פניה של המערכת השלטונית בכלל ומערכת הביטחון - משרד הביטחון בפרט, מתגלים במלוא כיעורם ומוגבלותם, המדאיגים, בסיפור הטראגי של הילד דניאל, שעלה על מוקש במהלך טיול עם בני משפחתו ברמת הגולן.
דניאל, ילד אמיץ, אופטימי, מלא חיוניות. גם משפחתו. תגובת מערכת הביטחון לעומת זאת משקפת את כל מה שלקוי, לא נכון ולא עובד במערכות השלטוניות בישראל. תסתכלו על תגובת הצבא- ותראו אותנו.
ממערכת שאחראית על ביטחון אזרחיה וחייליה, היינו אמורים לקבל תשובות ישירות, אמיתיות ואמיצות. כן- לא טיפלנו במאות אלפי המוקשים המונחים לאורך הירדן, יהודה ושומרון ורמת הגולן. כן, זה לא על סדר היום. לא עוסקים בזה והאמת שלא התכוונו גם לעסוק בזה.. עד שנפגע ילד אחד ואז השמיים נופלים. על כולם.
לשמוע תירוצים ומריחות ממשרדים שאין להם את היכולת התקציבית והאנושית לטפל במפגעים גדולים- את זה ניתן עוד לקבל... אבל לקבל את חוסר האונים- מהמשרד הגדול ועתיר המשאבים במדינה- משרד שתקציבו העצום, המנופח וחסר הפרופורציות, הוא הסיבה המרכזית לחוסר יכולתה של המדינה לטפל במרבית החולאים והכשלים בה - את זה לא ניתן ובלתי אפשרי לקבל. ממש לא!
שתתכבד מערכת הביטחון לומר את האמת. להודות בכשלונה. לא לטייח. וכן, להתחיל לטפל לאלתר בנושא. תקציבים וכוח אדם- לא חסר.
הערה אחרונה, שנה לממשלה- כל מילה מיותרת. היכן היינו יכולים להיות היום כולנו, אם להנהגה הפוליטית בישראל היו את היכולת, האומץ, האחריות, הביטחון העצמי ותעצומות הנפש, כמו גם הבגרות והבשלות הנדרשת, להקים ממשלה רחבה, בה משתתפות כל המפלגות הגדולות, המייצגות את כלל הציבור והחברה בישראל. ממשלה שללא ספק הייתה מצליחה לקדם ולטפל בחלק גדול מהבעיות שהממשלה הנוכחית- לא רוצה, לא יכולה, לא מסוגלת- מחקו את המיותר.. לטפל בהם היום. חבל.