ההסברה הישראלית, לא מהיום, היא בלשון עממית "על-הפנים". היא מפגרת אחרי האירועים, לא מקצועית מספיק, ולא פרושה מספיק בעולם. אין יד אחת - גוף אחד - שמרכז את ההסברה, יעדיה, תקציביה ומטרותיה.
מלחמת ה"אגו" בין משרד החוץ, משרד הביטחון ומשרד ראש ה
ממשלה גורמת לכך שהם מנטרלים אחד את השני. על ראשי ההסברה בישראל ללמוד איך יוצרים הסברה מנסראללה ומבכירי החמאס.
הטעות ההיסטורית של ישראל הינה שלא מינו מעולם שר הסברה והסתפקו באישים בודדים מוכשרים, למקרים יוצאי דופן - ראה לעניין זה את הכישלון בפרשת הילד
מוחמד א-דורה, או במבצע "חומת מגן" - פרשת ג'נין.
במקום כל השרים "ללא תיק" אפשר היה למנות שר הסברה במשרד ראש הממשלה, ולקדם את הנושא בעולם בצורה נבונה ומרשימה. יש בישראל ובעולם דמויות שיכולות להסביר את ישראל ולגונן עליה, דוגמת אישים כמו פרופ' אלן דרשוביץ - מגדולי הפרקליטים בארה"ב, שרים דוגמת בוז'י הרצוג, היועץ המשפטי של משרד החוץ לשעבר עו"ד רובי סייבל ורבים אחרים, וכמובן בראשותו של המסבירן מספר 1 -
בנימין נתניהו.
כיום, למרות הנזק הציבורי והבינלאומי שהדוח כבר גרם לישראל בעולם, הרבה מעבר לנזק המשפטי, ידיה של ישראל בתגובה חופשיות יותר. יש לנצל את המומנטום של תגובת הנגד ולמצותה עד תום, בצורה מושכלת, תוך ניצול כל האישים, המומחים בהסברה בארץ ובעולם, ולרתום אותם למתקפת נגד, כנגד הדוח, מחבריו והאו"ם שמנסה לאמץ אותו. יש להצביע על הצביעות וחוסר ההיגיון של ממצאי הוועדה ומסקנותיה.
כאשר מועצת הביטחון, פה אחד (15 חברים), הצביעו בעד החלטה 1701 במלחמת לבנון השנייה, ניתן היה להבין ממנה שחברות האו"ם מכירות בזכותה של ישראל להגנה עצמית על-פי המשפט הבינלאומי. זכות, שכוללת בתוכה תגובה צבאית חריפה, מעבר לגבולותיה, כיבוש שטחי אויב, החזקתם וניקיונם מגורמים עוינים המסכנים את ביטחונה. כאשר ישראל יצאה למבצע "
עופרת יצוקה", אחרי 8 שנות קסאמים ורקטות על שדרות ועוטף עזה, לרבות אשקלון ובאר-שבע, עשרות פגועים בגוף מאות פגועים בנפש ואלפים ברכוש,
אין מחלוקת על זכותה לתגובה, כהגנה עצמית של מדינה ריבונית, על-פי כל הקריטריונים הבינלאומיים.
כאשר גוף טרור, שלא מכיר במוסדות בינלאומיים ובמשפט בינלאומי, מנהל מלחמה נגד ישובים אזרחיים מתוך אוכלוסיה אזרחית ומבקש הגנה בינלאומית, זה יותר ממגוחך ומצבוע, ובלתי הגיוני.
ועדת גולדסטון, בממצאיה הסופיים, נתנה לגיטימציה לגופי טרור להפגיז, לפגוע ולפעול מתוך ובתוך אוכלוסיה אזרחית. זה מראה על צביעות חסרת היגיון משפטי, ועל ישראל לנצל זאת לטובתה במלחמת ההסברה הכלל עולמית.
כאשר מחמוד
אחמדינג'אד ממשיך בעקביות להכחיש את השואה ולהצהיר על הצורך בהשמדת ישראל, ואחריו חסן נסראללה מצהיר כי הוא ועמו לא יכירו בישראל וכי עליה להיעלם בהקדם, יש לישראל מרחב מחיה רב בהסברה על עמדתה התקיפה והבלתי מתפשרת בנושא ביטחון וגבולות.
כאשר ישראל נסוגה מעזה לגבול הבינלאומי, במטרה להשיג הסדר שלום או שקט בגבול, חמאס השתלט על האזור, וזה אינו מוכן להכיר בישראל, ויתרה מכך, מנהל מלחמה מתוך ובאמצעות המטריה של האזרחים.