אין כל ספק, ששריפת דלק בתחנות כוח, בתחבורה ובחימום, גורמת לזיהום האוויר. מספר מקרי המוות כתוצאה מזיהום זה באזורים עירוניים גבוה הרבה יותר ממספר מקרי המוות בתאונות דרכים. על-פי הערכה שנעשתה לפני מספר שנים, באזור תל אביב נפטרים מדי שנה 1,100 איש כתוצאה מזיהום אוויר. שיעור גדל והולך של האוכלוסיה (ובעיקר ילדים) נפגע ממחלות בדרכי הנשימה, מחלות לב וסרטן – כתוצאה מזיהום האוויר.
מדידות של קרינת השמש שנערכו בישראל בתחנה המטאורולוגית המרכזית שבבית-דגן, הראו כבר לפני 35 שנה ירידה הולכת וגוברת של עוצמת הקרינה עד כדי 20 אחוז. רק ביום כיפור, כאשר תנועת כלי הרכב יורדת עד קרוב לאפס, קרינת השמש חוזרת ועולה במעט. החריג הבולט נרשם ב-1973, כאשר גברה תנועת המתגייסים ביום כיפור ורמת הזיהום חזרה לדרגתה הקבועה.
נזקים בריאותיים אלה מוערכים כלכלית בכ-10 מיליארד שקל בשנה, תוך חישוב הטיפול המתמשך בחולי לב, סרטן ומערכת הנשימה.
ייתכן שההיבטים הסביבתיים אינם כה חמורים כפי שמשתמע מתחזיות אמנת קיוטו. אולם אין ספק שלשריפת דלק השפעה שלילית שמעבר לחימום העולם בגלל גזי חממה ולנזק הבריאותי. על-פי מחקר של 13 מדענים ("The value of worlds eco-system services and natural capital",) אשר פורסם בגליון 1997 של כתב העת Nature, לשריפת הדלק השפעה שלילית על 17 תהליכים גלובליים, המשמשים לחידוש ולקיום חיים על פני כדור הארץ, ביניהם: בקרת גזים, בקרת אקלים, בקרת הפרעות גדולות במערכות גלובליות, בקרת מצב המים, אספקת מים, סחף ממשקעים, משקעים, ייצוב קרקע, מעגלי הזנה, טיפול בפסולת, האבקת פרחים וייצור מזון.
כאמור, קשה להכריע את הוויכוח על מידת הנזק לסביבה שהוא מעשה ידי אדם לעומת תוצאה של תופעות מחזוריות בטבע. קשה עוד יותר לכלול בחשבון הכולל של הנזק הסביבתי את ההוצאות על הגנת הסביבה. והקשה ביותר – להסכים על ההסתברות לנזק או לאי-נזק.
לשם קבלת ההחלטה אם לאמץ טכנולוגיה חלופית לאספקת אנרגיה,
מוצע אפוא קריטריון כלכלי "טהור": אם ההשקעה הדרושה במערכת להפקת אנרגיה נקייה, מתחדשת ומונעת נזקים, קטנה מערך הנזק שאנו מבקשים למנוע – יש לדבוק בה. אבל נוסחה זו המקובלת מאוד על כלכלני הסביבה אינה נכונה. למעשה, יש לחתור לפיתוח מקור אנרגיה, שעלות ההשקעה הנדרשת לשימוש בו קטנה ככל האפשר ואולי אף קטנה מזו הדרושה להפקת אנרגיה על-ידי דלק. במילים אחרות, אנו מחפשים טכניקות ממקורות מתחדשים זולות יותר ויעילות יותר מן השימוש בדלק, ללא כל צורך באידיאולוגיה סביבתית.
בתחום המים, מחירי האנרגיה הגבוהים הדרושים להתפלתם, כמו אלה שהוצעו למשל בשנת 2008 על-ידי משרד התשתיות והרשות לשירותים ציבוריים, הופכים את התפלת מי הים לבלתי כדאית למרבית השימושים. מחירים אלה עלולים לפגוע בעתיד מדינת ישראל, תוך גרימת הרס להתיישבות בפריפריה על משמעותה המדינית והביטחונית, ופגיעה ממשית ברמת החיים בעיר ובכפר. לפיכך, יש להציע שיטות התפלה זולות יותר.
בתחום החשמל, בנוסף לאי-יכולתה של חברת החשמל לעמוד בדרישות הצרכנים בשעות של שיא הביקוש, גם מקדם עומס החשמל ה"כללי" נמוך מאוד: הוא עומד על 0.57, שפירושו כי סך כל החשמל המיוצר מהווה רק כ-57 אחוז מהכמות שהייתה מסופקת, אילו עבדו תחנות הכוח ברציפות ובמלוא ההספק. יש כיום דרכים לאגור חשמל בשעות של צריכה נמוכה ולהפיק יותר חשמל בשעות של ביקוש שיא. יש דרכים להפחית משמעותית את השימוש בחשמל על-ידי ייעול וחיסכון. ניתן לעודד שימוש רב יותר בשעות השפל, ויש כמובן גם מקורות חלופיים לאנרגיה חשמלית. אילו ננקטו צעדים אלה, ניתן היה להימנע מהקמת עוד תחנת כוח פחמית מזיקה.
לסיכום, אין לחכות עד שכולם ישתכנעו מן הנימוקים הסביבתיים לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים, ויש לנסח קריטריונים מעשיים כדי לקבוע: מהם מקורות האנרגיה החלופיים שעומדים לרשותנו; כמה אנרגיה חלופית זמינה דרושה לנו ומהי עלותה; באיזה כיוון עלינו לפתח מקורות אנרגיה חדשים; והאם מותר לנו לדחות את יישום השימוש באנרגיה מתחדשת עד שיהיו לנו פתרונות טובים יותר, או שראוי להתחיל בכך כבר מחר בבוקר.
שהרי אם יש לנו מקור אנרגיה זול יותר מאשר השיטות הקיימות להפקת אנרגיה והוא ניזון ממקורת מתחדשים, מדוע לא להתחיל ביישומו מיד? ואם יש לנו שיטות שעלותן דומה לזו של השיטות הקיימות, ושפוטרות אותנו מתלות בדלק, ולכמה מהן יש מוצרי לוואי בעלי ערך ניכר מאוד. גם אז ראוי לגשת מיד ליישומן, במיוחד לנוכח העובדה, שכמה משיטות אלה פותחו בארץ, ויש בהן כדי לשמש בסיס לתעשיה מקומית וליצוא בקנה מידה גדול.
במאמרים הבאים נפרט את השיטות לצמצום השימוש בדלק ונשווה אותן להכרזות הישנות של המדינה ולפעולות של רשות החשמל.