ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית): "במצב אידאלי אין דבר כזה שמתמודד נפש הוא מסוכן. במדינה שלנו אין טיפול ומניעה לחוסן רגשי וכלים לילדים שלנו בגילים צעירים. יש פה לדעתי כשל רחב. מה שמסוכן הוא היעדר הטיפול כבר בשלבי בתי הספר. כדי לפגוש פסיכאטר צריך להמתין בין חצי שנה לשנתיים ואצל ילדים הזמן ארוך עוד יותר. כשילד צריך טיפול ולא עוזרים לו ואז המצב מחמיר. העוול פה כפול כי לא מטפלים בהם ואחר כך אומרים שהם מסוכנים. מפלים לרעה מתמודדי נפש. נכון, יש היום מתמודדי נפש אלימים ואנשים מאבדים חיים בגלל האלימות הזאת וצריך למצוא פתרונות שהמדינה לא מיישמת. צריך להשקיע תקציבים הרבה יותר רציניים שיאפשרו טיפול ושיקום". ד"ר ענת ירון ענתר, קרמינולוגית קלינית, ציינה שרוב מתמודדי הנפש לא אלימים. "במחקר שלנו בדקנו 69 מקרים של נטילת חיים על-ידי מתמודדי נפש באי-שפיות דעת. בדקנו מקרים טראגיים והנתונים מראים כי 70% אחוז היו מוכרים למערכת בריאות הנפש מאשפוזים קודמים. רק אצל 2% הייתה היענות מלאה לטיפול. למעלה מ-60% ממעשי הרצח היו בתוך המשפחה כאשר יש יותר נשים שנרצחו. אצל לפחות 73% הייתה אלימות קודמת. יש ייצוג יתר למהגרים. לפחות 50% שימוש בסמים ואלכוהול וזה שם קבוצה מסוימת בסיכון". היו"ר: "כשמתמודד נפש מתאשפז לא נעשית הערכת מסוכנות?" ד"ר ענתר: "יש הערכה שמתבצעת על-ידי פסיכאטרים, לעיתים הערכה מתבצעת בחמש דקות. זאת לא הערכה מלאה שאנו כקרמינולוגים קליניים מבצעים לאחר מקרה רצח".

ד"ר צ'רנס יעקב פסיכאטר מחוזי במשרד הבריאות: "השפעה של פגיעה בצוות רפואי היא קשה מאוד, כי יש נסיגה ביכולת של הצוות לטפל. אנו מקיימים כמעט אחת לחודש פורום לעניין האלימות של מתמודדי נפש. יש בעיה כאשר יש חולים עם פוטנציאל לאלימות או לפני האשפוז או ממהלך האשפוז. לא נשחרר אנשים מסוכנים החוצה. בכל ספק יש דיון רציני בדרגים גבוהים. במקרים מסוימים יש טיפול מרפאתי כפוי. כאשר המטופל לא עונה לטיפול מחוץ לאשפוז אין לרופא שום 'שיניים' להביא את המטופל. כדי לקחת אדם בכוח, בית משפט צריך שתהיה מסוכנות מידית". היו"ר תומא-סלימאן: "אז למה עושים הערכת מסוכנות? מחכים שהוא יחזיק את הסכין?". ד"ר יעקב: "אפשר להוציא הוראת בדיקה בכוח, אבל אז בא בית המשפט ודי קושר את הידיים". ד"ר יעקב: "בחוק בריאות חולי נפש משנת 1994 לא חלו שינויים. החוק לא שלם ולא נותן מענה מיטבי כיום. חייבים לשנות את החוק כך שאם פעמיים אדם לא הגיע לטיפול מרפאתי כפוי תהיה הוראת בדיקה מיד". היו"ר: "האם יש נוהל ברור לכלל המחוזות איך לפעול? ד"ר יעקב: "אני יודע רק מה קורה אצלי במחוז".

עו"ד דניאל רז, ממונה ארצי אשפוז כפוי מהסיוע המשפטי: "מתמודדי נפש לא יותר או פחות מסוכנים מכלל הציבור גם לא בנושאי אלימות במשפחה. אנו מייצגים כמעט 14 אלף הליכים משפטיים של מתמודדי נפש. כמות המקרים של אלימות במשפחה מכלל התיקים שלהם הוא כמעט אפסי". היו"ר: "חלק מהמשפחות לא מתלוננות". עו"ד רז: "צריך להביא הביתה צוותים מיומנים שיגיעו לבתי המתמודדים. יש מדינות שכבר עושות את זה. אין שום סיבה שמתמודד נפש לא יקבל טיפולים ביתיים". היו"ר: "מתמודדים ישנים בבתי חולים פסיכאטריים על הרצפה ואז השאלה היא כמה המדינה רוצה להשקיע בתחום הזה". ח"כ וולדיגר: "המערכת צריכה רפורמה אמיתית. כי הפסיכיאטריה מזדקנת". ד"ר שחר רובינזון: "בעת אשפוז מתבצעת הערכת מסוכנות כמה פעמים. הערכת מסוכנות כוללת מסוכנות לעצמם ולאחרים. אם קיבלנו מכתב ממשפחה שמתלוננת על בן משפחה מסוכן אני לא אשלח אחות שלנו לבדיקת מסוכנות לבית שאומרים שהמתלוננים אומרים שבן משפחתם ישן עם סכין מתחת לכרית".

מיטל גרף, קצינת חקירות מין ומוגבלויות במשטרת ישראל: "המשטרה נכנסת בחלל שבין הטיפול הרפואי למסוכנות. התפקיד שלנו להגן על שלום הציבור ושלומן של נשים בפרט. בני משפחה לא ממהרים לפנות למשטרה כי פנייה למשטרה לעיתים מחריפה את המצב. בחלל הנוראי הזה אנחנו נכנסים ונותנים טיפול על-פי דין. אנו מכשירים את השוטרים שלנו להתמודד עם המצבים המורכבים הללו. אנחנו מכשירים אותם להבין שאדם בהתקף פסיכוטי לא בהכרח מודע למצב. התהליך הוא עמוק ומשמעותי". ח"כ תומא-סלימאן: "אדם שיש לגביו הערכת מסוכנות, האם יש אליו הגעה הביתה או מעקב? האם יש הוראה ברורה לטיפול או שמחכים, האם יש נוהל ברור שאומר שאם מישהו לא מגיע לטיפול במסגרת נוהל מרפאתי כפוי ויש הערכת מסוכנות, מישהו מגיע אליו?" ד"ר יעקב: "אדם שנמצא בטיפול מרפאתי כפוי הוא מסוכן. אנו כותבים מכתבים למטופל ולמרפאה והמטופל יכול גם לערער עליו". לרה צינמן, יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות: "אני יודעת על מקרה ספציפי שאדם שהיה בטיפול מרפאתי כפוי הגיע לקבל זריקה ואמר לרופא המטפל שבאותו חודש 'לא בא לו לקבל זריקה' והרופא ויתר לו. לאחר כמה ימים אותו מטופל רצח את אימא שלו. טרגדיות כאלה קורות כל הזמן וחייבים למנוע אותן". יו"ר הוועדה סיכמה: "הגיע הזמן שמשרד הבריאות ייתן תשובות האם יש חקירה מה קורה בבית החולים בצפון שבו צעירה נטלה את חייה. הגיע הזמן לתשובות. אני לא רגוע מהתשובות שקיבלנו על הרצף הטיפולי. אני רוצה תשובות ברמה הארצית ואזמן את ד"ר טל ברגמן שתיתן תשובות מה קורה בכל המחוזות".