ערוץ 1 צריך להיות מעין "קול המוזיקה" של השידור החזותי באיכות. גם "קול המוזיקה" אינו מתנזר מהבאת טעמים עממיים- קלאסיקה קלה, ג'ז, מחזמר וכיו"ב, אך הוא שומר על הדימוי שלו, על הליבה שלו. רשות השידור צריכה ללמוד משרות השידור הבריטי - הבי בי סי. כיצד מביאים שידורים פופולריים עם ניחוח טוב, ובכך מעלים את רמת השידור ומאפשרים לציבור הצופים לטעום טעם אחר מאשר הטעם של השידור המסחרי. אני מתייחס לפן המקצועי ולאו-דווקא להיבט החדשותי. המגזינים החדשותיים שלנו לא פחות טובים- כולל "מבט" - הם פחות משעממים מאשר החדשות באנגליה בשידור הפנימי (לא בשרות הבינלאומי) ולא פחות מהימנים.
בסוגיית השידור הבריטי, אני מתכוון למשדרים תיעודיים, טבע, דרמה, נוער, מוזיקה,בידור וכיו"ב. זאת מלאכה קשה למדי בארץ אשר בה , יחסית, קיים מספר הערוצים הגדול ביותר בעולם. אבל הבי בי סי הוכיח שהוא יכול, ולכן,חרף תקלות שונות, ציבוריות ומקצועיות, הוא עדיין זוכה לתמיכה הממשלתית הגבוהה ביותר. כי הציבור רוצה בכך, ולכן הפוליטיקאים רוצים בו. ואם הפוליטיקאים תומכים יש גם כסף. אצלנו העובדה שהפוליטיקאים רוצים בו יותר מאשר הציבור מלמדת שלפוליטיקאים יש עניין בנגישות אינטימית לשידור הציבורי, ולאו-דווקא משום שזה אינטרס ציבורי. האינטרס הציבורי הוא קיום שידור ציבורי - נטו, כזה שנותן ביטוי למציאות, היפה והמכוערת, כזה שנותן מקום לכך שעיוותים כלכליים וחברתיים, שנובעים מריכוז העוצמה והעושר בידי קומץ שועי ממון, יתוקנו. כזה שנותן תקווה שהערוצים המסחריים לא יהיו אלה שעליהם נישען בהבאת תוכניות משובחות. מיוחסת אמירה לאחד ממקימי ערוץ 2, אלכס גלעדי, מגדולי המפיקים בארץ וגם ברמה הבינלאומית (האיש הגיע לדרגת סגן נשיא ה- אן בי סי האמריקנית) בעת הפקה רבת הקיף שהפיק: כי
"עליכם לזכור תמד, שאתם הפילרים בין התוכניות". לאלה שלא בקיאים בז'רגון הטלוויזיוני. Filler הוא סתימה. מדי פעם כאשר יש מרווח בין משדר למשדר משבצים "פילר"בצורת קטע ממוסיקלי קטן, או קטע הומוריסטי, או הנפשה. מה שגלעדי התכוון לומר, יותר ברצינות מאשר בצחוק, הוא
שבעצם העיקר בערוץ המסחרי היא פרסומת. יש בזה הרבה מן האמת. לכן אנו זקוקים לשידור ציבורי. ושכזה הוא חייב להיות מזוהה עם טיב.
כדי שהציבור, לפחות הגרעין שהשידור הציבורי חשוב לו, יחזור לערוץ 1, התכנים חייבים להשתפר, ושיפור קשור למי שמופקד על השידור. אני מתייחס לטלוויזיה, שכן "קול ישראל" הוא מרכול כל כך גדול שניתן למצוא בו הכול, גם במצב העכשיווי. הטענות שמנהל "קול ישראל" אריה שקד נהנה מתמיכתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר, היא טענת סרק. אני לא מכיר את שקד. לעניות דעתי, במקרים רבים מוטב שיהיו אפילו מינויים של המנכ"ל,
ולאלה יהיה אחריות וסמכות. היה אם הוא מצליח, גם לממונה עליו יש מניות יסוד. אם הוא נכשל, אזי לא רק הוא צריך ליתן את הדין אלא גם מי שמינה אותו. מכרזים ברשות השידור היו לעתים קרובות פיקציה. אך העוקץ העיקרי בהם היה שהם נבחרו על-ידי וועדה, ולכן הממונים היו פטורים מעונשו של זה.
