לפני כחודש פנה ביבי ל
ציפי לבני והציע לה להצטרף ל
ממשלה. התשובה שלה לא איחרה לבוא וכללה סימפוזיון תקשורתי שזור במילות גנאי וכינויי חיבה בהתאם לגינוני הפוליטיקה הישראלית. לבני הוכיחה כי יש לה יכולות תיאטרליות שלא היו מביישות שחקן בהבימה ושהיא יודעת להשתמש בהן כדי להראות שהיא עומדת על שלה. אך האם לאישה החזקה ביותר היום בזירה הפוליטית יש מה להסתיר? הייתכן כי ההצגה הייתה בשביל ההדיוטות ובפועל לבני וביבי סגרו הסכם המבטיח לה מקום בכיר בשורות הליכוד, בממשלה שתקום לאחר הבחירות בשנת 2013?
לאחר שחישק את
אהוד ברק, הדבר היחיד שיכול לאיים על ביבי מבחינה פוליטית בקדנציה הנוכחית שלו כראש ממשלה, זו ציפי לבני. אם קדימה תהווה אופוזיציה חזקה היא יכולה לגרום לקרעים בגוש הימין שהוא כל-כך משתדל לשמור מלוכד וניתוח פשוט של מבנה הקואליציה מראה כי ביבי יושב על הר געש רדום וצריך רק לכוון נכון לאותן נקודות תורפה כדי שהכל יתפרץ. טיפול בשסע הדתי בין החילונים לדתיים, או מה שקרוי בעגה מקצועית הפרדת דת ומדינה, יכול לגרום לחיכוכים רבי עוצמה בין העבודה וישראל ביתנו לבין ש"ס, יהדות התורה והבית היהודי. טיפול בשסע הלאומי, קרי בין ערביי ליהודיי ישראל יכול להעלות על שרטון את היחסים של מפלגת העבודה לבין כל שאר השותפות. בנוסף, דיון עקרוני במדיניות החוץ שיכלול את חלוקתה מחדש של ארץ ישראל בין סוריה, פלשתין, ישראל ולבנון, יכול להדגיש את ההבדלים התהומיים הקיימים בין חברי הקואליציה.
אחד התפקידים של לבני כמנהיגת האופוזיציה בממשל פרלמנטרי הוא לזהות את נקודות התורפה של הממשלה המכהנת ולכוון לשם את הפעילות הפוליטית של קדימה במטרה להשיג את כס השלטון על-ידי פילוג של הקואליציה במתודת "הפרד ומשול". אם היא לא עושה כן, יש לכך סיבה. לייחס ללבני חוסר תובנה פוליטית זו טעות חמורה המשמשת אותה כאליבי לאי-עשייה ועוזרת לה להמשיך ולהתמיד בדרכה העקרה שלא מספקת חלופה שלטונית אמיתית לזו של ביבי. צורת ניתוח אחרת יכולה אולי לשפוך אור על צורת התנהלותה מאז נבחרה.
בנאום במליאת הכנסת שהתקיים בשבוע שעבר סביב הצעת החוק שהגישה ש"ס בדבר פטור מארנונה למוסדות דת, הוכיחה ציפי לבני כי היא לא מתכוונת לשים דגש על נושא הפרדת דת ומדינה. היא אומנם צעקה ורטנה כלפי נתניהו ועשתה דרמה על הפודיום אך לבסוף הוסיפה שהיא וילדיה הולכים לבית כנסת וכמובן עמדה על כך שהיא יהודיה בדיוק כמו חברי ש"ס שנכחו במליאה. לבני לא מעזה להעלות את עניין היהדות ככזה המעכב את התפתחות החופש במדינה. יתר על כן, היא לא פנתה מעל הדוכן לברק שיצביע נגד, אלא הסתפקה בעקיצה של ביבי על פני קרב אגרופים. הצעת החוק כמובן עברה בקריאה טרומית.
לבני גם לא מציעה חלופה לקיפוח היזום של ערביי ישראל בידי ממשלת נתניהו ובשיחה שקיימה עם תלמידי בית ספר בתל אביב בחודש שעבר, טענה כי מקומם של אלו במדינה הפלשתינית שתקום כפי שפרטתי בכתבה קודמת שלי בנושא. ומה לגבי מדיניות החוץ של ישראל? לבני בוחרת להימנע מלתת דעה מוצקה בנושא וניתן לראות דוגמה לכך בנאום שנשאה בפברואר שנה שעברה במרכז הבינתחומי בהרצליה תחת הכותרת "יש יונה על החלון". נאום שהיה משובץ בסופרלטיבים וכותרות אך בעצם היה ריק מתוכן.
אחד בפה ואחד בלב, יאמרו חכמים על התנהלותה של לבני כמנהיגת האופוזיציה מאז שנבחרה. מאחורי הפודיום מילותיה כסכינים בליבו של נתניהו אולם בדרך פעולתה מסכימה היא עם דרכו בכל נושא שעל סדר היום ואינה מקיימת את תפקידה החשוב ביותר, להוות חלופה לממשלה מכהנת. ביבי רצה חודש שעבר להפוך את הקשר שלהם לרשמי והציע לה להצטרף לליכוד, לחזור הביתה מבחינתה.
לבני עשתה חושבים והחליטה ששווה לה יותר להישאר באופוזיציה ולא מטעמים אידיאולוגיים. היא יודעת כי קדימה ללא הליכוד לא יכולה להתקיים ואילו הליכוד ללא קדימה חלשה לא יכול להתקיים. זו הסיבה כנראה שהחליטה להמשיך ולפעול כמעטפת תקשורתית לפעילותו של נתניהו מאשר להיכנס עימו לעימות חזיתי שיכול למוטט אותו. בכל זאת, שרת חוץ או ביטחון עם מינוי של מ"מ ראש ממשלה בעוד 4 שנים עדיף על שרה בלי תיק היום.