בחיים לא! אדרבא, אם יבקשו סליחה זה יהיה מהסיבות ההפוכות ולראיה - אמנון אברמוביץ האתרוגן, הכה על חטא על כך ש... חשף את אבישי רביב כסוכן שב"כ, ועזר בכך לימין... כלומר, לדידו של אברמוביץ עדיף היה להמשיך ולשקר, להמשיך לחשוף לציבור "ארגונים קיצוניים" שלא היו ולא נבראו וזאת כאשר ידוע לו ולשותפיו "הבמאים" כי הכל קנוניה נכלולית בכדי להכפיש את הימין, ולזאת יקרא-עיתונות הגונה ואמיצה... מוטי גילת השמיץ את נתניהו השכם וערב בכל הקדנציה הראשונה של נתניהו, ועל מה? על "הפרשה החמורה" של הובלות עמדי והמתנות שקיבלו כביכול בני הזוג נתניהו. גילת עשה "תחקירים עמוקים" לאורך לרוחב ולגובה, ומה יצא מכך בסוף? הפשיטה המשטרתית בקול תרועה רמה - נגמרה בכלומה ומאומה, וגילת? האם הוא התנצל? נו באמת, הצחקתם את גילת. מנגד גרס גילת כי פרשת העמותות של ברק לא חשובה... וכי יש לסגור אותה... אתם הבנתם את זה? עמותות קש פיקטיביות במיליוני שקלים חשובות פחות מכמה אלפי שקלים לקבלן ההובלות עמדי... לגילת הפתרונים. תפסתם? האג'נדה השמאלנית קובעת הכל. [אם אתה שייך לקליקה ה-"נכונה" הכל יסלח וימחל לך, אך אם תעז לעבור לצד ה-"חשוך" או אז תיזהר כי יבולע לך (ראו מה עושים "בני האור" לברק לאחר ש-"העז" להיכנס לממשלתו של נתניהו)]. ואם אין על מה לתקוף "נמציא" ונעזר לשם כך בשאר האליטות של השמאל-בפרקליטות וכן גם בידידנו וחברינו לאג'נדה מהשב"כ... השיא בכך היה בעצרת ב-4 בנובמבר 1995, עצרת שתוכננה למנף את רבין (שדעך בסקרים) פוליטית, מה שקרה באותה עצרת עוד ילמד בבתי הספר לקרימינולוגיה: אותו ביום עיתונאי נערך שוב בעזרת השב"כ והמחלקה היהודית (שמאלנית) בראשות חזי קאלו, כאשר על הכל מנצח ראש השב"כ ה-סופר שמאלני - כרמי גילון. המטרה הייתה לביים כביכול ניסיון התנקשות ברבין על-ידי מתנחל ימני קיצוני (הרצליה זו התנחלות?) ועל-ידי כך להכפיש ולהשמיץ את כל מחנה הימין, לגרום לדלגיטימציה כנגד הימין (שיטה בולשביקית ידועה) מחד, ולמנף את מחנה השמאל מאידך. אלא שלמרבה הצער כל העסק התפקשש, רבין נרצח על-ידי כדור שנורה מקדימה (כנראה בתוך רכב המילוט), ובכל זאת הפילו את הרצח על יגאל עמיר שירה כדורי סרק... לאחר יותר מ-14 שנה, וכאשר ישנן עדויות רבות כי הכל היה מבוים (מספיקים לשם כך הביפרים שנשלחו לעיתונאים מיד לאחר יריות הסרק של עמיר בהם נכתב - "הפעם נכשלנו, בפעם הבאה נצליח - ארגון דב" - שוב ארגון דב כארגון "אייל" היו ארגונים פרי המצאתו של סוכן השב"כ אבישי רביב - מספיק לעשות 1+1 בכדי להבין את מהלך העניינים ולראות את התמונה הכוללת והעגומה... מי שלח את הביפרים ולשם מה...). נותרו שאלות פתוחות, היינו מצפים מהתקשורת שתחקור זאת ותשאל שאלות קשות (כמו בפרשת קו 300), ובכן איזה קשות ואיזה נעליים. נעשה סרט של נפתלי גליקסברג בערוץ 2 - יודעים בסוף הסרט כי נורה כדור מקדימה... והתקשורת במקום לרעוש לחקור ולדרוש לדעת את האמת - שותקת. אחר-כך נעשה סרט נכלולי של שלח ודרוקר בתוכנית המקור בערוץ 10, סרט נכלולי ביותר שכל כולו טיוח של הדברים, ושוב כרגיל השמצה כנגד הימין, כנראה שהשאלות שנותרו ללא מענה בנוגע לרצח לא מעניינות את התקשורת "החופשית והחוקרת" שלנו, כנראה שהם כמו האתרוגן אמנון אברמוביץ פוחדים לדרוש את האמת, שמא זה יפגע חלילה באג'נדה השמאלנית ויוכיח כי הימין צודק בטיעוניו... ובכן למה לסייע לימין? עדיף לשקר גם בעניין רבין... רק לא לתת תחמושת ל-"אויבי העם" מהימין. כנראה שכמה שטיחונים מפויחים במסגד או כמה כתובות קיר כנגד ערבים בחברון, הרבה יותר מעניינות את התקשורת שלנו... וכמו שאפרט בהמשך לגבי פרשת הילד מוחמד א-דורה, שבאמצעות צוות טלוויזיה זר נחשף הזיוף באותה הפרשה, כנראה שגם במקרה רצח רבין - טלוויזיה זרה תצטרך לגלות את האמת אודות הרצח, זאת היות והתקשורת שלנו עובדת על-פי המדיניות והנהלים של עיתונות ה-"קומסמולסקיה פראבדה" הזכורים לשימצה. באופן מוזר קודמו כרמי גילון וחזי קאלו, וזאת לאחר הרצח - גילון לשגריר בדנמרק, וחזי קאלו לג'וב "זניח" של מנכ"ל בנק ישראל...

