ילדי עובדים זרים העידו בוועדה: "עצרו אותנו, אנחנו מפחדים"

מייקל פינדה, תלמיד כיתה ט' מיהוד, סיפר: "נעצרתי בשעה שש בבוקר. דפקו בדלת ופחדתי. שלושה שוטרים אמרו לנו לארוז מזוודה. לא הבנתי למה זה קורה לי. לקחו אותנו לחקירה ואחר כך לתא מעצר, ישנו שם שבוע כי החליטו לגרש אותנו. אימא שלי כל הזמן בכתה. החברים שלי באו וצעקו לשחרר את מייקל. לא האמנתי שלאנשים כל כך אכפת ממני. עדיין מתנהל המשפט, אבל אני בר מזל שיש כל כך הרבה אנשים שאכפת להם. חשוב לי להישאר כאן. ישראל היא הבית שלי. כשאהיה גדול אהיה עורך דין ואעזור לאנשים כמו שעזרו לי. אני מפחד להיות מגורש למדינה שאני לא מכיר ושהיא לא המקום שלי". גנה אנטיגו, תלמידת כיתה ט' מתל אביב: "האוכל במעצר היה דוחה. היו חרקים במיטות ולא היו מים חמים במקלחת". אאירה, תלמידת כיתה ט': "כשהתחילו לעצור ילדים אמרו לנו לעבור למקום בטוח. כל שבוע-שבועיים שינינו מקום. באחת הפעמים, כשירדנו מהאוטובוס, איש אחד בעט בי. לא רציתי להתלונן כי פחדתי שהשוטרים יקחו את הכתובת שלנו. אני רוצה להרגיש בטוחה בבית שלי. להמשיך לחיות במקום שגדלתי בו".

שפי פז, פעילת ארגון "עוטף תחנה מרכזית", התפרצה לדברי העובדת הזרה שילה ולסקו אשר פתחה את דבריה במילים "כשעליתי לישראל" במקום "כשהיגרתי", ואמרה: "היא לא תגיד ככה". לאחר כמה התפרצויות, הורתה יו"ר הוועדה, ח"כ אבתיסאם מראענה, להוציא את פז החוצה. "אנחנו 12 שנה בעצמנו בכלא, בתוך הסיוט הזה", אמרה פז בזמן שיצאה מהאולם. מרכזת שבט איתן בשכונת שפירא בתל אביב, נופר מירון, אמרה בקול רועד: "אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות את התפקיד שלי כמו שצריך. כל רגע מתקשר אלי חניך שמפחד לצאת מהבית. דיברתי עם חניכה בזמן שהתחבאה בארון כי דפקו לה בדלת. הילדים לא יכולים להרגיש ככה, לא משנה מה ההורים עשו. עם כל מה שהעם שלנו עבר, ילד צריך לחיות כמו ילד לא בפחד ולא בחוסר ודאות".

ראש מינהל אכיפה ברשות האוכלוסין וההגירה, יוסי אדלשטיין: "לצערי, יש משפחות שלא מכבדות את החוק והחלטות של בית משפט ומחליטות להישאר בארץ באופן לא חוקי. אנחנו לא אוכפים בגני הילדים, לא בבתי הספר ונתנו ארכה למשפחות לצאת לפני תחילת שנת הלימודים. אני מבקש שמי ששוהה פה באופן בלתי חוקי יעזוב את המדינה על-מנת לצמצם אי-נעימויות. זה החוק, אלא אם ישתנה. אנחנו נסייע בכל מה שצריך". היו"ר מראענה: "אבל מה בדיוק אתם מנסים להשיג בשעה שש בבוקר? מה אתם מנסים להשיג בכך? איפה שיקול הדעת?" אדלשטיין בתגובה: "אנחנו נכנסים עם צו. זאת השעה שבה כל המשפחה נמצאת בבית, לפני היציאה לעבודה וללימודים". ח"כ גבי לסקי: "למה בשעה שהילד נמצא בבית? זה יוצר טראומות קשות ומנוגד לאמנה לזכויות הילד שישראל חתומה עליה". ראש תחום יעוץ במשרד המשפטים, עו"ד אביטל שטרנברג, בתגובה: "לידה או שהות בישראל אינה מקנה מעמד".

אפרת רותם, איגוד העובדים הסוציאליים: "ילדים ומתבגרים זקוקים ליציבות וביטחון לצורך התפתחות תקינה. למעצר ולגירוש יש פוטנציאל טראומתי שפוגע באותם ילדים וילדות". בתגובה אמר הד"ר יוסף ברדא: "כמאה מחקרים עולמיים קובעים שטובת הילד הזר אינה בהכרח במדינה בה גדל. נמצאה פגיעה במסוגלות, תסמיני דיכאון, חרדה, עוינות, מעורבות בקטטות, סכיזופרניה, הפרעות רגשיות והתנהגויות. יש מחקרים שהציגו העדפה ברורה של ההורים שהילדים יחזרו למדינת המוצא שלהם, בסביבה שתשמור על התרבות והערכים הפטריאכליים שלהם". מראענה: "מציעה שתחקור בעצמך ותבחן את הישגי ילדי העובדים הזרים בישראל בתחומים השונים".

ח"כ יום טוב כלפון: "גם אנחנו יכולים לעשות רילוקיישן ולא נצפה מהמדינה הזרה שהילדים יישארו שם ויקבלו בה אזרחות". עו"ד יונה שרקי מהמרכז למדיניות הגירה ישראלית: "מדובר על הרחקה ולא על גירוש. אני מרחם על הילדים האלה, אבל הורה שמפר חוק ולא צריך להיות פה, צריך לשוב למדינתו ומורחק ממדינתנו. יהיה זה פשע להפריד את הילד מהוריו. הילד צריך ללכת אחרי הוריו ולא ההפך. כאשר בוחנים את טובת הילד ולא את הרצון הכלכלי של ההורים, התשובה ברורה. אם ילד נמצא במצב של חוסר יציבות, צריכים לחזור למקום שבו הילד יחוש יציבות".

לסיכום פנתה יו"ר הוועדה ח"כ מראענה אל הילדים שהשתתפו בדיון ואמרה להם: "אני לא יכולה להבטיח כלום, אבל אני מאחלת לכם חיים טובים וחלומות טובים ללא תחושת רדיפה. שתחושו מוגנים. באופן אישי אעשה הכל כדי לשמור על המדינה הזאת וגם עליכם שלא תיפגעו. נמשיך לחבק אתכם תמיד, היכן שתהיו". ח"כ מראענה הוסיפה: "אני קוראת להקים שוב ועדה בינמשרדית לבחינת מעמד ילדי מהגרות ומהגרים הלומדים במערכת החינוך ישראלית. עד שתגיש את מסקנותיה, יש להפסיק את האכיפה כלפי אותם ילדים".