מי שזקוק לטלטלה רצינית זאת הטלוויזיה, ואלה אשר ממלאים את התפקידים המרכזיים כולל זה שעומד בראשה, ולא ברור לי מי הוא, ומנהלי החטיבות. מערכת החדשות מעצם טבעה פועלת מכוח האינרציה והאירועים, והיא, כולל הספורט, נהנים מנתח חשוב של התקציב. החדשות עדיין נחשבות למסגרת החשובה ביותר. עד כדי כך שמתוך הוועדות השונות של מליאת הרשות, הוועד המנהל הוא גם הוועד לענייני החדשות. לדעתי היחס המופרז והמפנק לחדשות ולענייני היום היה לא במקומו גם כאשר ערוץ 1 היה בלעדי. שכן מבחינת האפקט (אינני משתמש במונח "השפעה"), התוכניות בכלל, ותוכניות ילדים בפרט, חשובות יותר בטווח הארוך מאשר חדשות. לא מכל שכן כיום, כאשר ערוץ 1 בשיא הצפייה (למעט תחרויות ספורט בולטות) זוכה ל-7% רייטינג. אך, כאמור, לא אחוז הצפייה קובע בעיניי. אלא טיב השידור. זה לא מקרה שמשדר כמו "רואים עולם",שלו הקדשתי בשעתו פוסט, נמנה עם השידורים שזוכים למרב הצפייה. לעתים חסר בו איזון כלשהו בהעדפת מרואיינים בינלאומיים. אבל זהו משדר טוב. יש בו מינון נכון.
המסקנה המתבקשת היא שמה שהיה הטלוויזיה הישראלית, אסור לה להתחרות על המכנה המשותף הנמוך ביותר. עליה לשאוף לציבור נאמן שירצה להילחם לא רק למען קיומה אלא למען חיזוקה. עליה להפסיק לשאוף להשתבץ במסגרת הרייטינג. היא חייבת להיות מעדנייה. אם יניחו את היסודות הנכונים, הציבוריים והביצועיים- הטכניים והאנושיים- קיימים כל הסיכויים גם למשוך כישרונות שבשבילם האיכות חשובה לא פחות מכמות הכסף, וגם חלקים מן הציבור, וכאלה שנקעה נפשם מן המסחור וכל הכרוך בו. אשר לכישרונות, מה שנקרא בעגה הטלוויזיונית – talent, חשוב מאוד שבחוזים האישיים, וזאת המגמה, יהיה סעיף המתנה צינון במעבר בין הטלוויזיה הציבורית לטלוויזיה הפרטית.
עד עכשיו רוב כוכבי הטֶלֶה-ספֶרה בתחום החדשות והאקטואליה, באו מן השידור הציבורי. שם הם עשו את הסטאז". שם הם רכשו צופים. לא מתקבל על הדעת כי השידור הציבורי שמשקיע כסף, זמן ומאמצים בשילוב אנשים ברשת- השקעתו תנזל מהר כול כך לשוק הפרטי.
ואגב ה"טלנטים", מי שהיה מנכ"ל רשות השידור ובקי בענף לא רק בארץ אלא גם בחוץ, יאיר אלוני, חולק על התפיסה בכל הנוגע לגיל. כלומר רענון פירושו האוטומטי הוא גם החלפת כישרונות צעירים בוותיקים. אין לכך כל בסיס - אומר אלוני, לא באירופה ולא באמריקה. קחו את ארה"ב. הדובדבן בקצפת של משדרי התעודה היא התוכנית של רשת cbs" 60 דקות" (שכתבות ממנה מביא יעקוב אחימאיר במשדר "רואים עולם"). וודאי שככה ב-bbc . זה לא אומר שכל מי שוותיק הוא בהכרח טוב ולהיפך, כל מי שצעיר יצלח יותר.
אפשר ולאחר שתמומש הרפורמה, יש מקום להקים שדולה או מועצה למען השידור הציבורי בארץ, שעם חבריה יימנו וותיקי רשות השידור ובכיריה, החרדים לקיום שידור ציבורי, מכירים את הנושא, צופים ומאזינים לשידורים, וגישתם קרוב לוודאי היא ללא משוא פנים. לאלה יש לצרף נציגי תרבות, אמנות, והציבור הרחב, כמעין מערכת מק"ם ציבורית.
לסיכום: רשות השידור נמצאת במבנה יפהפה משופץ ברחוב יפו בירושלים, מבנה ששימש פעם את בית החולים "שערי צדק".
בית חולים, כידוע לכולנו משמש כהוספיס לחולי ולחולים. אבל מטרתו העיקרית היא להבריא את הפציינט. אני מאחל לרשות החלמה מהירה.
אנו זקוקים לשידור ציבורי בריא.