כולי תקווה כי ישבר המונופול של "ידיעות" וכי מעריב יסגר בסופו של דבר. הגיע הזמן לבצע שינוי בתחום התקשורת, באמת הגיע הזמן כבר!

רעיונות ודרכים בכדי לשפר את המאבק בגילדה ובמאפיה התקשורתית:

• דבר ראשון - על נתניהו להתחיל ולשלוט, לא לפחד מהמאפיה של "ידיעות" ודומיו, היה עליו למנות שר תקשורת חזק דוגמת ליברמן או לנדאו, ולא את כחלון הרופס.

• יש להקים מועצה בלתי תלויה ובעלת שיניים, עם אנשים חיצוניים אשר תבחן את התנהלות התקשורת, ועל חריגה מכללי האתיקה יש להטיל קנסות.

• ערוצים אשר לא יעמדו בסטנדרטים אלמנטריים של איזון הגינות ושקיפות - לא יקבלו תקציבים, פשוטו כמשמעו.

• יש להגדיל את אנשי התקשורת המזוהים עם הימין ולשלב אותם בתקשורת הכללית (למרות חריקות השיניים של "השולטים מטעם עצמם" בתקשורת).

• יש להוביל ולהגדיל את כמות התוכניות בעלות מימד היסטורי ציוני ויהודי, ולצמצם תוכניות זבל ריאליטי וסאטירה שמאלנית("ארץ נהדרת", "שבוע סוף") המספקת חומר אנטישמי לחו"ל.

• יש לבצע את השינויים שהזכרתי במהרה, בכדי שבעתיד אפסיק לכתוב מאמרים בנושא זה.

• על הציבור להחרים את ידיעות, מעריב, הארץ, לשלוח מיילים לכל כתב או שדרן שמרשה לעצמו לצפצף על הקוראים או המאזינים והצופים ולחשוב אותנו למטומטמים.

• החשוב מכל - יש להקים גוף וערוץ תקשורתי ימני (כמו רשת fox האמריקנית), כמו "מקור ראשון" או "ישראל היום" שיהווה אלטרנטיבה לערוצים של המאפיה השמאלנית (שם יוכלו גם לשלב סאטירה ימנית כגון "לאטמה", "אדמירל"), כמו-כן יעסיקו פרשנים מנחים ועורכים בעלי השקפת עולם לאומית יותר, פטריוטית יותר - כאלה שיחשבו קודם כל על מה שטוב לישראל ולאינטרסים של המדינה.

הגיע הזמן ומגיע לכולנו שהשינוי המיוחל הזה יגיע כבר, דווקא עכשיו כאשר הימין בשלטון - הגיע הזמן שהוא (הימין) יוכיח כי הוא יודע גם לשלוט ולשנות דברים שהיה נדרש לשנותם כבר מזמן.

עכשיו הגענו לנושא העיקרי, היכן שיורדים כל המחסומים ונעלמת גם האתיקה המינימלית. כאן קמים כלי התקשורת המשתפים ביניהם פעולה, ומתאחדים כנגד "אנשי החושך" ו-"אויבי העם". נתחיל בדוגמה אקטואלית - לאחרונה אנו עדים לרצף השמצות הולך וגדל כנגד בני הזוג נתניהו, יותר נכון כנגד אשת רה"מ - שרה נתניהו. השמצות פרועות וזדוניות, מעבר לכל פרופורציה, וזאת מבלי לתת זכות תגובה לשרה נתניהו ולבעלה! מי שחושב שהמתקפה מקרית, כנראה תמים ואינו יודע כיצד הדברים מתנהלים כאן... לאחר שהחינמון "ישראל היום" החל לאיים על שליטת ידיעות אחרונות בשוק התקשורת, החליטו להם הקומיסרים ב-"עיתון של המדינה" (או יותר נכון ב-זבלון של המדינה) להפשיל שרוולים ולתקוף בכל הכלים ובכל החזיתות, ומאחר שכך החליטו - כך גם ביצעו! היות וידוע לכולם כי שלדון אדלסון הבעלים של "ישראל היום" הינו ידיד אישי של בני הזוג נתניהו, ולאחר שנתניהו סרב להצעתו או יותר נכון דרישתו של מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס - למנוע את יציאתה לאור של מהדורת יום שישי (הקוברת סופית את ידיעות אחרונות), החליטו ב-"עיתון של המדינה" כי המטרה מקדשת את האמצעים והחלו במסע שיסוי ביזוי והכפשה (יחד ובשיתוף פעולה עם עיתון מעריב) כנגד שרה נתניהו. וזאת במטרה שמשהו מכל הבוץ הזה ישאר בכל זאת... האמת הרי לא חשובה, העיקר לפגוע ולהשאיר כתם. ראינו את השיטות הבולשביקיות הללו כבר בעבר. והרי הציבור התמים חושב בכסילותו הרבה כי אם תוקפים את גברת נתניהו כל-כך הרבה, כנראה שיש דברים בגו... וזוהי השיטה - לזרוק בוץ ולקוות שמשהו ידבק, וגם אם יהיה הפסד של העיתון במשפט (שרה נתניהו הגישה תביעה כנגד מעריב והעיתונאי בן כספית, ותלונה נגד ידיעות אחרונות למועצת העיתונות - בראשות דליה דורנר, שסינגרה על אילנה דיין...) הציבור ישכח זאת ויזכור את הליכלוך שהדבקנו לבני הזוג נתניהו... אותו הדבר עשו בזמנו כנגד ערוץ 7, בבחינת "ערוץ הגורם להסתה"... וכי "קול השלום" לא הסית לעבירה על החוק ולמפגשים עם אש"ף? גל"צ, רשת ב' וערוצי הטלוויזיה לא מסיתים כנגד הימין והמתנחלים? ובכן גבירותיי ורבותיי להסית מותר, אך רק מצד שמאל, חופש ביטוי כבר אמרנו? אותו הדבר קרה בניסיון להעביר הצעת חוק בדבר סגירתו של "ישראל היום", בטיעון הפתטי שהבעלים אדלסון חי בחו"ל... וכי עיתון הארץ ש-51% ממניותיו שייכים לאזרח גרמני (בעל שורשים נאציים) היא תופעה הנחשבת כבסדר? וכי כל עסקיהם של מוזס ונמרודי (מו"ל מעריב) הם בסדר? וכי כל הכספים שמקבלות עמותות וארגוני השמאל מגורמים אירופיים ואנטישמיים זה בסדר? צביעות כבר אמרתי? זהו רק הפתיח והסיפתח של מלחמות התקשורת על פניה של המדיה שלנו לעתיד לבוא. עלינו הקוראים להחליט - האם ניתן שוב שיסבנו אותנו, יזלזלו בנו ויחשבו אותנו למטומטמים, או שנביע את מחאתנו באמצעות "מרד צרכנים" ולא נקנה לא את "ידיעות" לא את מעריב ולא את "העיתון לאנשים חושבים". אינני מחסידי "ישראל היום", אני חושב שהעיתון "מקור ראשון" עולה עליו בכמה דרגות. אני חושב ש-"ישראל היום"נאמן לנתניהו בצורה מוחלטת, וזאת למרות שנתניהו זיגזג שמאלה. אני חושב שהוא נאמן בצורה מוחלטת ל-"כנופיית שלטון החוק" - או "המוסד הקדוש" כפי שמכנים את הכנופייה של ביניש ב-"ישראל היום"... זאת למרות שהם (האליטה המשפטית) רחוקים מלהיות צדיקים וזה עוד בלשון המעטה. אך עם זאת "ישראל היום" נותן במה לדעות ימניות, במה שלא נותנים אותה בשום עיתון אחר (מלבד "מקור ראשון") וזאת בצורה מאוזנת, וכך גם לגבי דעות הקוראים. אין בו מצב של שמאל מול שמאל קיצוני, אלא דעות שמאל מול דעות ימין כמתבקש.

התקשורת במדינת ישראל קיימת כבר עשרות בשנים, הרבה לפני הקמת הטלוויזיה התוודענו לקול ישראל הרדיופוני ולעיתונים. העיתונים "דבר", "על המשמר" וידיעות אחרונות זכורים עוד מימיה הראשונים של המדינה, וכשם שהמפא"יניקים והשמאל שלטו במדינה, כך שלטו גם העיתונים שלהם במדיה הכתובה. על המשמר שהיה העיתון של מפ"ם הקומוניסטית וכך גם דבר, היוו נדבך מרכזי בעיתונות הארצית של אותם הימים, אוסיף להם את עיתון הארץ, ידיעות אחרונות ואחר-כך גם את המגזין העולם הזה, מעריב וחדשות. מה שהיה משותף לכל אותם העיתונים - הוא שכולם באופן זהה ומוחלט ייצגו את ההשקפה השמאלנית עד שמאלנית קיצונית, לא היה בה בעיתונות מקום לדעות אחרות כמתבקש במדינות דמוקרטיות, אדרבא, כל מי שהעז להמיר את פיה של "מהדורת השבט", ולהציג דעות קצת אחרות - נזרק מחוץ למחנה ושמו הוקע בפרהסיה. אין צורך להזכיר את עיתונות החצר שהייתה קיימת בשנות ה-50 וה-60, עיתונות של מפא"י ומנהיגיה, עיתונות שהכתיבה גם לקציני הצבא ולשופטי המדינה-איזה צד "כדאי" לקחת בוויכוח הפוליטי, אני כבר לא מדבר על העיתונים "דבר" ו-"על המשמר" שהיללו את סטאלין "שמש העמים"... באותם ימים של מפא"י והפנקס האדום, ידעת כי אם ברצונך להתקדם בחיים ולפתח קריירה צבאית או קריירה בשירות הציבורי - עליך לשייך את עצמך לצד ה-"נכון" ולא, יבולע לך!, פשוטו כמשמעו. ברשותכם אתקדם מעט ואגיע לשנים הקריטיות של שנות ה-70. שנות ה-70 לאחר מלחמת יום הכיפורים, היו שנים של מפנה בחברה הישראלית, הציבור הפסיק להאמין ללוקשים שהאכילו אותו מנהיגיו, זה יצר אצלו ספקנות וסימני שאלה אודות מנהיגיו, ואודות דרכם הצבאית המדינית והפוליטית. אנשים ראו את משה דיין נשבר במלחמת כיפור, ראו את זריקת הבוץ והאחריות למחדלים על הרמטכ"ל דוד אלעזר, ראו את מחדלי המלחמה ואת חוסר התיכנון והכשל המודיעיני שהיה לפני המלחמה, כל זה יצר אצל הציבור סימני שאלה לגבי מנהיגיו ולגבי הצבא, שעד אז הצטיירו בעיניו כדמויות מיתיות וכצבא כמעט מיתי. בעקבות כל אותם סימני שאלה, ספקות ואכזבות, התחולל מהפך 77 - בו לראשונה עלו מנהיג ימני ומפלגת ימין לשלטון. כיצד זה מתקשר לענייננו? ובכן, בו בזמן שרוב הציבור הלך אט אט ימינה - נשארה התקשורת כבזמן מפא"י ומפ"ם-חזק בצד השמאלי. בכל מדינה דמוקרטית, היינו מצפים שתהיה תקשורת חופשית, פלורליסטית, בעלת קשת רחבה של דיעות וכותבים. ובכן לא בבית הספר של התקשורת הישראלית. למרות שב-30 השנים האחרונות שולט הימין בצורה כמעט מוחלטת, (למעט 1996-1992) התקשורת נותרה בידי השמאל בצורה מוחלטת, אותה תקשורת מפא"יניקית ובולשביקית עם אותן שיטות נלוזות מבית המדרש של "פראבדה ואיזבסטיה" הסובייטים. מדהים הלא כן? חשבנו שאנחנו מדינה דמוקרטית ומתקדמת, הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, הכיצד יתכן שהתקשורת שלנו כה חד-סטרית וחד-צדדית? ובכן לשם כך עלינו "לפתוח ולחשוף" את כל הכביסה המלוכלכת של הון-שלטון-עיתון. בואו ונראה כיצד עובדת התקשורת המזוהמת שלנו, נבחן כיצד היא מנסה להשפיע בכוח על דברים ואירועים שלא אמורים להיות תחת אחריותה וסמכותה.